מרוץ התפוח- סיכום שלי

[dganitm]

מרוץ התפוח- סיכום שלי ../images/Emo13.gif

בבוקר התחרות, עדיין חושך בחוץ, עומדת לי בתור לרישום ומישהי מאחורי שואלת "דגנית?" הסתובבתי וזה היה המפגש הראשון שלי עם קרן שפירא, האישה המדהימה הזו שמאותו הרגע לא הפסיקה להדהים אותי! התחרות מורכבת משלושה קטעים: קטע א': תחרות של כמעט 50 ק"מ עם עליות של 1100 מטר מצטבר. קטע ב': נג"ש גבעות מול רוח פנים חזקה באורך של 9 ק"מ קטע ג': 60 ק"מ עם 1300 מטר מצטבר של עליות, קריעת ת@#$%ת אמיתית כל זה בשישי שבת אחד! בתחרות הראשונה היה קשה, טיפוסים ארוכים ובלתי מתפשרים, ירידות מהירות והרבה הרבה כוח מנטלי, את רוב הדרך עשיתי עם קרן פוטש מקבוצת TACC, היה ממש נחמד ולמדתי ממנה הרבה דברים חדשים. בסיום התחרות הלכתי להתקלח, לאכול ולנוח, הגוף היה מותש. בשלוש אחר הצהריים חזרנו ליישוב אביבים ומשם הוזנקנו לקטע נג"ש קשה מאוד, קרן עשתה שם עבודה מדהימה, יש לה ראש חזק לבחורה הזו! כל הכבוד! כולנו כבר היינו מותשים מהקטע של הבוקר והתוצאות ניכרו בהתאם... בשבת בבוקר הוזנקנו פלטון פיצפון של 4 אנשים, אוסנת שור מקבוצת TACC לא הגיע כאות סולידריות על פסילתו של אחד מהרוכבים בקבוצה... סיפור ארוך ולא ברור כל כך

כבר בהתחלה נפלה לי השרשרת, קרן עוד הספיקה לצעוק לי לשחק עם הפלטות אבל זה כבר ממש לא עזר. ירדתי מהאופניים וסידרתי את השרשרת ומיד שמתי ספרינט ובעליה הראשונה הצלחתי להדביק אותן. מיטל ממונטום שמה גז קדימה ועשתה תחרות נג"ש מצויינת! איזה בחורה מוכשרת!!! קרן נתנה לי לעבוד קשה ולא ויתרה לרגע! אחרי 60 ק"מ זה נגמר, לקח לי כמה שעות (וכמה כוסות יין) עד שהנשימה שלי חזרה לעצמה. לסיכום: תחרות קשה ומאתגרת, באתי בשביל האתגר האישי שטמון בחויה, אחרי תקופה ארוכה ארוכה שלא התחריתי, הגוף שלי שכח מה זה... חזרתי עם המון המון תפוחים ושזיפים ו4 בקבוקי יין מייקבי הגליל... כבוד ענק לקרן שרק לפני חצי שנה התחילה לרכוב ומגיעה לאתגר כזה קשה! קנית לך עוד מעריצה

מבחינתי את היית צריכה לעמוד על הפודיום במקום הראשון! יאללה, שיהיה שבוע מדהים דגנית

 

[zzebra]

עובדה אחת ששכחת לציין

מקום ראשון בהפרש של (אם אני לא טועה) מעל רבע שעה! תותחית!!!! כל הכבוד לך!

 

[bjill]

מדהים...

איזה כוח מנטלי נדרש לעמוד בפעם השנייה והשלישית על קו הזינוק...במקום ללגום מהיין כבר אחרי הקטע הראשון שנשמע כ"כ מתיש... מהמעריצה שלכן בדרום

 

[מור שלז]

אלופות! יופי של סיכום! כיף לקרוא

דגנית, כל כך שמחה בשבילך. איזה קאמבק מדהים! ההתלהבות שלך, האושר, והאדרנלין, פשוט נשפכים החוצה ומדביקים את כולנו (אני יושבת עכשיו עם חיוך דבילי על הפרצוף בזכותך

) כל הכבוד!!! קרן, איך היה לך? אפשר סיכום קצר מהזוית שלך?

 

[קרןש5]

../images/Emo9.gifוואו.. עכשו תורי לפרגן...

אז קודם כל היתה אווירה מדהימה. אני נהנתי מכל דקה שהייתי שם. היה לי הכבוד להכיר את דגנית סוף-סוף. כל הכבוד לך על זה שהגעת אחרי פציעה ארוכה לתחרות ראשונה כמו זו. אני הצבתי לי מטרה - לסיים את המרוץ. הגעתי דיי מותשת משבועיים של אימונים מפרכים, שרק עידו יכול להעביר (ככול שהאימון יותר קשה, הוא יותר שמח), הרגליים היו עייפות, השריר הדו ראשי ברגל שמאל נתפס לי, אבל הגעתי בכל זאת רק כדי לחוות את החוויה הזו של מרוץ קטעים. במיוחד כשאני חושבת אולי ללכת לטור דה ישראל... הקטע הראשון היה קשה באמת, כמו שדגנית תיארה, בעליה הראשונה נפלה לי השרשרת כך שהפלטון ברח לי על ההתחלה, עצרתי, ירדתי מהאופניים, וסידרתי אותה. ברק (בעלי) שעז לנו רבות במרוץ, היה ברכב הלויווי מאחורי, התבאס שזה קרה, עקף אותי והספיק לתת לי קריאת עידוד לעלות, להמשיך ולהדביק את הפער. וזה מה שעשיתי. רק שמהפלטון נשארו רק אוסנת שור וברל'ה יוגב (שהספיק להתרסק ולהמשיך איתנו הלאה... כבוד!!) שאיתם עבדתי את רוב המסלול. מסלול עם הרבה עליות, אבל נופים מדהימים. ב- 5 ק"מ האחרונים החלטתי לתת את כל מה שנשאר, ונתתי. עקפתי את אוסנת וברל'ה ופשוט נתתי הכל. סיימתי אחרי דגנית בהפרש של 7 דקות... בסיום הקטע הראשון, ירדנו הביתה להתקלח, ולהתארגן, חשבתי שאצליח לנוח אבל הילדים לא נתנו לי... אז נרדמתי באוטו בדרך חזרה לאביבים לפני הנג"ש.. בקטע השני - הייתי כבר שפוכה לחלוטין. השרירים ברגליים כאבו... פה את נותנת מה שיש. היתה רוח חזקה שהעצימה את הקושי. במיוחד בעליה שבין ברעם לדובב. לקראת סיום העליה, בסיבוב הבחנתי בדגנית שהולכת ומתקרבת אלי, והמשכתי הלאה, בתיקווה שרק ולא תתפוס אותי... כשסיימתי, המשכתי עד יראון ברכיבת שיחרור, כשברק מלווה אותי מהצומת של דובב ברכב. השארתי את העליות למחרת ועליתי על הרכב ומשם המשכנו הביתה לילדים (שאחותי ובעלה הגיעו במיוחד לסופ"ש כדי לשמור עליהם). ביום שבת, כמה שזה מצחיק, אבל קמתי מלאת מרץ, ממתינה כבר לעמוד בקו הזינוק.. ישנתי כל כך טוב (מה שלא קרה בלילות שלפני), הייתי מוכנה ומזומנה. אבל כשהתחלנו לרכוב, הרגליים נשארו בבית במיטה. לא היה כבר כוח... היינו פלוטון קטן, חבל שאוסנת לא התייצבה בקו הזינוק, אבל דגנית נתנה עבודה... בהקפה השנייה היה בינינו כבר הפרש של 01:25 ד' .. וככל שעשינו עוד הקפה, הפער הלך וגדל כשבסוף הקטע הוא עמד עוד פעם על 7 דקות. אז זהו. סיימתי מלאת גאווה וסיפוק מרוץ קטעים בין הקשים בארץ (זה מה שהשופטים אומרים) נהנתי מכל רגע, גם כשסבלתי. הספורט הזה מגלה לי דברים שלא ידעתי על עצמי. לא ויתרתי לעצמי גם כשהייה קשה וכואב (וכאב..) ואני טיפוס שכן מוותר, בד"כ.. מאוד חבל שהיינו רק 3 נשים במקצה שלנו, לפעמים לא חשובה הזכייה והעמידה על הפודיום. עצם זה שאת מציבה לעצמך מטרה ועומדת בה - זה הניצחון האמיתי!! תודה לך דגנית על הפירגון העצום שנתת לי, גם על קו הזינוק וגם פה. מעריצה גם אותך על זה שנתת לי את ההיזדמנות להיכנס לעולם האופניים בעיקבות המרות לנשים!

שיהייה שבוע טוב, ולילה טוב (הכי חשוב...) קרן שפירא

 

[קרןש5]

מרות=מרוץ