מרגישה שאני לא לבד

[גיתיתח]

מרגישה שאני לא לבד

היום חזרתי מאמי החולה מיואשת לחלוטין ואז גיליתי את האתר הזה וראיתי שאני לא לבד,יש לציין שאין לי שותפים בטיפול באמא שלי והכל נופל עלי,אני מוצאת את עצמי כועסת עליה המון מכיון שהיא רוצה להתנהג כאילו הכל בסדר,למרות שמאבדת מסמכים כםף ומאוד מבולבלת,אני משתדלת לא ליכעוס אך ההתמודדות קשה לי.

 

[zs1957]

ברוכה הבאה לפורום גיתית

שלום גיתית את לא לבד גם אנחנו ילדים להורים חולי דמנציה.אין מה לכעוס על אמך כי היא חולה. חשוב שתבדק ע"י גריאטר שיתן לה תרופות. ממליצה לך ללכת לקבוצת תמיכה של עמותת אלצהיימר באיזור מגורייך. פרטים באתר עמותת אלצהיימר באינטרנט. זהבה שחם

 

[גיתיתח]

היינו במרפאת זיכרון

היינו במרפאה קוגניטיבית ברמבם ואמי קיבלה exelon אך כאשר לקחה את התרופה הזו מצבה הנפשי היה קשה בכי ואפילו מחשבות אובדניות ,מצבה הוטב כשפסקתי לתת לה את הכדור הזה,יש למישהו ניסיון בזה אשמח לישמוע תודה

 

[zs1957]

כל גוף מגיב אחרת לתרופה

יש תרופות שגורמות לתופעות לוואי ויש להפסיק ליטול אותן. האם ניסיתם את האיביקסה? עלייך להתייעץ עם הרופא למתן תרופה חליפית זהבה שחם

 

[ליאורלילי]

תרופות

לגיתית שלום , בעלי התחיל עם אקסלון ועם סיפרלקס שהיא תרופה נוגדת דכאון. אחר כך עבר לממוריט במקום האקסלון. לכן עלייך להתייעץ עם הרופא אולי להחליף את התרופה ולתת לה משהו נגד הדכאון. אצל בעלי היה דכאון כמה שנים וכשהחל לקחת את הסיפרלקס הפך לאדם רגוע , מרוצה ונוח. שולחת לך חיבוקים להמשך הדרך והרבה כוח לא להתעמת עם אמא, לנסות לעקוף מכשולים, "שקרים לבנים" ולזרום איתה במה שאפשר. לילה טוב, טובה

 

[אסתרס]

התרופה כנראה לא מתאימה

כפי שאמרו קודמי כל גוף מגיב אחרת, ובסך הכל , התאמת התרופה היא בשיטת "נסה וטעה". לפי מה שאת מספרת התרופה לא מתאימה, לכן יש לחזור לרופא ולנסות תרופה אחרת, ןלא להתייאש. לוקח זמן עד שמתאזנים.לא להתבייש לפנות שוב ושוב לרופא. מחזקת אותך אסתר.

 

[אפס שתיים]

את אמא?

ככה תחשבי על אמא. עכשיו אתם בהיפוך תפקידים כשלאט לאט את תהי האמא. לכעוס עליה? למה? האם את סוברת, לרגע, שהיא עושה דברים בכוונה? או שהיא מודעת למצב שלה? לא ולא! בשום אופן! הערב הייתי אצל ההורים שלי. שמחתי מאד לגלות שאבא שלי החליט שבא לו ללכת לבית הכנסת לתפילות מנחה וערבית ולשיעור שלפני ואחרי. תוך כדי שיחה עם אמא חשדתי שלשכנה אין מפתח לבית שלהם (ואנו מקפידים שיהיה לה, כי בכל זאת, היא הכי קרובה אליה פיסית, אם חלילה יקרה משהו, נכון?) ודפקתי על דלתה כדי לוודא. התפתחה שיחה ובהמשך היא אמרה לי שהיא ממש שמחה שאבא הסכים ללכת לבית הכנסת. כי לפעמים הוא לא רוצה לצאת מהבית והמטפל שלו מוריד אותו בכח, על כיסא הגלגלים, במדרגות והוא צורח ומקלל. התפוצצתי, כמובן, המחשבה שהוא עלול ליפול במדרגות מהכיסא, זה שמכריחים אותו. המתנתי עד שהוא חזר והבהרתי למטפל, בשפה מאד ברורה, שלעולם, לעולם לא יוריד אותו במדרגות עם הכיסא גלגלים. אם הוא אינו מסכים לרדת לבד, שישאר בבית, אפילו ימים שלמים. ואז הוא פשוט אמר לי שאמא שלי היא זאת שאילצה אותו לעשות את זה. נתתי לו דרך להתמודד עם זה, תוך שהסברתי לו את הסכנה הגדולה במעשה הזה. האם כעסתי על אמא? ממש לא! היא חיה בעולם שלה בו אבא צריך לצאת להתאוורר ולא להרקב בבית. כל השאר - אין לה שום מודעות! היא פשוט לא אחראית למילים שלה כמו למעשים שלה. כל מה שנשאר לי זה להכנס לכאן ולספר לכם, זהו. ככה גם עם האמא שלך....

 

[גיתיתח]

תודה על ההתיחסות

אך מה לעשות שהיא מבולבלת ומסרבת לקבל עזרה,בתוקף אומרת שום מטפלת לא תיכנס לכאן,הערב אחרי שחזרתי ממנה התקשרה מספר פעמים ואמרה לי שהיום בערב היו אצלה איזשהו ילד ואשה והיא לא יודעת מה הם רצו ממנה כמה שהסברתי לה שזו ההיתי אני לא עזר ,אני מרגישה שאני חיבת להביא אותה להכרה אחרת מה יהיה בגורלה

 

[ענתי44]

גיתית יקרה

כמה שתנסי להתעקש עם אמא שהאישה עם הילד זו את לא יעזור כי היא ראתה אישה וילד. אז למרות הכאב שהיא לא יודעת שזו ביתה אל תנסי להגיד לה. זה לא יעזור. היא תשכח מיד ותכנס ללחץ . לפני שעה חזרתי מקניות ובאתי לאמא, והיא אמרה לי " ענתי לא פה היא הלכה לבית מרקחת להביא משהו"... אומרת לי שאני לא פה! זה קרע אותי אבל לא אמרתי כלום. ואחרי כמה דקות היא זהתה אותי. ושוב בקשר לעזרה תנסי כל דרך לשכנע אותה ואם צריך תכפי עליה.

 

[גיתיתח]

ענתי44

אמי היתה אשה מאוד חזקה ודומיננטית כל חייה עבדה קשה ומעולם לא עשתה דבריםלמען ההנאה שלה, תמיד תמכה בי ונתנה ןליראות אותה במצב הזה אני לא מעכלת את זה.חשוב לי הדוגמאות שאתן נותנים לי מחייכם שאני אצליח ליקלוט שיש מחלה כזאת ולא משהו שאלוהים המציא במיוחד בשבילנו.בשבילי זו כמו קללה שאני נענשת על משהו.

 

[ענתי44]

גיתית את לא נענשת על כלום

אלוהים לא המציא את המחלה הארורה הזו נגדך וזה לא משהו בגלל משהו שאת או אמא שלך עשיתן. ממה שאת מספרת על אמא שלך זה מזכיר לי את אמא שלי שכל חייה רק עשתה וטרחה עבור כולנו ומעולם לא עשתה משהו למענה. זה לא קל לקבל את העובדה שהאישה האהובה והנערצת שנתנה לך חיים ושהיתה לצידך בכל דבר הופכת לשבר כלי. זה לא קל להפוך מהבת שכמה שלא תהיה גדולה, היא ה"ילדה הקטנה של אמאלה", לאמא של אמא. אני כל כך מבינה אותך. אני הייתי בוכה אפילו מדברים כמו שהייתי צריכה לפתוח את הדואר של אמא, הרגשתי כמו מחטטת. זה לא קל לקבל שאמא שלך חולת אלצהיימר ובשביל זה אנחנו- הבנותוהבנים- הנשים והבעלים- של החולים עוברים את היום יום ביחד. עוזרים אחד לשני. כאן תקבלי גם עיצות וידע אבל גם חיבוקים וחיזוקים. תמיד

 

[שריוש2]

גיתית...

כמו שאמרו לך פה, גם אני חושבת שאינך צריכה להתעקש איתה. זה לא יעזור... רק יעצבן אותה יותר. גם סבתי בתחילת מחלתה, היתה באה אל אמי ושואלת אותה פתאום:זאת הבת שלך? [אני] אמי: כן. וסבתא היתה צוחקת ומלגלגת... ואומרת לי בלגלוג: תראי! היא אומרת שהיא ביתי, שאת הבת שלה ושאת הנכדה שלי! כמה שניסינו להסביר לה, לא עזר. היא רק התעקשה יותר..... גם סבתי היתה כמו אמך. עבדה קשה כל חייה.. היתה מאוד אקטיבית. כל יום היתה כמה בשש בבוקר, נוסעת לעבודה באוטובוס, לקראת צהריים שבה הביתה, עושה קניות ומבשלת עד הערב. אף פעם לא היה מצב שישבה לנוח באמצע היום או שעשתה משהו למען ההנאה שלה. וגם לי קשה לראות אותה כך, במצבה. בקושי הולכת, יושבת מהבוקר עד הערב על הכסא, לא עושה כלום.... רק מדברת על כך שאין כבר זמן ושהיא צריכה כבר ללכת הביתה, לבשל לנכדים, לילדים, ולבעלה שאמור לחזור מהעבודה... גמלי היו כמה התפרצויות עליה. לא יכולתי לראות ותה במצבה, וכשהרביצה לי או קללה לא יכולתי שלא להגיב לה בחזרה. אח"כ לאט לאט הבנתי שזו רק המחלה שמדברת מתוכה, ושלא התכוונה באמת.