מרגיש קטן...

d 2108

New member
מרגיש קטן...

אני לא יודע איך להתחיל ואפילו מאיפה?
אבל האבן הזו יושבת לי כבר הרבה זמן בבטן,יותר נכון בלב.
אני כבר לא ילד ועברתי לא מעט אבל אני חושב אולי שזה המקום להציג את הכל ללא מחסומים, הכי פתוח שיש,מתוך ידיעה שאין לי מה להפסיד ואולי אלמד מניסיונם של חכמים ממני.
אז ככה,אני בן 24 קצין משוחרר,שירתתי קרוב ל-5 שנים בצבא בתפקיד תומך לחימה שירות לא פשוט ואפילו די מאתגר.
לאורך כל חיי אני יכול להגיד שמעולם לא חוויתי זוגיות,זוגיות אמיתית,זוגיות בריאה זוגיות שאתה מרגיש חלק ממשהו ולא לבד(אוי נשמע כל כך דביק)...
מצד אחד אני חייב להגיד שכן רציתי,כן ניסיתי פשוט זה לא קרה,למה זה לא קרה?
אולי כי בגיל התבגרות לא הייתי שלם עם המראה שעם השנים או השתנה(ותמיד אמרתי רק שאהיה רזה/אראה טוב התחיל עם בחורה),אולי זו הביישנות שניסיתי להעלים עם השנים בצבא בגלל התפקידים והסמכות הגבוה,אך בפועל היא עדיין קיימת.
בתקופת חטיבת הביניים והתיכון כנראה שלא הייתי מושך מספיק ומתי שכן התחלתי להראות יותר טוב(בכיתה י"ב), הבנות שהיו מעוניינות כנראה אותי לא עניינו(אך תמיד הייתה לי הרגישות להיות נחמד ולא לפגוע-כי אני הכרתי לצערי את תחושת הדחייה).
אני חייב לציין שכן חוותי אקטים מינים עם בחורות שלא בהכרח הייתה לי איתן כימיה,בעיקר סטוצים חד פעמים שקרו במהלך סוף התיכון-צבא(ואפילו אני לא צריך יותר מיד אחת בשביל לספור אותם),ואני אגיד בכנות לא התגאתי בכך מעולם...
בצבא רציתי מאוד שירות קרבי אך לצערי בקשתי נדחתה,ובעקבות כך התגייסתי לאחד מחילות תומכי הלחימה,ובהמשך נהייתי קצין.
בתור חייל תמיד הייתה הרגשה שהבנות מחפשות את הלוחמים ומן הסתם הרגשתי בתחתית שרשרת המזון,זה כל כך כאב לי כל פעם להכיר מישהי ואחרי שיחה של שעה לשמוע פתאום ,איך היא מתגעגעת לחבר שלה מגדוד 13 או שהיא מסתכלת על הלוחם שיושב באוטובוס בשורה האחרונה.
אחרי קורס קצינים חשבתי שזה יראה אחרת,אבל לא בהכרח,כל פעם שהכרתי מישהי זה אפילו נהיה יותר מורכב,מצד אחד חיילות מהיחידה לא היה בא בחשבון-הייתי כמו דמות אב בישבלהן והייתי מספיק ערכי לעשות את הפרדה ולכן לא היה קשר רומנטי כלל למרות הערצה.
מצד שני כאשר הכרתי בנות מיחידות מקבילות-קצינות וחיילות, תמיד זה היה חוזר לסיטואציה שהן תפוסות,וכמובן שאיכשהו החבר שלהן הוא לוחם(מזל נאחס כל כך).
הדבר היה כל כך מצחיק בשבילי לפעמים,שכאשר הייתי נתקל במקרים שחיילות שלי היו באות ומספרות לי שהן נפרדו מחבר שלהן אחרי 5 שנים או שהן שוקלות לעבור לגור איתו ביחד,מצד אחד תמיד ייעצתי והקשבתי להן,מצד שני,מי אני בכלל שיכול לייעץ-אני לא יודע כלום מהחיים.
השנים המשיכו לרוץ וגיל 18 הפך ל24,השתחררתי מהצבא לא מזמן התחלתי ללמוד,הכרתי מישהי(קצינה משוחררת כמה מצחיק),בחורה יפיפה עם לב רחב.
בהתחלה הראתי לה כוונה וניסיתי להתקרב והיא לא כל כך קלטה ואולי אפילו לא באמת התעניינה.
אחרי כמה מהלכים חכמים שעשיתי,הרגשתי שהתחלנו להתקרב ובסופש האחרון נפגשנו ללמוד אצלה בדירה.
איכשהו השיחה שלנו התחילה להתגלגל לנושא של בינו לבינה,היא שאלה על העבר שלי עם בנות זוג וכמובן שהמצאתי סיפור או שהתחמקתי כמו שתמיד ידעתי(צברתי כבר ניסיון בלהמציא סיפורים).
כאשר שאלתי עלייה היא סיפרה על האקס שלה שהם יצאו שנה וחצי ושהיא נפרדה ממנו מלפני חודשיים(הם כמעט עברו לגור ביחד),קצין בכיר ביחידה קרבית שלצערנו נפצע במבצע צוק איתן ושסובל מטראומה קלה והחל להתסגר בעצמו ולדבר פחות.
לאחר מאמצים רבים שהם ניסו לשמור על הקשר הם החליטו להיפרד,יותר נכון היא נפרדה,היא סיפרה שהיא לבד בארץ ומשפחתה גרה בארה"ב וקשה לה להיות לבד.
היא סיפרה לי שלפניו היו לה חברים של תקופות של חצי שנה ושנה,היא אמרה שבכל קשר היא מרגישה שהיא לומדת דברים חדשים וגדולים יותר,ואיכשהו היא אמרה לי בטח גם את חווית את זה בין קשר לקשר.
באותו רגע הרגשתי כל כך קטן,כל כך חלש גם אפילו הרגשתי מניאק.
למה מניאק? כי אני לא רוצה להיות הבנאדם הרע שלוקח לגיבור את האהובה ברגעים הכי קשים לו(זה לא מוסרי בעייני),בנוסף גם שיקרתי לה לגביי.
מצד שני הרגשתי כל כך קטן שאני מנסה למצוא האהבה ומולי עומדת בחורה שחוותה כמה קשרים רצינים,שמבינה דבר או שניים בחיים ואני אפס אני אפילו לא יודע מזה להחזיק קשר יותר משבוע...
בפועל באותו יום הרגשתי שהתקרבנו, אבל אני לא באמת יודע אם היא הסתכלה עליי כידיד ונהנתה מחברתי,או שהיא באמת התעניינה בי.
יום למחרת החלטתי שאני אתחיל להתרחק ואפילו אשחק אותה קצת hard to get,למה? כי אם היא באמת תרצה , היא תראה איזשהו סימן ואז לפחות אדע שיש לי על מה להילחם ולא אפגע סתם.
במהלך השבוע אני חייב להגיד שהיא הראתה סימנים של התענייינות,אך אני לא יודע באיזה כיוון הם - לקשר רציני או שהיא פשוט מחפשת סתם עוד ידיד להעביר לה את הבדידות.
בפועל אני דבר אחד יודע עכשיו בוודאות,שיש לי איזשהו בור בלב ושאני באמת מחפש מישהי ואני מקווה שאם לא היא,לפחות תבוא מישהי אחרת.
חברים,אני אשמח לדעתכם בנושא ולהמלצות כי אני באמת מרגיש קצת מבולבל וחסר אונים,
תודה רבה לכם על האוזן הקשבת ושיהיה לילה מעולה:)
 

nofar357

New member
........

יש שני עניינים ספציפים שהעלת:
"כי אני לא רוצה להיות הבנאדם הרע שלוקח לגיבור את האהובה ברגעים הכי קשים לו(זה לא מוסרי בעייני),בנוסף גם שיקרתי לה לגביי.
מצד שני הרגשתי כל כך קטן שאני מנסה למצוא האהבה ומולי עומדת בחורה שחוותה כמה קשרים רצינים,שמבינה דבר או שניים בחיים ואני אפס אני אפילו לא יודע מזה להחזיק קשר יותר משבוע..."
בקשר לעניין זה שלא היה לך קשר רציני עד עכשיו, אין סיבה להרגיש "קטן". אני מכירה הרבה בחורים (ואגב גם בחורות) שלא היה להם שום קשר ארוך עד גיל מאוחר....זה לא בושה, אתה גם לא חייב לחשוף את כל הסיבות האישיות שלך ללמה זה לא קרה, אתה יכול להגיד שלא היית מעוניין בעבר בקשר רציני וזה לגיטימי. יש הרבה גברים שגם יתגאו בזה שלא היה להם קשר רציני ושלא בא להם להתחייב לבחורה אחת. ככה שזה קורה המון וזה שלא היה לך קשר רציני לא מעיד על זה שאתה בחור ביישן או על זה שאתה קטן ומשהו לא בסדר בך, וכשתגיד שאף פעם לא היית בקשר רציני אנשים לא יחשבו עלייך דברים רעים או משהו לא בסדר בך.
בקשר לעניין השני עם האקס שלה, אין לי ככ איך להגיב לזה
&nbsp
חוץ מזה יש עניין כללי יותר שהעלית שזה עניין המופנמות וחוסר הביטחון שמנע ממך לפתח קשרים בעבר. העניין הזה הוא שורש הבעיה שלך, גם כרגע. ברגע שתטפל בשורש הבעיה ותתגבר עליה, תוכל לפתח קשרים ביתר קלות ואז דברים שוליים כמו "מה יחשבו עלי אם אגיד שלא הייתי בקשר רציני אף פעם" לא יטרידו אותך כל כך...
 
למעלה