מריבות על אוכל
אני מעתיקה לכאן הודעה שכתבתי בפורום הנקה. אשמח לשמוע עוד דעות: יש לי ויכוח קשה עם בעלי בנוגע למוצקים. בעקרון, עוד בהריון דיברנו על כך שלא נכריח את ילדינו לאכול (בעיקר עקב התוצאות ההרסניות שאני רואה על עצמי - איבוד הקשר בין רעב לאכילה והשמנה כתוצאה). יופי של עקרון, נכון? אבל מה קורה עם הפשוש מחליט להתפנק לאמא על הציצי ומתעצל לאכול משהו אחר? התוצאה היא שאני מרגישה ממש מצוצה/סחוטה/מנוצלת אפילו ובנוסף, יונתן מתעורר המון גם בלילה לינוק. אני מעדיפה שבערב הוא יאכל משהו קצת יותר "כבד". ולכן מתעקשת איתו לפחות על מרק משביע )בסה"כ מצקת אחת, לא יותר). בעלי מזועזע מכך שאני כאילו "דוחפת" לילד מרק למרות מחאותיו ורצונו הברור בציצי. אני מסבירה שזה לא "לדחוף" מכיוון שהוא באמת רעב (והעדות - הוא מוחה אבל אוכל. בעוד שכשהוא לא רעב הוא יורק או סוגר חזק את הפה). האמת, גם לי לא נעים, אבל זה ככה אחרי כל מחלה (מה שקורה המון) וכבר אין לי כוחות כל פעם לחכות שבוע מההחלמה עד שהאדון יואיל בטובו לאכול בכיף. מה דעתכן? אני באמת כזו איומה?
אני מעתיקה לכאן הודעה שכתבתי בפורום הנקה. אשמח לשמוע עוד דעות: יש לי ויכוח קשה עם בעלי בנוגע למוצקים. בעקרון, עוד בהריון דיברנו על כך שלא נכריח את ילדינו לאכול (בעיקר עקב התוצאות ההרסניות שאני רואה על עצמי - איבוד הקשר בין רעב לאכילה והשמנה כתוצאה). יופי של עקרון, נכון? אבל מה קורה עם הפשוש מחליט להתפנק לאמא על הציצי ומתעצל לאכול משהו אחר? התוצאה היא שאני מרגישה ממש מצוצה/סחוטה/מנוצלת אפילו ובנוסף, יונתן מתעורר המון גם בלילה לינוק. אני מעדיפה שבערב הוא יאכל משהו קצת יותר "כבד". ולכן מתעקשת איתו לפחות על מרק משביע )בסה"כ מצקת אחת, לא יותר). בעלי מזועזע מכך שאני כאילו "דוחפת" לילד מרק למרות מחאותיו ורצונו הברור בציצי. אני מסבירה שזה לא "לדחוף" מכיוון שהוא באמת רעב (והעדות - הוא מוחה אבל אוכל. בעוד שכשהוא לא רעב הוא יורק או סוגר חזק את הפה). האמת, גם לי לא נעים, אבל זה ככה אחרי כל מחלה (מה שקורה המון) וכבר אין לי כוחות כל פעם לחכות שבוע מההחלמה עד שהאדון יואיל בטובו לאכול בכיף. מה דעתכן? אני באמת כזו איומה?