מרגישים לבד היום?
- פותח הנושא תלתלים123
- פורסם בתאריך
חזרתי ב- 1:30 - על 4 ...
היה די סיוט - עצבני ומחניק ולחוץ, המון משפחה והמוני ילדים צעקניים בדירה קטנטנה בירושלים, אחרי עבודה מפרכת עד אחה"צ במטבח ונהיגה הלוך ושוב מהשרון לירושלים.. בקושי זחלתי למיטה - סיוט פר אקסלנס. עכשיו יש לי שנה לחשוב איך נמנעים מהסיוט הזה בשנה הבאה.... ואיך עבר עליכם הערב?
היה די סיוט - עצבני ומחניק ולחוץ, המון משפחה והמוני ילדים צעקניים בדירה קטנטנה בירושלים, אחרי עבודה מפרכת עד אחה"צ במטבח ונהיגה הלוך ושוב מהשרון לירושלים.. בקושי זחלתי למיטה - סיוט פר אקסלנס. עכשיו יש לי שנה לחשוב איך נמנעים מהסיוט הזה בשנה הבאה.... ואיך עבר עליכם הערב?
LostInTheSky
New member
היה נורא ...
(כתבתי הודעה והיא נמחקה אז בקיצור הפעם...) היה רע מאוד. כמו שנה שעברה. לא היה לי חשק לכלום, לא היה לי כח לאף אחד ובטח שלא הייתה לי סבלנות. היינו הרבה מאוד אנשים (כמו כל שנה) בבית יחסית קטן והמון המון רעש! הרבה מאוד ילדים קטנים שעשו רעש והרבה בני דודים גדולים שהתנהו כמו הילדים הקטנים. שונאת את החגים האלה. בסביבות עשר כבר לא יכולתי יותר, לקחתי את עצמי והלכתי הביתה... המזל שלי היה שזה היה בעיר מגורי (עיר די קטנה) אז לא היה לי הרבה ללכת... הגעתי הביתה ונכנסתי למיטה... הייתי צריכה לנוח מהשבועיים האחרונים של הניקיונות ("אם הילדה הגדולה לא תעזור לאמא, אז מי כן?")... לא היה לי כח ... לכלום.... מקווה שאצלכם היה הרבה יותר רגוע ונחמד...
(כתבתי הודעה והיא נמחקה אז בקיצור הפעם...) היה רע מאוד. כמו שנה שעברה. לא היה לי חשק לכלום, לא היה לי כח לאף אחד ובטח שלא הייתה לי סבלנות. היינו הרבה מאוד אנשים (כמו כל שנה) בבית יחסית קטן והמון המון רעש! הרבה מאוד ילדים קטנים שעשו רעש והרבה בני דודים גדולים שהתנהו כמו הילדים הקטנים. שונאת את החגים האלה. בסביבות עשר כבר לא יכולתי יותר, לקחתי את עצמי והלכתי הביתה... המזל שלי היה שזה היה בעיר מגורי (עיר די קטנה) אז לא היה לי הרבה ללכת... הגעתי הביתה ונכנסתי למיטה... הייתי צריכה לנוח מהשבועיים האחרונים של הניקיונות ("אם הילדה הגדולה לא תעזור לאמא, אז מי כן?")... לא היה לי כח ... לכלום.... מקווה שאצלכם היה הרבה יותר רגוע ונחמד...
LostInTheSky
New member
../images/Emo24.gifבחזרה...וגם../images/Emo140.gifפרח לחג... 
מיקי בת המקורית
New member
אצלי היה דיי נחמד ../images/Emo140.gif
בפעם הראשונה שאנחנו עושים את הסדר מצומצם, כאילו משפחה זוכרים, היה שקט, נחמד, קראנו בהגדה, אכלנו ואחר כך הם נסעו למשפחה שלו נשארתי לבד.. הייתי ממש זקוקה לזה אחרי הבישולים באותו יום והלבד הזה גרם לי לבכות, אבל זה סיפור אחר לפעם אחרת... שיהיה לכולם חג שמח
בפעם הראשונה שאנחנו עושים את הסדר מצומצם, כאילו משפחה זוכרים, היה שקט, נחמד, קראנו בהגדה, אכלנו ואחר כך הם נסעו למשפחה שלו נשארתי לבד.. הייתי ממש זקוקה לזה אחרי הבישולים באותו יום והלבד הזה גרם לי לבכות, אבל זה סיפור אחר לפעם אחרת... שיהיה לכולם חג שמח
היה לך מגוון. מכל הצבעים ../images/Emo13.gif
ולדעתי טוב שעשית שהשתדלת לעשות מזה את המיטב, וכמו שאמר כאן גריפון - אם הילדים יצאו מחייכים מהסיטואציה - כבר השגת הישג בלתי מבוטל
ובאשר לדמעותייך יקירה - למה סיפור לפעם אחרת? הכל מתאים כאן, ואני אשמח לשמוע אם תרצי לשתף. רק טוב ומקווה שהשתפר מצברוחך,
ולדעתי טוב שעשית שהשתדלת לעשות מזה את המיטב, וכמו שאמר כאן גריפון - אם הילדים יצאו מחייכים מהסיטואציה - כבר השגת הישג בלתי מבוטל
הערב שאחרי
פעם ליל הסדר היה הערב שהכי שנאתי. ככל שהשנים עוברות הערב הזה נעשה יקר וחשוב לי, ערב שאני משתדלת לא להחמיץ. אתמול הסתכלתי על ההורים וחשבתי שאין לנו עוד הרבה שנים לשבת כך ביחד לשולחן הסדר. נעשה לי עצוב והחד גדיא נעשה לי מתוק ונוגע בנשמה. אבא שלי מקיים סדדר פסח כהלכתו. הוא איש לגמרי חילוני אבל הטכס הזה חשוב לו. בין לבין ההורים והדודים דברו על אמא ואבא, סבא וסבתא שלהם, והצלחתי סוף סוף להבין את משמעות החיים.
פעם ליל הסדר היה הערב שהכי שנאתי. ככל שהשנים עוברות הערב הזה נעשה יקר וחשוב לי, ערב שאני משתדלת לא להחמיץ. אתמול הסתכלתי על ההורים וחשבתי שאין לנו עוד הרבה שנים לשבת כך ביחד לשולחן הסדר. נעשה לי עצוב והחד גדיא נעשה לי מתוק ונוגע בנשמה. אבא שלי מקיים סדדר פסח כהלכתו. הוא איש לגמרי חילוני אבל הטכס הזה חשוב לו. בין לבין ההורים והדודים דברו על אמא ואבא, סבא וסבתא שלהם, והצלחתי סוף סוף להבין את משמעות החיים.
מזדהה איתך לגמרי, צלליתה.
כל כך שנאתי ופחדתי מליל הסדר, שהיה תמיד כל כך טעון ומתוח וקטן ומחניק בבית הורי. וכל כך הייתי רוצה רק עוד ערב אחד עם ההורים שכבר אינם, ועם האחים שלי שלא מדברים איתי וזה עם זה ומסוכסכים עם העולם. אפילו שבטוח שהייתי שוב מתבאס, כי באמת זה היה מבאס... אבל, בשנים האחרונות אני בא לכל ליל סדר במשפחת גרושתי וזה נעשה מנהג מהנה מאוד לכל הצדדים, שלא לומר אנושי. ברור שהסיבה העיקרית היא כדי לאפשר לביתי לחגוג עם שני הוריה, אבל באיזה שהוא אופן יש כאן ענין משפחתי. כשהבעתי הערכה באזני ביתי איך כל שנה כולנו חוגגים יחד, תלתה בי עינים תמהות ואמרה לי, "אבל הרי אתה דוד של הילדים שלהם!" חשבתי על זה רגע והסכמתי איתה. אז מה היה לנו? עד האוכל הקפיד אבי המארחת לקרוא את כל ההגדה - פה ושם השתתפו חלק מהמשתתפים, ואני בתוכם, בקריאה - אבל אופשר למי שרוצה לאכול תוך כדי, מה שהיה נפלא לקטנים: באמת מגעיל להחזיק ילדים תחת משטר רעב כפייתי בזמן ההקראה הכל-כך משעממת הזו, והיה לי מקסים לראות אותם מקבלים מרק וכל מיני מטעמים. וכשהגיע האוכל... אוי, כל השנה אני מחכה למרוקאיות האלה שישוויצו עם מאכלי הפסח שלהן. המארחת ואימה פשוט מלהטטות במיני סלטים מבושלים, חריפים קצת (מזה הזהירו את הלבנבנים שבשולחן מהחריפות, ואנחנו פשוט אכלנו את זה במזלג...) והפול הטרי של העונה ודג סלמון מתובל בהמון עשבי תיבול וכל טוב. ולהרבות שמחה, הכינו גם - אתם יושבים? - גפילטע פיש וקניידלאך! אעיר רק שקניידלאך שעושה מרוקאית זה דבר מרגש ומשמח וטעים להפליא. החלק שלי היה אספקת היין (והשנה היתה צריכה ערה מהרגיל) ומצה שמורה כזאת, עבודת יד אמיתית של דוסים מבני ברק - נוטוף, אני צריך לשמור על שמי הטוב, עכשו שנהייתי סטודנט במשרה חלקית בבר אילן... יש משהו מבלבל מאוד בסיטואציה הזו, אני מודה, לפחות עבורי, ואולי גם עבור ביתי ואימה, ואולי גם כל השאר. אני כן משפחה, אני כבר לא משפחה... איך להסתכל על זה? וודאי הם שאלו את עצמם מה התרחש כשהחזרתי את האקסית שלי הביתה מאוחר בלילה אחרי הכל - ביתי נשארה ללון שם עם בני דודיה - וטוב שכך. לא החכמתי במהלך הערב כדי להיות מסוגל לעוץ עצה למי שלא נהנה מהערב מה לעשות בשנה הבאה; כולנו גדולים, כולנו חכמים, כולנו יודעים מה אפשר לעשות - ולמה עושים כי לא נעים להגיד "עד כאן"... ערב פסח יכול להיות ערב נעים ביותר. רק צריך לגרום לזה לקרות.
כל כך שנאתי ופחדתי מליל הסדר, שהיה תמיד כל כך טעון ומתוח וקטן ומחניק בבית הורי. וכל כך הייתי רוצה רק עוד ערב אחד עם ההורים שכבר אינם, ועם האחים שלי שלא מדברים איתי וזה עם זה ומסוכסכים עם העולם. אפילו שבטוח שהייתי שוב מתבאס, כי באמת זה היה מבאס... אבל, בשנים האחרונות אני בא לכל ליל סדר במשפחת גרושתי וזה נעשה מנהג מהנה מאוד לכל הצדדים, שלא לומר אנושי. ברור שהסיבה העיקרית היא כדי לאפשר לביתי לחגוג עם שני הוריה, אבל באיזה שהוא אופן יש כאן ענין משפחתי. כשהבעתי הערכה באזני ביתי איך כל שנה כולנו חוגגים יחד, תלתה בי עינים תמהות ואמרה לי, "אבל הרי אתה דוד של הילדים שלהם!" חשבתי על זה רגע והסכמתי איתה. אז מה היה לנו? עד האוכל הקפיד אבי המארחת לקרוא את כל ההגדה - פה ושם השתתפו חלק מהמשתתפים, ואני בתוכם, בקריאה - אבל אופשר למי שרוצה לאכול תוך כדי, מה שהיה נפלא לקטנים: באמת מגעיל להחזיק ילדים תחת משטר רעב כפייתי בזמן ההקראה הכל-כך משעממת הזו, והיה לי מקסים לראות אותם מקבלים מרק וכל מיני מטעמים. וכשהגיע האוכל... אוי, כל השנה אני מחכה למרוקאיות האלה שישוויצו עם מאכלי הפסח שלהן. המארחת ואימה פשוט מלהטטות במיני סלטים מבושלים, חריפים קצת (מזה הזהירו את הלבנבנים שבשולחן מהחריפות, ואנחנו פשוט אכלנו את זה במזלג...) והפול הטרי של העונה ודג סלמון מתובל בהמון עשבי תיבול וכל טוב. ולהרבות שמחה, הכינו גם - אתם יושבים? - גפילטע פיש וקניידלאך! אעיר רק שקניידלאך שעושה מרוקאית זה דבר מרגש ומשמח וטעים להפליא. החלק שלי היה אספקת היין (והשנה היתה צריכה ערה מהרגיל) ומצה שמורה כזאת, עבודת יד אמיתית של דוסים מבני ברק - נוטוף, אני צריך לשמור על שמי הטוב, עכשו שנהייתי סטודנט במשרה חלקית בבר אילן... יש משהו מבלבל מאוד בסיטואציה הזו, אני מודה, לפחות עבורי, ואולי גם עבור ביתי ואימה, ואולי גם כל השאר. אני כן משפחה, אני כבר לא משפחה... איך להסתכל על זה? וודאי הם שאלו את עצמם מה התרחש כשהחזרתי את האקסית שלי הביתה מאוחר בלילה אחרי הכל - ביתי נשארה ללון שם עם בני דודיה - וטוב שכך. לא החכמתי במהלך הערב כדי להיות מסוגל לעוץ עצה למי שלא נהנה מהערב מה לעשות בשנה הבאה; כולנו גדולים, כולנו חכמים, כולנו יודעים מה אפשר לעשות - ולמה עושים כי לא נעים להגיד "עד כאן"... ערב פסח יכול להיות ערב נעים ביותר. רק צריך לגרום לזה לקרות.
פשוט חייבת ולהגיד לך
שאם פעם הסתכלתי בציניות על המאמץ שאתה ואקסתך עושים למען שימור המשפחתיות של בתך, ירד לי האסימון. לפני מספר ימים ספרה משתתפת בפורום שבנה ילך להוריה בליל הסדר והיא תלך עם בעלה וילדם המשותף למשפחתו (לבכור אין קשר עם אביו). שאלתי אותה איך היא מסכימה להפרד מהילד והיא ענתה שזה בגלל שיש לה ולבעלה השני ילד משותף ולכן היא מחוייבת גם למשפחתו. ואז נכנסתי הבוקר וקראתי שרשור קורע לב של בת למשפחה מורכבת (הורים גרושים ששניהם הקימו משפחות חדשות)שלא יודעת איפה לחגוג את הסדר כי בשום מקום היא לא מרגישה רצויה. בהמשך קראתי את תגובות חברי הפורום. מה אני אגיד לך? פשוט לא יאמן איך אנשים (ואין שום הבדל בין אמהות ואבות) שמים בצד את הרגשות של ילדיהם. ולא, אני לא מאמינה שאסור להתגרש "בגלל" הילדים. אני כן מרגישה שמעט מהזוגות שמתגרשים וממשיכים לשים את ילדיהם המשותפים במקום ראשון. ופה אני מורידה בפניך את הכובע! ואני אגיד את זה שוב. הרבה יותר פשוט להיות אלמנה (וזו הנחמה היחידה שיש לי). ללי
שאם פעם הסתכלתי בציניות על המאמץ שאתה ואקסתך עושים למען שימור המשפחתיות של בתך, ירד לי האסימון. לפני מספר ימים ספרה משתתפת בפורום שבנה ילך להוריה בליל הסדר והיא תלך עם בעלה וילדם המשותף למשפחתו (לבכור אין קשר עם אביו). שאלתי אותה איך היא מסכימה להפרד מהילד והיא ענתה שזה בגלל שיש לה ולבעלה השני ילד משותף ולכן היא מחוייבת גם למשפחתו. ואז נכנסתי הבוקר וקראתי שרשור קורע לב של בת למשפחה מורכבת (הורים גרושים ששניהם הקימו משפחות חדשות)שלא יודעת איפה לחגוג את הסדר כי בשום מקום היא לא מרגישה רצויה. בהמשך קראתי את תגובות חברי הפורום. מה אני אגיד לך? פשוט לא יאמן איך אנשים (ואין שום הבדל בין אמהות ואבות) שמים בצד את הרגשות של ילדיהם. ולא, אני לא מאמינה שאסור להתגרש "בגלל" הילדים. אני כן מרגישה שמעט מהזוגות שמתגרשים וממשיכים לשים את ילדיהם המשותפים במקום ראשון. ופה אני מורידה בפניך את הכובע! ואני אגיד את זה שוב. הרבה יותר פשוט להיות אלמנה (וזו הנחמה היחידה שיש לי). ללי
תודה, ללי. הפידבק שלך עושה לי הרבה.
אני מודה שלקח לי קצת זמן להתמקד על מה אני רוצה ומה אני יכול להשיג ולעשות הפרדות ביניהם. ארוחות של שבת בצהרים אצל הורי גרושתי, למשל, הלכו ונעשו לי פחות רצויות. אפשר שזה בגלל שבטריטוריה שלה, על השולחן שלה, עם הצ'ולנט שלה, מוקפת במשפחתה הנאמנה, נהגה האמא קצת יותר מדי - איך לומר את זה - אדנות, לטעמי. הרגשתי שאני יוצא משם עם טעם קל אך מורגש ומצטבר של תסכול, אולי אפילו היפגעות. איכשהו - ומענין להשתעשע כאן בניחושים מדוע - התמעטו ההזמנו האלו עד שחדלו לגמרי, וכך לא הייתי צריך להתחמק מלבוא, מה שהיה עלול לערער את האיזון העדין מאוד בכל הסיטואציה הזו. חשבתי שההמשך יהיה גם התרחקות שלי מהארוחות של ערבי החג, אבל לפחות אלו של פסח נעשות בפורום נרחב יותר, עם השתתפות ערה עד כדי דומיננטית של משפחת כלתה, ושם האוירה יותר מאוזנת, לטעמי. אני נהנה ללא הסתייגויות, ואפילו מרגיש אהוב ואוהב. מאוד נעים לי גם בחברת גרושתי - ולביתי תרומה מכרעת בזה - וכך הגיע הכל למצב של הרמוניה. זה לא בא מעצמו, כאמור - ולהערכתי, בכל מערכת משפחתית/אקס-משפחתית אפשר לעשות שיפורים, במידה זו או אחרת. ותיכף תיכף יש חג שני, אז שיהיה בהצלחה...
אני מודה שלקח לי קצת זמן להתמקד על מה אני רוצה ומה אני יכול להשיג ולעשות הפרדות ביניהם. ארוחות של שבת בצהרים אצל הורי גרושתי, למשל, הלכו ונעשו לי פחות רצויות. אפשר שזה בגלל שבטריטוריה שלה, על השולחן שלה, עם הצ'ולנט שלה, מוקפת במשפחתה הנאמנה, נהגה האמא קצת יותר מדי - איך לומר את זה - אדנות, לטעמי. הרגשתי שאני יוצא משם עם טעם קל אך מורגש ומצטבר של תסכול, אולי אפילו היפגעות. איכשהו - ומענין להשתעשע כאן בניחושים מדוע - התמעטו ההזמנו האלו עד שחדלו לגמרי, וכך לא הייתי צריך להתחמק מלבוא, מה שהיה עלול לערער את האיזון העדין מאוד בכל הסיטואציה הזו. חשבתי שההמשך יהיה גם התרחקות שלי מהארוחות של ערבי החג, אבל לפחות אלו של פסח נעשות בפורום נרחב יותר, עם השתתפות ערה עד כדי דומיננטית של משפחת כלתה, ושם האוירה יותר מאוזנת, לטעמי. אני נהנה ללא הסתייגויות, ואפילו מרגיש אהוב ואוהב. מאוד נעים לי גם בחברת גרושתי - ולביתי תרומה מכרעת בזה - וכך הגיע הכל למצב של הרמוניה. זה לא בא מעצמו, כאמור - ולהערכתי, בכל מערכת משפחתית/אקס-משפחתית אפשר לעשות שיפורים, במידה זו או אחרת. ותיכף תיכף יש חג שני, אז שיהיה בהצלחה...
אוי חברים יקרים (נאנחת)
אתם מה זה צודקים שניכם.... - וככל שחולפות השעות מאז אמש (+ שינה טובה עד 11 בבוקר והשלמת שעות נוספת בין 16:00 ל- 19:00 ..) ואני מבינה שהיו הרבה גורמים שחברו כדי להפוך את ליל אמש לסיוט שהוא היה, ושיש לי עכשיו מספיק זמן לנתח את העניין כדי לטפל בכל אחד ואחד מהם - למעט כמובן באותם גורמים שאינם תלויים בי - כמו אוירת העצבנות הכללית שהייתה שם ליד השולחן עוד לפני הגעתי ושאת סיבותיה המדוייקות רק אללה יודע. משו אומר לי שאין לזה קשר לא לערב ולא להרכב המשתתפים - אלא לעניינים פרטיים של הצד ההוא במשפחה.. המשפחה תהיה תמיד משפחה, היו שנים שנחמד היה להפגש איתם וגם כרגע לא נראה שיש אלטרנטיבה מועדפת לחברותא ההיא - אולי עד שנה הבאה זה ישתנה. אני מניחה שהשילוב של קריעת תחת במטבח עד 16:00-17:00 ואחר כך נסיעה בהולה לכאן לארגן את כל החבריה שלי, ובעקבותיה נהיגה לירושלים וחזרה בפקקים - כל אלה יחד אינם נותנים לי את התנאים הרצויים ליהנות מערב משפחתי...- כך שלוקיישן לוקיישן לוקיישן נשמע מתאים גם כאן
לוידעת. אני מניחה שעם השנים אלמד גם אני להעריך את העניין. כרגע זה קשה כי זה מאולץ וטעון ומלחיץ. והכי חשוב. מאחוריי... עד השנה הבאה
אתם מה זה צודקים שניכם.... - וככל שחולפות השעות מאז אמש (+ שינה טובה עד 11 בבוקר והשלמת שעות נוספת בין 16:00 ל- 19:00 ..) ואני מבינה שהיו הרבה גורמים שחברו כדי להפוך את ליל אמש לסיוט שהוא היה, ושיש לי עכשיו מספיק זמן לנתח את העניין כדי לטפל בכל אחד ואחד מהם - למעט כמובן באותם גורמים שאינם תלויים בי - כמו אוירת העצבנות הכללית שהייתה שם ליד השולחן עוד לפני הגעתי ושאת סיבותיה המדוייקות רק אללה יודע. משו אומר לי שאין לזה קשר לא לערב ולא להרכב המשתתפים - אלא לעניינים פרטיים של הצד ההוא במשפחה.. המשפחה תהיה תמיד משפחה, היו שנים שנחמד היה להפגש איתם וגם כרגע לא נראה שיש אלטרנטיבה מועדפת לחברותא ההיא - אולי עד שנה הבאה זה ישתנה. אני מניחה שהשילוב של קריעת תחת במטבח עד 16:00-17:00 ואחר כך נסיעה בהולה לכאן לארגן את כל החבריה שלי, ובעקבותיה נהיגה לירושלים וחזרה בפקקים - כל אלה יחד אינם נותנים לי את התנאים הרצויים ליהנות מערב משפחתי...- כך שלוקיישן לוקיישן לוקיישן נשמע מתאים גם כאן
כנראה שכל אחד/ת והסיפור שלו
לפני אחרי ותוך כדי, זה סיוט מתמשך. אבא שלי היה חוזר בתשובה שתפקר, מת על הטקסים ולא דתי בכלל, פסח היה גולת הכותרת שלו, כל שנה היו בין 50 ל 100 איש (מצווה או לא מצווה?) והוא בראש השולחן מושך את ההגדה בשלוש שפות(!!!) שנדבר על ילדים רעבים??? בקיצור, אפילו את הסדר האחרון שלו אני זוכרת כסיוט מחובר לצינורות ומנקר חצי מהזמן - העיקר שלא יפסיד את הסדר האחרון! ולצערי, מאז ועד היום פסח אף פעם לא מפתיע, תמיד יש איזו טרגדיה לכבוד החג, לפעמים קשה יותר ולפעמים פחות. הייתי מוותרת מזמן אבל הילדים נגועים בחיידק ולא נראה לי הוגן לא לשתף פעולה. אני מהמחנה של נועה, הכי מאושרת בדקה שזה נגמר כי נשאר הכי הרבה זמן עד הסיוט הבא ואז זה כמו שעון חול.... חג שמח, אמרתי? ללי
לפני אחרי ותוך כדי, זה סיוט מתמשך. אבא שלי היה חוזר בתשובה שתפקר, מת על הטקסים ולא דתי בכלל, פסח היה גולת הכותרת שלו, כל שנה היו בין 50 ל 100 איש (מצווה או לא מצווה?) והוא בראש השולחן מושך את ההגדה בשלוש שפות(!!!) שנדבר על ילדים רעבים??? בקיצור, אפילו את הסדר האחרון שלו אני זוכרת כסיוט מחובר לצינורות ומנקר חצי מהזמן - העיקר שלא יפסיד את הסדר האחרון! ולצערי, מאז ועד היום פסח אף פעם לא מפתיע, תמיד יש איזו טרגדיה לכבוד החג, לפעמים קשה יותר ולפעמים פחות. הייתי מוותרת מזמן אבל הילדים נגועים בחיידק ולא נראה לי הוגן לא לשתף פעולה. אני מהמחנה של נועה, הכי מאושרת בדקה שזה נגמר כי נשאר הכי הרבה זמן עד הסיוט הבא ואז זה כמו שעון חול.... חג שמח, אמרתי? ללי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.