מרגיש קצת לקראת הסוף... וותיקות

[kokla2]

מרגיש קצת לקראת הסוף...

וותיקות

וואי בננות יקרות, כ"כ רוצה להיות כאן יותר ולא כ"כ יוצא.
מאז שאני עובדת (אחרי החלפת עבודה ליותר אינטנסיבית חח) והקטנים בגן (ז"א יותא חולים אצל סבא וסבתא)
החיים מאד מאתגרים ולא פשוטים.. ואין רגע לנשום.
הקטנים גדלים ומרגשים בהתפתחות המופלאה להם
הם כבר בני שנתיים וחודשיים (דייייייייייייי נו באמת??!!)
בזמן האחרון יונקים רק בוקר וערב (לפי דרישתם), בסופשבוע קצת יותר לפעמים לפני שנ"צ ואחרי.
"ציצי" הולכת ונהיה פחות ופחות אישיו וכבר פחות דורשים.
הציצי חזר למצבו קדם ההריון בערך - קטנטן ובלי טיפת גודש (אבל יש חלב
מאז (לפני כחודש וחצי) שהפסקתי סופית את הנקות הלילה אז מתחילים לישון יותר ויותר רצוף..
ואני לא מעכלת לפעמים, אחרי למעלה משנתיים בלי שינה רציפה ועייפות מטורפת..
מתעוררת בלילות ומקשיבה לנשימות שלהם והם אשכרה ישנים..
אפילו כשנופלים, בוכים וכאלה לא מבקשים..
ואני זורמת איתם.
לכן מותר לי לספר שעמוק בפנים זה קצת מוזר, קצת קשה, וקצת עצוב.. החסר הזה.
איך אתן מרגישות??
מטית, אמאגם וכבר לא זוכרת שמות אבל מי שבמצבי
איך נעשית הגמילה הטבעית? האם אנחנו בדרך?
כי מבחינתי - שלא ייגמר לעולם..
טוב נו עוד כמה חודשים נדבר על זה שוב..
אך עוד לא. עוד רוצה אותם קטנים, מתוקונים שזקוקים לי ולציצי (שלהם)..
אז איך באמת מתבצע השיחרור הזה?
ואל תגידו לי לעשות עוד ילד כדי לעבור לבא..

בנתיים אין אפילו עם מי באופק

שבוע נפלא לכולנו וחג אילנות שמח!
המון הצלחה לחדשות כאן ואילו שבתחילת דרכן (ואכן יש תקווה!! גם דרכנו בהתחלה היתה מאד לא פשוטה ומלאת תלאות)
סליחה שלא מספיקה להיות כאן מספיק ולהגיב..

 

[מטית]

איזה אלופה את

שאת חושבת על עוד... אני בטראומה נצחית...

האמת שאצלי אין ממש גמילה, אבל ממה שאני מבינה בהנקה יש כל הזמן גליות ויש זמנים שרוצים יותר ויש שפחות. אם האמא רוצה לגמול היא יכולה לרכב על הגל ולא להציע כשאין ביקוש ואולי גם לפסוח על הנקות כשיש ביקוש... וכשהאמא לא רוצה לגמול אז כן להציע ולקוות שההצעה תתקבל בברכה...

אבל חייבת להגיד שמבחינת גמילת הבכור, אמא זה ציצי, אבל לא רק. הוא עדיין זקוק לי ועדיין מתכרבל איתי גם בלי הנקה... ויש בזה אפילו נוחות מסוימת כי אפשר להתכרבל מבלי שזה יהפוך להנקה

 

[אמאגםלתאומים]

מחבקת אותך !!

אצלנו לאט לאט מתקרבים לגיל שלוש (עוד ארבעה וחצי חודשים...) וגם אני לא מאמינה שעדיין יונקים. לפעמים נראהלי כאילו שהם לא יוותרו על זה לעולם. כמו שכתבה גם מטית, אכן יש גליות עם זה וכל הזמן יש התפתחויות. לי נראה שאם את לא רוצה להפסיק ומוכנה להיות שמינה להם לפי דרישתם אין סיבה שזה פשוט ייפסק לו. שמעתי מאמהות שמניקות ילדים ממש גדולים (מתקרבים לגיל חמש) שלאט לאט זה הופך למשהו שקורה אחת לכמה ימים, אבל לי אישית עוד אין נסיון כזה (התאומים הצליחו לשבור את השיא של כל האחים שלהם מבחינת משל ההנקה). גם אצלנו אני מזהה כל מיני שינוים, כבר לא צריכים את זה לתמיכה אחרי נפילות ובכי וכו', אם יש משהו שמעניין אותם יכולים למשוך הרבה שעות בלי וכו' וכו'. מפחדת לכתוב על הלילות כי כבר פעם שלישית שאנחנו בגמילת לילה... אם אצ רוצה לקרוא עוד על גמילה טבעית ו/או על הנקה של פעוטות את מוזמנת לאתר של באופן טבעי, כנסי למדור הנקה ותמצאי את הדפים שמתאימים לך !
מאחלת לך ולהם עוד הרבה יחד נעים ומרגש עם או בלי הנקה !

 

[הדר תאומים]

סוף הוא תמיד התחלה...

קוקלההההההההה

אני קוראת ולא מאמינה..... הם כבר כל כך גדולים?????? הזמן ממש טס.....
אני הכי שמחה לקרוא שאת עובדת. איזה ופי!!! במה?? את מרוצה??
מזל שיש סבא סבתא .. וטוב שהם יכולים לעזור. בטוחה שגם הם נהנים מזה.
כמה שאני מבינה את התחושה הזו של הירידה בביקוש להנקות ...זה ממש לא פשוט,
כל החודשים הארוכים האלה כשרק מתפללות לכמה שעות שינה רצופות..כמה אנחנו חולמות על זה ומקוות ומחכות...
וכשזה מגיע..זה לא פשוט..
אבל- זה רק. אומר שהם גדלים,מתפתחים והופכים יותר עצמאיים...וזה נהדר!!!!!
נסי לחשוב על חצי הכוס המלאה.. על זה שהם גדולים יותר,ישנים יותר, עצמאיים יותר.. וזה הרבה מאוד.
גאה בך מאוד על כל הדרך שעברת, שאפו שגדול יקירה.

כמובן שפה את חלק מהמשפחה -חלק, בלתי נפרד.
אני לא משחררת אותך מפה...
את תמיד מוזמנת לענות,לספר,לשתף ולקחת חלק .
נשיקות וחיבוק, גדול

 

[Mr China]

הי יקרה

קראי את ההודעה שלי למעלה...בדיוק באותו מקום שאת בערך ופשוט עשיתי את זה בלי לחשוב יותר מדי. נדמה לי לפעמים שאנחנו קצת תלויות בהנקה- אני לפחות יודעת שהיו רגעים בתקופה האחרונה שהיו לי קשים (אנחנו חושבים לעבור דירה, כל מיני דברים שעומדים על הפרק ויוצרים רעש במערכת) וההנקה עזרה לי "להיות בקונטרול". האמת שכשראיתי כמה קל היה להפסיק הייתי קצת מופתעת, עם הגדולה שלי לקח לי בערך שבוע (אולי יותר). כאן עשיתי את זה ממש מיידי ואפילו בלי ידיעת בעלי- מיותר לציין שהוא היה מאד מופתע. האמת שכבר לקראת הסוף הוא כבר התחיל להגיד שזה קצת מוגזם שהן יונקות כל הזמן וכו' אבל הוא לא דחף אותי לגמול אותן. בכל מקרה רציתי להפסיק לפני גיל שנתיים.
והאמת, אני אקשר את זה לפסקה האחרונה שלך- אחרי שהפסקתי להניק ואולי כמה ימים אחרי שהתרגלתי להתלהבות שהן פשוט באות ומניחות עלי ראש ומחבקות אותי ולא מבקשות ציצי פתאום גם הרגשתי סוג של עליה בדימוי הגוף, לא שלפני כן היו לי תחושות אחרות אלא להפך, מין תחושת שלמות כזו שעשיתי משהו מדהים עבור הילדות והמשפחה שלי ועכשיו הגוף שלי חוזר לחזקתי (לפחות במידה מסויימת). אני אספר לך בסוד שפתאום הרגשתי צורך להסתפר (אני מסתפרת לעתים נדירות), ואולי באיזה שהוא מקום הפסקת ההנקה תיצור אצלך הרגשה של פניות רגשית למישהו חדש ונהדר בחיים שלך...רק נקודה למחשבה.