מריבות עם אמא- יסורי מצפון

רותי57

New member
מריבות עם אמא- יסורי מצפון

היום ואתמול כעסתי על אמי כי היא כועסת על אבי החולה אלצהיימר, כי הוא מעליב אותה ואומר שכל המכות שהיא ספגה ממאהביה מגיעים לה. ( היא עם cva , מפלה ויש לה סימנים כחולים) וכאשר אבי דורש שתודיעה למשטרה היא נעלבת . אני מנסה להסביר לה שלכעוס עליו זה כמו לכעוס על ימד קטן , אפילו הוא מבין יותר. ואני אומרת לה "תגידי שכבר הת לוננת במישטרה" והיא עונה את מדברת כך כי זה לא נוגע לך. אני לא יכולה לקחת את האשמה . אז כעסתי ואמרתי את הרי מבינה שאם אבא היה בריא הוא לא היה מאשים אותך בבגידות והיה מבין כי שום תור של צעירים לא עומד כדי לכבוש אותך. היא אומרת כי כך יותר טוב לה. אז אמרתי לה שהיא האחראית לצב היווצר עקב ויכוח סרק עם אבי . היא אומרתשאבא בכלל לא זוכר שהיא חולה וטוען כי היא בריאה לחלוטין. אני חושבת שזה פוגע בה יותר מה שכל דבר אחר. כי אף אחד לא מרחם עליה, ואימי באןפן מיוחד מאז ומתמיד אהבה סיטואציות דרמטיות של הגזמה במתן אמוציות גם לחיוב וגם לשלילה. כמה זמן אתה יכול לרחם על משהו , אתה מתרגל למצב, במיוחד אם אתה נדרש לרחם באופן קבוע במשך שנים, ועושה מה שצריך וממשיך הלאה ולפעמים תוקפים אותך נקיפות מצפון על היובש ביחס כי מה כבר יקרה לי אם אני ארחם קצת. אך זה המצב וזה מתיש, מתיש
 

ענתי44

New member
אמי- בתה שונאים סיפור אהבה../images/Emo140.gif

רותי ברוכה הבאה למועדון הכי גדול בעולם הנשים. והיחסים הטעונים בין אם ובת. זה לא פיקניק כשהאם בריאה בגופה ובנפשה ובטח לא כשהאם חולה. סבתא מתה בגיל 90+ והיתה צלולה. אמא שלי שטיפלה בה רבה איתה ללא הפסקה. זה תמיד התחיל בסיםור ישן בו סבתא שלי האשימה את חמותה וגיסתה בגניבת שעון הזהב שלה בעוד אמא היתה מזכירה לה שהשעון לא נגנב אלא נמכר לקניית תרופה. ותמיד היו צעקות והוויכוח גלש להטחת עלבונות הדדיים.אני נשבעתי שאני לא אצעק על אמא שלי ונחשי מה אני צועקת כשהיא מורחת את צרכיה? לא לא על שעון הזהב אבל צווחת עליה ומעלה עוולות ישנות מילדותי, ועל מי אני צועקת? לקיר!. אין מנוס מיחסי האהבה שינאה בין אם ובת. תמיד. אם כי כבר היו דברים מעולם.... את כועסת על אמא בצדק כי כמה זמן אפשר לרחם על אדם ולשמוע את הקנטרנות הקטנונית שלו? אבל, אמא חולה. ואירוע מוחי הוא צרה לא קטנה בפני עצמה. פשוט אין לך ברירה אלא לרצות את שניהם. לומר לאבא שהתלוננת במשטרה ולהרגיעו ולומר לאמא שלך כמה החיים לא הוגנים כלפיה בכך שהיא חולה וסובלת ונאלצת לקבל יחס כזה מאבא. הרחמיים שהיא זקוקה להם כמו כוס מים צוננים במדבר, ירגיעו אותה וינחמו אותה. את יכולה לומר לעצמך שאת החלק הזה באמא שלך את לא רוצה להפנים ולהיות הפוכה ממנה, אבל לא תוכלי לשנות את אמא לעולם. את יכולה רק לשנות את גישתך לדבריה. פשוט לצחוק בתוכך מהמצב אבל לא לקחת ללב. וכמו שאת וודאי דואגת שאמא ואבא יקבלו את התרופות באופן קבוע ושוטף הרי שאת חייבת גם להביע כלפיה אמפתיה גם אם היא בהתחלה מלאכותית כי ברגע שתפנימי שזה חלק מאמא ואין מה לעשות זה פחות ירגיז אותך ולא יקח ממך אנרגיות מיותרות. נקווה לטוב. ואגב האם הורייך סגורים כל היום בבית? הרי אפשר להשתגע צריך למצוא להם פעילות קבועה שתיתן להם תעסוקה. למענם אבל בעיקר למענך.
 

רותי57

New member
תשובה לענתי

הורי באמת כל היום בבית ללא תעסןקה. אבחי לא מוכןצללכת למועדון ואמי לאורך כל חיה לא רצתה לעשות כלום. בשבלה לא לעשות כלום זאת המנוכה העיקרית. גם כאשר היו צעירים יותר ואבי רצה לנבוע למשל לים המלח אמי מאוד לא רצתה אך בסופושל דבר הצתרפה וכיום היא טוענת כי נסעה כדי"לשרת את אבא" ושומרת לו טינה על כך. כאשר היא שומעת ממני שאני יוצאת הרבה ומארחת הרבה תמיד יש לה מה לאמר כמובן עם כוונות טובות, שאני לא צריכה להתאמץ באירוח וגם יש מספיק סרטים בטלויזיה. אבי כן היה פעיל הוא הלך יום יום לים , לעבודה , קרא, הלך ברגל כשעתיים ביום. אך עכשיו קשה לו.
 

ענתי44

New member
תעסוקה ביתית

רותי, אמיך כשבחרה לשבת בבית הרי ניהלה אותו ועסקה בעבודה רבה ואביך כפי שאת מציינת היה פעיל מאוד. כשסבתא שלי התקשתה ללכת אז היא ישבה בבית אבל כל היום שיחקה עם סבא שש בש או קלפים, ואת צעקות המפסיד יכלו כל השכנים לשמוע וסבתא גם אירחה כל מיני אנשים שהיא פתחה בםניהם את הבית והלב וסבא גם שיחק שח כך שלא היה להם משעמם. אולי כדאי לנסות ולהעסיק אותם בפעילות בבית. בעיקר לאבא. אולי איפה שהם גרים יש גם מתנדבים שבאים לשעשע את הקשישים. ככה יש אצלינ. באשר אמא שלך זה מורכב יותר היא בוחרת בגישה כזו שמסבכת את החיים. הניחי לה. אם היא בוחרת בלכעוס ולמרר את החיים שתכעס. את עושה למענם המון. כל מה שאת יכולה. אל תרגישי אשמה ומאידך גם תגלי סבלנות ותעניקי לה מנות גדושות של רחמנות כמו שהיא אוהבת וזקוקה. אולי אפילו הייתי נגשת לעובדת הסוציאלית שלהם ומבקשת את עזרתה. אני נעזרת בעו"ס של מרכז היום על כל שעל וצעד בקשר לאמא ואפילו לפעמים משתפת אותה בתיסכולים שלי, וזה עוזר. אולי יהיה להם איזה פתרון שלא חשבנו עליו או איזה שירותי קהילה שלא ידענו עליהם ואם לא גם לשפוך את הלב ולשמוע כמה מילים חמות לא מזיק אף פעם. בהצלחה
 
למעלה