הקרנף הבודד
New member
מרגיש כ"כ רע
בהתקפים אני הכי שונא את עצמי
כשמבעבעת בתוכי חומצת העצב ואני מרגיש את הגוף שלי מתמוסס מבפנים
ואני שונא את עצמי בעיקר כי אין סיבה מוצדקת להרגיש ככה
רבתי עם בן אדם רנדומלי שאני לא יראה יותר כנראה בחיים שלי, ועכשיו אני אוכל את עצמי ברוע ולא רוצה אפילו לצאת מהחדר
אני כ"כ שונא את העוצמה שבה שנאה וכעס עולים אצלי ומכסים את הכל
אני כ"כ שונא את עצמי
אני כ"כ שונא אנשים
ואת העולם
ואת החיים
לחפש פיתרון אפילו לא קורץ לי אז אני ממשיך כרגיל כי אני לא מסוגל למשהו שונה
ואיך לא לשנוא את עצמי כשכל מה שאני מסוגל אליו זה לבכות בחדר בשנאה עצמית?
בן אדם כזה עלוב ומדכא
איזה סיכוי קיים להרגיש אחרת?
איזה סיבה לחפש את הסיכוי?
העולם חרא
בהתקפים אני הכי שונא את עצמי
כשמבעבעת בתוכי חומצת העצב ואני מרגיש את הגוף שלי מתמוסס מבפנים
ואני שונא את עצמי בעיקר כי אין סיבה מוצדקת להרגיש ככה
רבתי עם בן אדם רנדומלי שאני לא יראה יותר כנראה בחיים שלי, ועכשיו אני אוכל את עצמי ברוע ולא רוצה אפילו לצאת מהחדר
אני כ"כ שונא את העוצמה שבה שנאה וכעס עולים אצלי ומכסים את הכל
אני כ"כ שונא את עצמי
אני כ"כ שונא אנשים
ואת העולם
ואת החיים
לחפש פיתרון אפילו לא קורץ לי אז אני ממשיך כרגיל כי אני לא מסוגל למשהו שונה
ואיך לא לשנוא את עצמי כשכל מה שאני מסוגל אליו זה לבכות בחדר בשנאה עצמית?
בן אדם כזה עלוב ומדכא
איזה סיכוי קיים להרגיש אחרת?
איזה סיבה לחפש את הסיכוי?
העולם חרא