היי אורנה, חג שמח.../images/Emo141.gif
מעבר לשאלה הפילוסופית של מרחב האפשרויות וחווייה בהתאם לרמת התדר, מונחת השאלה המעשית מאד של בדידותו של האדם. אם אנו חווים רק את עצמנו, כיצד נוכל ליצור קשר אמיתי עם מישהו אחר, היכן מונח אותו מכנה משותף המאפשר לנו לחלוק את מרחב האפשרויות ולהשתתף בחווייה. במובן מסויים ניאו צודק, אישתי יכולה להופיע בחלומי, אבל אין היא שותפה בחלום. האינטראקציה ביננו היא יצירה, היא דבר חיצוני ששנינו שותפים ביצירתו ושנינו מחוייבים לו. אני מסכים איתך שהאינטראקציה היא עם עצמנו, אך אין זה סותר את האפשרות ליצור אינטראקציה עם מישהו אחר, ואמיתותו של הקשר תלוייה במידה שאני מביא את עצמי לתוך הקשר, והיכולת שלי להביא את עצמי, היא פועל יוצא של קבלת העצמי בשלמות, (בדיוק כפי שאמר אפרים) יעקב נ.ב. מה קורה עם הקבוצה?