לא היינו צריכים את זה
מדובר במרד עם סיכויים נמוכים מאד נגד האימפריה הרומית בשיא כוחה, שנגרם בעיקר בשל אי הבנה בין היהודים לקיסר אדריאנוס, שלא היה אנטישמי כלל. היהודים רצו לבנות מחדש את המקדש, ואדריאנוס רצה לבנות מקדש אלילי או משהו כזה. הוא פשוט לא הבין את המנטליות של היהודים. לדעתי, מתוך הכרות שטחית עם דמותו של הקיסר אדריאנוס, הוא לא היה מתעקש על בניית המקדש האלילי אם לא היה פורץ המרד. המרד היה תוצאה של קנאות לאומנית ודתית, בראשותם של שמעון בר כוזיבא (בר כוכבא) ורבי עקיבא, שהצית את האש הדתית הדרושה למרד. במרד הגדול, שדוכא ב-75, ניסו היהודים למרוד ברומאים כאשר היו במצב של חולשה וריקבון של ממש, ובכל זאת המרד דוכא (למרות שהוא דוכא גם בגלל טפשות המורדים עצמם, אבל זה כבר חורג מנושא ההודעה). מרד בר כוכבא היה נגד האימפריה הרומית בשיא תפארתה, ולכן היה טעות איומה שהיה חובה להמנע ממנה. למרות זאת, חובה לציין שבר-כוכבא היה מצביא מבריק, ואף הנחיל תבוסה מצלצלת ללגיונות הרומאיים שבסוריה. מספר טעויות שהוא עשה לדעתי הכריעו את גורלו מאוחר יותר: 1. פסיביות. מדוע לא ניסה לכבוש את סוריה לאחר מכן? הרי לא היה שום כוח רומי שיגן עליה. אם היה עושה צעד כזה, יכול להיות שהיה מפחיד את אדריאנוס מספיק כדי שזה ינסה להגיע לשלום של פשרה. 2. התבצרות. לאחר ששלח אדריאנוס את הלגיונות מגרמניה, בראשות סוורוס (נדמה לי שזה השם) לדכא את המרד, נמנע סוורוס מקרב גדול עם בר כוכבא, משום שידע שייתכן ויובס. בר כוכבא, במקום ללכוד את סוורוס בשדה הפתוח, ולהתמודד בקרב מעוט סיכויים ורב סיכונים, החליט להתבצר, דבר שבסופו של דבר הוביל אותו לתבוסה מוחצת. כי הרי התבצרות היא חסרת ערך, במידה ואין לך כוחות מבחוץ שיעזרו לך. אני ממש לא מבין מה בר כוכבא חשב כאשר הוא בחר בטקטיקה הזאת. אומנם גם בקרב בשדה הפתוח היו הסיכויים לרעת היהודים בצורה משמעותית, אבל רק בדרך הזאת היה להם סיכוי כלשהו, ולו קלוש, לנצח גם את סוורוס. לאחר מכן, כמובן, היה חובה לנסות ולהגיע לפשרה כלשהי עם הרומאים מעמדה של כוח. לדעתי הלקח הצבאי הגדול ממלחמת בר כוכבא הוא שטקטיקה של התבצרות היא טקטיקה אבודה מראש שיש להמנע ממנה. בכל מקרה, אני איתן בדעתי שהמרד כולו היה טעות מרה, שהובילה בסופו של דבר לחורבן עם ישראל, שלא חזר לארצו אלא לאחר יותר מאלפיים שנה. שלכם, קוכולין