מרגישה שאני מאבדת שליטה

[פני בובה]

מרגישה שאני מאבדת שליטה

אני מנסה להיאחז בכל מה שניתן ו-קשה, ואני מפחדת שוב ליפול. החולשה שלי הולכת ומחמירה, ונוספו לה כמה תופעות לוואי. כבר השארתי הודעה לרופא הפרטי אבל זמן ללכת אליו אין לי ממש, היות שהמבחנים כבר כאן ואני עובדת בנוסף. ללמוד אפילו שאני מנסה, מאוד קשה לי להתרכז ואני מודעת לסיבה העיקרית שהיא התזונה הלקויה שלי, ואני משתדלת לאכול "בריא" אבל ידע מבוסס בתזונה מאוזנת אין לי, ונסיונות להגיע לדיאטנית הניבו תוצאות עגומות (קופת חולים לא ממש עומדת מאחורי הסלוגן שלה). אז אני מרגישה כמו זקנה סנילית מחד וכמו ילדה שצריכה השגחה מצד שני, ומעל לכל אני סטודנטית שראבאק, אם אני לא אבצע את המטלות שלי אף אחד לא יבצע אותן בשבילי, אבל אני מותשת לגמרי ומנסה להיאבק בזה, אבל לא ממש מצליחה.

 

[לוחם חופש]

../images/Emo24.gif

גם אני שותף להרגשה הזאת. מה שאת מרגישה זה מאוד טבעי. מה שאני מציע, זה להוריד ממך דברים שאת לא צריכה ולהשקיע יותר אנרגיה בחובות, זה לא קל, אני יודע. תקופת הבחינות (לי יש 8 ב3 שבועות) לא קלה. תזכירי לעצמך את הדברים הטובים שיש לך בחיים ואת הדברים שעושים לך טוב. תיהי חזקה והמון הצלחה

 

[יעל ניסן]

קשה מאוד

לייעץ או לתמוך ככה שלא יודעים איך את עושה את סדרי העדיפויות שלך ואיך קורה שאת מתישה את עצמך. לחשוב שאת הכל "חייבים" לעשות, אבל את מה שחייבים (פגישה עם רופא) לא עושים קצת מכוון אותי לחשוב על כך שסדרי עדיפויות וארגון זמן זה לא הצד החזק שלך. שבי רגע בשקט עם עצמך ותעשי לעצמך מערכת שבועית -- כן, כן, כזו עם שעות לעבודה, ללמידה, לשינה ולטיפול עצמי... לפעמים עצם התכנון כבר מרגיע כי את יכולה לראות ולהחליט לאן הזמן הולך; ומהרגע שאת מחליטה - בשעות שאת אכן עושה מה שהחלטת את לא חושבת על כל הדברים האחרים כי את יודעת שיש להם מקום וזמן במערכת. ככה משיגים תחושת שליטה.

 

[פני בובה]

אני מותשת פיזית

ולא בגלל שאני מתישה את עצמי, אלא כי אני פשוט מרגישה מותשת. הביקור היום אצל הדיאטנית העלה כמה הסברים, מסתבר שבדיקות הדם שלי מראות על כמה בעיות וחוסרים תזונתיים, שאני מקווה שאצליח להשלים כמה שיותר מהר בעזרת מה שהיא רשמה לי לאכול ולבלוע. גם אליה הגעתי באיחור, אפילו שקבעו לי את התור ל-11 בצהריים, כי אני לא מצליחה לקום גם אחרי 12 שעות שינה. זה לא רק משהו שאני עושה לא נכון, זה מעבר. כשרוב שעות היממה אני או ישנה או מרגישה שהדבר היחיד שאני מסוגלת לעשות זה לשכב, אין יותר מדי אנרגיות לעשות דברים...

 

[דנטל]

מחלת היאפים? נתנו לך ברזל?

 

[יעל ניסן]

זה כבר משמע אחרת לגמרי

בהודעה המקורית נשמעת לי מאוד עסוקה רק לא מצליחה להיות בשליטה על העניינים. פה נשמע שיש בעייה פיזית. לפעמים צריך גם ללמוד איך להתלונן כומו שצריך

בכל מקרה - אם מדובר בעייפות פיזית מעל ומעבר למה שמקובל בגילך, יש לעשות בדיקות מקיפות ולאט לאט להגיע לאבחנה נכונה וטיפול הולם. יש המון מצבים שגורמים לעייפות - ולכן חשוב להגיע לאבחנה נכונה. הכי חשוב עכשיו זה למצוא רופא טוב, מישהו רציני שלא יפתור אותך ב-"אה, זה כלום, יעבור לך" ובמקום להתלונן על חוסר שליטה בחיים שלך, תתלונני שאת עייפה נורא ולא יודעת מה יש לך - ובמקביל תעשי את כל מה שאת יכולה כדי לדעת. והחלמה מהירה

 

[ToryMaster]

אבלאבלאבל

לפחות אצלי, הבעיה האמיתית מתחילה כשיודעים שמשהו לא בסדר, אבל מרגישים בכזה סחרור של החיים שלא יודעים מאיפה להתחיל להגיד "תעצרו את הרכבת, אני רוצה לרדת". כלומר, כשיודעים שיש בעיה ומה היא, ואפילו איך לטפל בה, אבל לא מצליחים לעבור את השלב שבין הידיעה שצריך לבין היישום.

 

[יעל ניסן]

וואללה

אני לא מבינה מה אומרים לי היום. הבעייה אצלך היא שאת יודעת מה יש לך וגם יודעת איך לטפל אבל איך שהוא לא מצליחה לעשות את מה שצריך כדי לטפל בעצמך כי... מה?

 

[noosh]

האמת, אין לי תשובה על זה.

אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים יודעת בדיוק איך לפתור דברים, אבל לא מצליחה להביא את עצמי לידי לעשות את זה. כאילו שאני לא חזקה מספיק (נפשית, אני מתכוונת), כוח הרצון שלי נוטש. אני יודעת שזה נשמע כמו תירוץ, שאם משהו מספיק חשוב לי אני אמורה לבצע אותו, אבל איפשהו בדרך אני לא מצליחה, וזה הכי מתסכל אותי בעולם. זה דבילי, אני יודעת. סתם חולשה מטומטמת שאינ לא מצליחה להוציא את עצמי ממנה. אני לא מצליחה להתעשת ולקחת את עצמי בידיים ולהתחיל לשנות. אני כל פעם אומרת "עכשיו אינ אצליח" וכל פעם לא מצליחה אפילו לנסות. או מנסה ונוטשת תוך יום. אני משערת שזה נובע מהחולשה שלי כרגע, אבל גם זה לא תירוץ מספיק טוב, וזה רק מחליש אותי עוד יותר. כמו מעגל קסמים מעוות שאני לא מצליחה לשבור.

 

[ToryMaster]

מצטרפת אל מה שנועה אמרה

זה כמו אחרי שעושים ריצת 1500 בספורט, ובהתחלה את בסבבה רצה לך והכל, אבל בכמה מאות [עשרות?] מטרים האחרונים את פשוט לא מצליחה להכריח את עצמך להרים את הרגליים ולהשיג ציון עובר. פשוט... תשישות כזו, רק מבפנים.

 

[יעל ניסן]

איפה השרשור ההוא

על החלשוּת? יש מה לעשות, בחיי - רק שצריך פעם אחת לנסות לצאת מהדפוסים הרגילים ולראות מה קורה. ולא - אני לא מאמינה שמדובר בפיתרון אחד לכולם ואני גם מאמינה שיש תקופות כאלה בהם אי אפשר לעשות את אותן משימות באותה זריזות או באותן כמויות. רבאק - אנחנו לא מכונות. מה שכן - מאוד רצוי לא רק "לדעת" מה לעשות אלא גם לשאול את עצמכם שאלות של כאלה יודעים, אבל מוכים להביט למציאות בעיניים ולהחליט נקודתית מה הכי טוב עבורכם. לפעמים באמת הכי טוב זה לנוח. ולפעמים לא - רק שצריך להזיז קצת את הפוקוס ובמקום לטפס שוב ושוב על קיר חלק וליפול על התחת, לזוז מטר אחד הצידה איפה שיש סולם. ה"לדעת" הזה? זה שכל כך ברור לכם מה "צריך" לעשות - הוא לפעמים שורש כל הרע. הרי אין נוסחה אחת ואין תשובה אחת, כמו שאין "לדעת" אחד שאם לא עושים אותו - העולם מתמוטט.

 

[ToryMaster]

וואו

איזו הארה. אמרו לך פעם שאת פשוט אישה חכמה?

 

[יעל ניסן]

חביבתי -

אם הייתה לך הארה, את החכמה פה

 

[ToryMaster]

אבל היא באה בזכותך ../images/Emo3.gif

 

[יעל ניסן]

הנה דוגמה

בשידור חי איך את שמה אצלי את הכוח. נכון, שיכול מאוד להיות שאני חכמה וכל זה - אבל על הדרך, שאת מחמיאה לי, שכחת לקחת לעצמך את הזכות להיות חכמה לא פחות! אל תפקידי רק אצלי את החכמה שבזכותה הוארת... את היית שם באיזו הקשבה שעשתה לך את כל ההבדל. קחי קרדיט!!

 

[יעל ניסן]

אה - ו...../images/Emo51.gif../images/Emo9.gif

 

[ToryMaster]

אז בסדר

חצי חצי?

 

[יעל ניסן]

סגרנו! ../images/Emo8.gif

 

[ToryMaster]

מעולה ../images/Emo9.gif

 

[joshh]

פני בובה שלום.

בד"כ אני צועק על אנשים שכותבים הודעות בסגנון שלך מכיוון שאני לא יכול לקבל את העובדה שאנשים מעדיפים להיות קורבנות ולא לפתור את הבעיות שלהם במיוחד שהם יכולים. אבל היום התעוררתי כשגיליתי שגם אני עשיתי את זה בעצמי שחודש האחרון. בכיתי על כך שנידפקתי עם שתי חברים ללמודים לעשות מטלות ועשיתי 95% מהמטלות. יכולתי לתכנן מהלכים ולדאוג לא לעשות איתם כבר בשבוע הראשון או לעשות דברים אחרים ובמקום זה בחרתי להתלונן ולהאשים אותם. תכלס את מי זה מעניין שהם דפוקים ? הציון שלי יפגע בין אם הם אשמים או לא. שמעי, יאוש הוא גלגל רע מאוד, והוא אכן גלגל שקשה לצאת ממנו. אף אחד לא יכול לדחוף אותך לצאת ממנו חוץ ממך, רק את יכולה לקחת החלטה אמיצה ולהתחיל לתכנן את המהלכים, איך הולכת לפתור את הבעיות. טיפים: תתחילי לפרוש את הבעיות שאת צריכה לטפל, תרשימי אותם ותשימי תאריכים לטיפול ותתחייבי אליהם. אני ניתן לך לינק למאמר שלי שבu את יכולה להעזר במציאת פתרונות לבעיות. את יכולה לעבור על הבלוג, אנינ מאמין שקיימים שם עוד מאמרים רלוונטים. מקווה שעזרתי קצת, מקווה לשמוע ממך עוד כמה זמן עם אור חדש בעניים (במקרה שלנו במקלדת joshua