מריבה (בבקשה תקראו הכל אפילו שזה ארוך)...
יש לי חברה של שנים... אבל אף פעם היא לא ידעה להיות חברה טובה. תמיד ניסיתי להתקרב אליה, הייתי שם בשבילה, הקרבתי בשבילה, הקשבתי לה, שמחתי איתה, הייתי עצובה איתה, אבל לא משנה מה עשיתי היא פשוט לא נתנה לעצמה להתקרב. מלא פעמים רבנו וניפצתי את החברות איתה כי ציפיתי ממנה להחזיר לי חיבה ולהיות שם בשבילי אבל היא פשוט לא ידעה להתנהג כחברה טובה והיא גם הודתה בפניי שהיא פגועה מחברה טובה לשעבר שהיתה לה אבל אני חושבת לעצמי בגלל פעם אחת את תסגרי את עצמך בפניי כל מי שמנסה להתקרב אליך?
אבל מכיוון שזה לא המקום שלי לבוא ולשפוט את החיים שלה ולהגיד לה מה לעשות, קיבלתי את זה איך שזה ונשארתי חברה שלה למרות הכל. התנהגתי אליה כחברה טובה וציפיתי ממנה להתנהג אליי באותה מידה אבל לצערי היא בחיים לא תהיה חברה טובה של אף אחת ופשוט לא עיכלתי את זה. עכשיו שוב ניתקתי איתה קשר, בדיוק מאותה סיבה. לצורך העיניין הסיבה המדוייקת זה כי ביומולדת שלה לפני כמה שבועות רבתי עם ידיד שלי שנגע בי בלי רשותי והיא סוג של לקחה את הצד שלו (היא מהבנות האלה שמעדיפות תשומת לב גברית על נשית) אז ניתקתי איתה קשר לכמה ימים, נתתי לה זמן וחשבתי שהיא תבוא ותיזום לדבר איתי, אבל היום גיליתי שהיא הזמינה כמה חברים אליה הביתה ואפילו לא טרחה להזמין אותי. אז אמרתי לעצמי דיי. אני הייתי הכי בסדר שיכולתי, כל כך הרבה פעמים ניסיתי לרצות אותה וכשהיה משהו הכי קטן שהרגשתי שעשיתי לא בסדר באתי ישר והתנצלתי. אז למה? למה מגיע לי להרגיש ככה?
הקטע שאנחנו באותה חבורה, והיא זאת שמארגנת את כל היציאות תמיד, ועכשיו עקב הניתוק איתה אני מתנתקת מכל החבורה. או לפחות מהיציאות איתם. מי שחבר אמיתי שלי ישאר חבר שלי למרות הכל אבל זה לא יהיה אותו דבר.
הפחד שלי הוא שיום אחד אני אחזור לדבר איתה כמו שעד היום עשיתי אינספור פעמים ולמה? כי התרגלתי לחבורה הזו ויהיה קשה לא לחזור לדבר איתה אחרי שאתקל בה כל כך הרבה פעמים.. זה ממש כמו אקס מיתולוגי שזלזל בי עד שהתפכחתי וזרקתי אותו ולהתקל בו כל פעם מחדש יחזיר לי את ההרגשה והגעגועים עד שאני אחזור אליו ובסוף הבעיות יצופו שוב וניפרד שוב וחוזר חלילה.
אז מה אתם חושבים? אולי פשוט לא הכרתי עדיין את האנשים הנכונים ששווים את המאמצים האלה שלי? אז נכון יש 2 צדדים למטבע, ואם מחפשים את הצד שלי אז כנראה שהבעיה היא שאני מצפה להרבה מדי מאנשים. השאלה איך מפסיקים לצפות מאנשים ועדיין להשאר חברים שלהם? אני פשוט לא רגילה לזה.. אבל רוצה להתרגל כי זה נראה כל כך הרבה יותר פשוט.
יש לי חברה של שנים... אבל אף פעם היא לא ידעה להיות חברה טובה. תמיד ניסיתי להתקרב אליה, הייתי שם בשבילה, הקרבתי בשבילה, הקשבתי לה, שמחתי איתה, הייתי עצובה איתה, אבל לא משנה מה עשיתי היא פשוט לא נתנה לעצמה להתקרב. מלא פעמים רבנו וניפצתי את החברות איתה כי ציפיתי ממנה להחזיר לי חיבה ולהיות שם בשבילי אבל היא פשוט לא ידעה להתנהג כחברה טובה והיא גם הודתה בפניי שהיא פגועה מחברה טובה לשעבר שהיתה לה אבל אני חושבת לעצמי בגלל פעם אחת את תסגרי את עצמך בפניי כל מי שמנסה להתקרב אליך?
אבל מכיוון שזה לא המקום שלי לבוא ולשפוט את החיים שלה ולהגיד לה מה לעשות, קיבלתי את זה איך שזה ונשארתי חברה שלה למרות הכל. התנהגתי אליה כחברה טובה וציפיתי ממנה להתנהג אליי באותה מידה אבל לצערי היא בחיים לא תהיה חברה טובה של אף אחת ופשוט לא עיכלתי את זה. עכשיו שוב ניתקתי איתה קשר, בדיוק מאותה סיבה. לצורך העיניין הסיבה המדוייקת זה כי ביומולדת שלה לפני כמה שבועות רבתי עם ידיד שלי שנגע בי בלי רשותי והיא סוג של לקחה את הצד שלו (היא מהבנות האלה שמעדיפות תשומת לב גברית על נשית) אז ניתקתי איתה קשר לכמה ימים, נתתי לה זמן וחשבתי שהיא תבוא ותיזום לדבר איתי, אבל היום גיליתי שהיא הזמינה כמה חברים אליה הביתה ואפילו לא טרחה להזמין אותי. אז אמרתי לעצמי דיי. אני הייתי הכי בסדר שיכולתי, כל כך הרבה פעמים ניסיתי לרצות אותה וכשהיה משהו הכי קטן שהרגשתי שעשיתי לא בסדר באתי ישר והתנצלתי. אז למה? למה מגיע לי להרגיש ככה?
הקטע שאנחנו באותה חבורה, והיא זאת שמארגנת את כל היציאות תמיד, ועכשיו עקב הניתוק איתה אני מתנתקת מכל החבורה. או לפחות מהיציאות איתם. מי שחבר אמיתי שלי ישאר חבר שלי למרות הכל אבל זה לא יהיה אותו דבר.
הפחד שלי הוא שיום אחד אני אחזור לדבר איתה כמו שעד היום עשיתי אינספור פעמים ולמה? כי התרגלתי לחבורה הזו ויהיה קשה לא לחזור לדבר איתה אחרי שאתקל בה כל כך הרבה פעמים.. זה ממש כמו אקס מיתולוגי שזלזל בי עד שהתפכחתי וזרקתי אותו ולהתקל בו כל פעם מחדש יחזיר לי את ההרגשה והגעגועים עד שאני אחזור אליו ובסוף הבעיות יצופו שוב וניפרד שוב וחוזר חלילה.
אז מה אתם חושבים? אולי פשוט לא הכרתי עדיין את האנשים הנכונים ששווים את המאמצים האלה שלי? אז נכון יש 2 צדדים למטבע, ואם מחפשים את הצד שלי אז כנראה שהבעיה היא שאני מצפה להרבה מדי מאנשים. השאלה איך מפסיקים לצפות מאנשים ועדיין להשאר חברים שלהם? אני פשוט לא רגילה לזה.. אבל רוצה להתרגל כי זה נראה כל כך הרבה יותר פשוט.
