מרגישה רגשיי אשם..

suzzan

New member
מרגישה רגשיי אשם..

אולי איני צריכה לכתוב כאן ואולי אפילו אני חצופה.. אבל אני מרגישה שדווקא כאן,מולכם,החולים האמיצים אוליי יהיו לי תשובות. למי שזוכר..חברי היקר הוא החולה בסרטן. סרטן המוח,גליומה משולבת. בעקבות הגידול יש לו גם אפילפסיה שדי שיבשה לו את מהלך החיים.(לפעמים התחושה היא שהאפילפסיה עוד יותר נוראית מהגידול) הכל החל לפני יותר מחמש שנים. אנחנו יחד שלוש.. עכשיו איפה רגשי האשם שלי אתם שואלים? קשה לי! קשה לי עם עצמי,יש לי המון בעיות משל עצמי, התמודדות עם עבר מטורף..לא חשוב-לא אכנס לזה. ועכשיו, ההתמודדות עם הסרטן בחצי שנה אחרונה(כי עד הניתוח האחרון במאי לא דובר על סרטן אלא על גידול שפיר ואז הקרנות ו..) עוד יותר מחליש אותי. אני לעולם לא אעזוב אותו ולעולם לא אשבר אבל אני מרגישה שאנחנו כאילו במין נדנדת החיים. פעם הוא במצוקה ופעם אני..וקשה לי עם זה. אז אני יודעת שאי אפשר להיות תמיד חזקים. אבל לעזאזל-הוא זה שחולה. הוא זה שמקבל את כל הטיפולים הקשים וצריך להתמודדג עם העובדה שהרופא שלו לא יודע מה לעשות כי המקרה הוא קשה ואני מתלוננת? אז הדרדרתי עד כדי כך דחליתי בעצמי. עכשיו אני בבית עם דלקת ריאות, והוא הלך לקנות לי את האנטיביוטיקה. אני מבולבלת. אני מותשת ואני לא יודעת איך להרגיש. לא ממש יודעת מה רציתי בהודעה הזו ואם בכלל תענו לי. מצטערת שיצא כל כך ארוך וסליחה אם משהו שאמרתי אולי לא היה במקום.. סוזאן.
 

lili the one

New member
הי Suzzan

אין לך על מה להצטער או לחוש רגשות אשמה כלשהן. זה מאוד טבעי להרגיש את מה שאת מרגישה. ההתמודדות של הקרובים לחולה הם כמעט או ממש כמו ההתמודדות של החולה עצמו. במיוחד אצלכם שזה נמשך כל כך הרבה זמן. אני מציעה לך לקחת אויר לנשימה. אין זה נורא אם פעם בשבוע/שבועיים תצאי להיפגש עם אנשים אחרים או לסדנה כל שהיא או סתם בית קפה עם חברה. פסקי הזמן הקצרים האלה הם שנותנים את הכוח להמשיך. החלמה מהירה, ל.
 

מיליתו

New member
הי

הפורום הזה מיועד לא רק לחולי סרטן... אני לא כל כך יודעת מה לענות לך. אני מניחה שלחיות עם בן זוג חולה שאת אף פעם לא יודעת מה צופן העתיד שלכם ביחד זה קשה קשה מאוד. כל הכבוד לך שאת נשארת, המון היו בורחים. נראה שאתם נותנים זה לזו וזו לזה כוחות להמשיך ולעבור כל יום. אולי באמת אתם צריכים לעבור כל יום בנפרד, ולהגדיר איך אתם עושים שיחה אחת קלילה מדי יום, ומשהו כיף גדול יותר פעם בשבוע? משהו ששניכם תצפו לו, ויוציא אתכם מהאוירה התמידית של חולי? סרטן, ובמיוחד במוח זה בעייתי. כפי שאמרת, האפילפסיה יותר קשה מהגידול. האם התייעצתם על נוירופסיכולוג? ישנם פסיכולוגים מומחים לטיפול באנשים עם פגיעה מוחית (כל סוג) ובני המשפחה שלהם. אם את לא בטוחה לאן לפנות יש את מכון ריקנטי באיזור המרכז ואת שפיצר באיזור הצפון.
 
../images/Emo24.gif יש לי טלפון עבורך

קו תמיכה של ח.ס.ן שמיועד לחולי סרטן נלחמים ובני משפחתהם ואני בעד להגיע לקבוצת תמיכה באיזור המגורים שלכם יש גם קבוצות תמיכה של האגודה למלחמה בסרטן , מרכז התמיכה של ח.ס.ן הוא 506600 - 700 -1 ושם תוכלו לקבל עזרה למצוקה שלך בשיחה עם מישהו שמבין על מה את מדברת הריאות הן הצקרה של הנשמה והנשימה שלו , והדלקת ריאות מעידה עח הקושי הרגשי שלך עם המצב . טפלי בעצמך ואז אולינ תוכלי לעזור לו.
 

suzzan

New member
תודה רבה רבה לכולם

בדיוק היום אהובי התקשר לברר על קבוצת תמיכה. תהיה כנראה רק בנובמבר. חגים.. בכל מקרה תודה רבה רבה על היחס המבין ועל זה שלא כעסתם עלי..
 
הנה עוד אופציות עבורך

ניתן לקבל תומך באחד על אחד עד שיפתחו קבוצות תמיכה חוץ מזה הפורום באינטרנט זה קבוצת תמיכה אחת ענקית ואני יודעת שהכתיבה פה הפכה את חיי פעם הייתי בודדה למרות שהייתי מוקפת באנשים כיום אני לבד אבל לא בודדה , יש מלא חברים ווורטואלים עם מילים טובות שגורמות ליום שחור להפוך לאפור לפעמים ללבן לגמרי גיליתי שהכתיבה מאד עוזרת להוצתיא מצוקות החוצה ולהרגע עודדתי אותו לכתוב יומן או כל דרך אחרת של כתיבה בהצלחה
 
למעלה