מרגישה צורך לשתף
שלום, אני כותבת פה כי אני מרגישה שיהיו פה הרבה אנשים שיזדהו איתי...
אני פשוט במין תקופה כזאת שאני מרגישה מין ריקנות. כאילו, עבדתי עד לפני כמה שבועות בארומה 7 חודשים ומיותר לציין שבמהלך התקופה הזאת לא היה לי כח לכלום אז כמעט לא יצאתי. חוץ מזה שבתקופה הזאת ניתקתי קשר עם מספר מסויים של חברות פשוט כי כבר לא היה לי כיף איתן יותר, כאילו, זה כבר הרגיש נורא מלאכותי לפחות מהצד שלי. בכל אופן, אני עכשיו לומדת לפסיכומטרי ואני נהייתי כבר ממש פסיכו מזה אבל מעבר לפסיכומטרי אין לי ממש חיים. כאילו, אם אני רוצה סתם לצאת לאכול בחוץ או לשבת בפאב אני לא עושה את זה כי אין לי עם מי (כי רוב החברים שכן יש לי או עסוקים או בצבא או גרים רחוק) וזה פשוט מרגיש כאילו אני מפספסת הרבה כי הרבה דברים שבא לי לעשות אני לא עושה וזה פשוט מתחיל להיראות כמו מין מעגל כזה שאין לי מושג איך יוצאים ממנו. אז התחלתי לעשות הליכות סתם כי הבנתי שזה עושה לי הרגשה טובה אבל מעבר לזה כאילו בא לי גם לצאת קצת לראות עולם וזה לא קורה. נגיד עוד חודש אחרי הפסיכומטרי אני החלטתי שאני רוצה לטוס לחו"ל לשבוע להתאוורר ואין לי עם מי וזה כבר נהיה ממש מתסכל... כאילו, זה בדיוק הזמן שלי לעשות כל מה שבא לי ואני מרגישה שזה לא קורה...
לא יודעת, אולי אפשר להאשים את הפסיכומטרי בזה אבל אני לא חושבת שזה רק זה. כנראה זו באמת רק תקופה...
בכל מקרה, רציתי לשתף פה. גם לכם יוצא להרגיש ככה לפעמים? מה אפשר לעשות כדי שהמצב ישתפר?
שלום, אני כותבת פה כי אני מרגישה שיהיו פה הרבה אנשים שיזדהו איתי...
אני פשוט במין תקופה כזאת שאני מרגישה מין ריקנות. כאילו, עבדתי עד לפני כמה שבועות בארומה 7 חודשים ומיותר לציין שבמהלך התקופה הזאת לא היה לי כח לכלום אז כמעט לא יצאתי. חוץ מזה שבתקופה הזאת ניתקתי קשר עם מספר מסויים של חברות פשוט כי כבר לא היה לי כיף איתן יותר, כאילו, זה כבר הרגיש נורא מלאכותי לפחות מהצד שלי. בכל אופן, אני עכשיו לומדת לפסיכומטרי ואני נהייתי כבר ממש פסיכו מזה אבל מעבר לפסיכומטרי אין לי ממש חיים. כאילו, אם אני רוצה סתם לצאת לאכול בחוץ או לשבת בפאב אני לא עושה את זה כי אין לי עם מי (כי רוב החברים שכן יש לי או עסוקים או בצבא או גרים רחוק) וזה פשוט מרגיש כאילו אני מפספסת הרבה כי הרבה דברים שבא לי לעשות אני לא עושה וזה פשוט מתחיל להיראות כמו מין מעגל כזה שאין לי מושג איך יוצאים ממנו. אז התחלתי לעשות הליכות סתם כי הבנתי שזה עושה לי הרגשה טובה אבל מעבר לזה כאילו בא לי גם לצאת קצת לראות עולם וזה לא קורה. נגיד עוד חודש אחרי הפסיכומטרי אני החלטתי שאני רוצה לטוס לחו"ל לשבוע להתאוורר ואין לי עם מי וזה כבר נהיה ממש מתסכל... כאילו, זה בדיוק הזמן שלי לעשות כל מה שבא לי ואני מרגישה שזה לא קורה...
לא יודעת, אולי אפשר להאשים את הפסיכומטרי בזה אבל אני לא חושבת שזה רק זה. כנראה זו באמת רק תקופה...
בכל מקרה, רציתי לשתף פה. גם לכם יוצא להרגיש ככה לפעמים? מה אפשר לעשות כדי שהמצב ישתפר?
