תאור מרוץ "רמה 2" (לשעבר ספורט)
בשבתי כנהג של שופט מקצה הספורט, אני יכול לתאר את מה שראו עיני. המקצה היה הגדול ביותר בתחרות, מעל 90 רוכבים, שכללו 4 קטגוריות גיל לגברים ולנשים (סה"כ 24 מדליות). המסלול כלל שלוש הקפות של המסלול המסתכמות ב-82.5 ק"מ.
ההקפה הראשונה הייתה שקטה מאוד. לא היו בריחות או נסיונות בריחה רציניים, ומצד שני גם לא היו הרבה נשירות אחורה, מה שהעיד על קצב נמוך יחסית. בהקפה השנייה התחילו העניינים להתחמם. בצלע השנייה נעשה ניסיון בריחה קצר מועד, אבל הדרמה התרחשה קצת אחרי הסיבוב של רעים אל הצלע האחרונה. נפילה של כ-20-30 רוכבים (נראה לי שלמעט חבלות מקומיות לא היו נפגעים רציני). רוכבים אחרים, שלא נפלו, התעכבו בגלל הנפילה ובסופו של דבר נשארה דבוקה של כ-40 רוכבים שהמשיכה קדימה (צריך לזכור שבכל זאת היו נשירות גם עד אותו שלב, כך שלא כל ה-50 האחרים התעכבו בגלל הנפילה). הם כמובן הכתיבו קצב די גבוה שלא איפשר חזרת המתעכבים. רוח הצד על הצלע האחרונה של ההקפה החלה לנשב בצורה יותר משמעותית ובאמצע הצלע ניתקה קבוצה של 6 רוכבים. תחילה זה היה מיתר ארוך, אך עבודה טובה של השישיה הצליחה לייצר פער שהאחרים לא הצליחו לסגור. הפער עלה לאט לאט כשהדבוקה לא מוותרת. בכניסה להקפה האחרונה עמד הפער על 15-20 שניות.
ששת הבורחים היו מחמש קבוצות כשרק לקבוצה מהנגב, NCC, היו ייצוג של 2 רוכבים. הרוכבים גם השתייכו לפחות ל-3 קטגוריות גיל שונות כך שהיה להם אינטרס נוסף לשתף פעולה בצורה טובה. בפנייה לצלע השנייה הפער עמד כבר על כ-30 שניות ובפנייה לצלע האחרונה במרוץ הפער כבר היה מעל לדקה והיה ברור שהשישייה תלך עד הסוף. כך באמת היה. כמה מאות לסיום החל הספרינט והסתיים די צמוד בין שני רוכבים (אני חושב שאחד מ-NCC ואחד מ-IGP), אם כי מאחור קשה היה לראות מה קורה.
