DoubleInfinity
New member
מרגישה צורך לשתף
כבר כתבתי פה פעם, קצת אחרי הפרידה...
ועכשיו כבר עברה חצי שנה מאז, דברים קצת השתנו אבל עדיין קשה.
אני מרגישה שאני עומדת עם סטופר ולוחצת על עצמי לעבור הלאה, לא מצליחה לשחרר.
ואף אחד כבר לא יכול לשמוע אותי מדברת על זה, למרות שאני בכלל לא מדבר על זה הרבה.
והאמת היא שנאטמתי לכל הסביבה מאז.
הסיפור הוא שהיינו יחד שנתיים והוא בגד בי. גיליתי את זה כי ראיתי עם בחורה והשפתיים שלו מלאות אודם, לא נעים.
אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי.
אף אחד לא מבין את הכוחות הנפשיים האלה שהייתי צריכה לבזבז על לקבוע את הגורל של עצמי ולהיפרד ממנו.
אהבתי אותו, ולא הייתי חייבת לעזוב. זה לא מובן מאיליו.
דיברנו מאז הפרידה - תמיד בהפרשים גדולים, תמיד אני זו שנשברתי. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני חודשיים... התנשקנו, אבל לא שכבנו אף פעם מאז שהוא בגד, כי האינטימיות נעלמה לי.
אחרי הפגישה הזו לקחתי את עצמי בידיים, מחקתי את המספר שלו, את הפייסבוק. הוצאתי מהחיים.
אני מרגישה בסדר, באמת בסדר.
אני לא אוהבת אותו יותר.
הצלחתי לשחרר ממנו, ככה אני חושבת. לא הצלחתי לשחרר מהחוויה המגעילה הזו, ומכל מה שהפרידה הזו גרמה לי לעשות, לא הצלחתי לשחרר מזה שאני לבד, שאין מי שינשק אותי ויאהב אותי.
משהו חסר לי, זוגיות חסרה לי. ומצד שני אני לא מתפשרת על כלום ואני מוצאת את עצמי חצי שנה פוסלת בחורים כי אני לא נמשכת אליהם חיצונית. (אולי צירופי מקרים, אולי אני סתם נאטמתי. אני באמת לא יודעת)
אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי,
לא החברות ולא המשפחה.
כואב לי פתאום ואז זה עובר שוב.
אני בכלל לא מבינה למה אני צריכה שמישהו יבין אותי,
אם היה לי את המספר שלו הייתי מתקשרת אליו עכשיו...
כבר כתבתי פה פעם, קצת אחרי הפרידה...
ועכשיו כבר עברה חצי שנה מאז, דברים קצת השתנו אבל עדיין קשה.
אני מרגישה שאני עומדת עם סטופר ולוחצת על עצמי לעבור הלאה, לא מצליחה לשחרר.
ואף אחד כבר לא יכול לשמוע אותי מדברת על זה, למרות שאני בכלל לא מדבר על זה הרבה.
והאמת היא שנאטמתי לכל הסביבה מאז.
הסיפור הוא שהיינו יחד שנתיים והוא בגד בי. גיליתי את זה כי ראיתי עם בחורה והשפתיים שלו מלאות אודם, לא נעים.
אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי.
אף אחד לא מבין את הכוחות הנפשיים האלה שהייתי צריכה לבזבז על לקבוע את הגורל של עצמי ולהיפרד ממנו.
אהבתי אותו, ולא הייתי חייבת לעזוב. זה לא מובן מאיליו.
דיברנו מאז הפרידה - תמיד בהפרשים גדולים, תמיד אני זו שנשברתי. הפעם האחרונה שנפגשנו הייתה לפני חודשיים... התנשקנו, אבל לא שכבנו אף פעם מאז שהוא בגד, כי האינטימיות נעלמה לי.
אחרי הפגישה הזו לקחתי את עצמי בידיים, מחקתי את המספר שלו, את הפייסבוק. הוצאתי מהחיים.
אני מרגישה בסדר, באמת בסדר.
אני לא אוהבת אותו יותר.
הצלחתי לשחרר ממנו, ככה אני חושבת. לא הצלחתי לשחרר מהחוויה המגעילה הזו, ומכל מה שהפרידה הזו גרמה לי לעשות, לא הצלחתי לשחרר מזה שאני לבד, שאין מי שינשק אותי ויאהב אותי.
משהו חסר לי, זוגיות חסרה לי. ומצד שני אני לא מתפשרת על כלום ואני מוצאת את עצמי חצי שנה פוסלת בחורים כי אני לא נמשכת אליהם חיצונית. (אולי צירופי מקרים, אולי אני סתם נאטמתי. אני באמת לא יודעת)
אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי,
לא החברות ולא המשפחה.
כואב לי פתאום ואז זה עובר שוב.
אני בכלל לא מבינה למה אני צריכה שמישהו יבין אותי,
אם היה לי את המספר שלו הייתי מתקשרת אליו עכשיו...
