מריבות של קטנטנים... המשך

zipi48ster

New member
מריבות של קטנטנים... המשך

שלום ענת, בעבר שאלתי אותך על "מריבות" בין בני (שנתיים וארבעה חודשים) לבתי (שמונה חודשים). הקטנה מנסה לחטוף בכוח כל דבר שהגדולצ'יק משחק בו. ניסיתי את השיטה של להרחיק אותה ולשחק עימה במשהו אחר. הקטנטונת עקשנית כפרד, ואינה מוכנה לוותר. אני מחזירה אותה כל פעם אליי עד שהיא נעלבת ופורצת בבכי, אבל מסרבת לכל המשחקים והשירים שאני מציעה כתמורה לכך שהיא תוותר. בסופו של דבר הרבה פעמים הגדולצ'יק מוותר על משחקיו. ניסיתי גם לתת להם להסתדר, אבל מצאתי שאני חייבת להתערב כי שניהם לא זהירים מספיק ויכלו להיפגע. הגדולצ'יק התחיל לאחרונה לשחק משחקי דמיון ולאהוב לשחק לעיתים לבדו בחדר (כמובן שאני צופה בו מהסלון, אך מניחה לו לפטפט עם הצעצועים והמשחקים בעצמו). בזמן שהוא משחק לבדו כל תשומת הלב שלנו מופנית לקטנה, ולמרות זאת היא מתעקשת לרדוף אחרי אחיה לחדר ולהפריע לו. המרדפים האלו מאוד מציקים לו, והוא מגיב בבכי וכעס כבר שהוא רואה אותה מסתכלת לעברו. איך אפשר להשכין שלום בינהם? האם יש לך הסבר מדוע הקטנה אינה מניחה לו? מה מניעה אותה? תודה מראש ושבת שלום מירב
 
יחסי אחים

שלום מירב, בת השמונה חודשים מעריצה את אחיה, רוצה להיות בחברתו, ולשחק איתו בדרכה. בנך קלט שאתם מנסים להגן עליו מפניה בדרכים שונות. ההגנה נתפשת על ידו כהעדפה ומוצאת חן בעיניו. לכן, יש סיכוי שהוא יעשה הכול כדי להמשיך להראות לכם שהיא "מפריעה". אני חוזרת וממליצה לפנות להם את השטח ולאפשר להם להסתדר. ההתערבות שלכם אינה מאפשרת להם לפתח יחסים . בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.
 

zipi48ster

New member
איפה לשים את הגבול?

שלום עינת, תודה על תשובתך. ניסיתי להניח לקטנטנים להסתדר בעצמם, בתי ניסתה לחטוף צעצוע שהיה בידיו של בני. הוא התחיל לצעוק עליה והיא המשיכה בשלה עד שהם שניהם אחזו בצעצוע ופשוט כל אחד משך. לבסוף בני דחף את בתי והיא נפלה וחטפה מכה. כמובן פרצה בבכי ולקחתי אותה אליי להרגיע אותה. לא ידעתי האם לכעוס על ההתנהגות של בני שהגן על הצעצוע שלו, לכן לא התייחסתי לכך ורק לקחתי את הקטנה. רציתי לשאול איך להתייחס כאשר השניים מגיעים למצב של דחיפות, בעיטות וכד' בכל זאת הקטנצ'יק יותר חזק והקטנטונת לא יכולה להחזיר לו... במילים אחרות מתי כן להתערב או איך להתערב? אשמח לתשובתך, תודה רבה מראש מירב
 
יחסי אחים כלל חדש: "לא לנקוט עמדה"

מירב יקירתי, אני לומדת שהורים מתקשים לא להתערב ביחסי אחים מטעמים שונים. ילדים של הורים המתערבים רק כאשר המריבה מתלהטת לומדים לפתח את המריבה עד "זוב דם". הם מבינים שרק אז ההורה מתערב.(קצת דומה למה שעשית.) לכן, אגדיר עבורך כלל אחר :" אין לנקוט עמדה במריבות", לא להיות שופט המנסה להוציא את הצדק לאור. כידוע, אין צדק בעולם. כל אחד /כל ילד צודק מנקודת מבטו. שניהם ילדייך, שניהם חשובים לך. לכן "הכניסי אותם לסירה אחת" איך? דברי בלשון רבים. העבירי להם את המסר שאת סומכת עליהם שיסתדרו בעצמם. ואל תנחמי את האחד( אם לנחם אז את השניים) סיבכתי אותך? מורכב? יחד עם זאת אפשרי! מה את אומרת? עינת גבע, מכון אדלר.
 

zipi48ster

New member
תודה, ננסה את הכלל החדש :)

רק רוצה לוודא שהבנתי נכון. לתת לקטנטנים לריב ולדחוף. לדבר אליהם ברבים ולהסביר שאני סומכת עליהם שידעו להסתדר בינהם. האמת שלא חשבתי על זה שאולי הגנו על הקטנה מהתוצאה של מעשיה והגיע הזמן שהיא תבין שכשהיא מנסה לחטוף מיד של מישהו היא מסתכנת בדחיפה ומכה. ננסה ונחזור לעדכן, תודה רבה מירב
 
60 שניות בזכות נחישות ועקביות

שלום מירב, כלל חשוב הוא להתחיל ליישם רעיונות חדשים בחינוך רק אחרי שאנחנו מבינים אותם עד תום, מסכימים איתם, משוכנעים שהם הדרך ו...אז ללמוד איך? למשל, איך לא נוקטים עמדה. זו אומנות. ו...אז לא מנסים יוצאים לדרך חדשה בהתמדה. בלי עקביות, לא עובד. נושא יחסי אחים נלמד בהרחבה בקבוצות הורים . מה דעתך להצטרף לאחת כזו? עינת גבע, מכון אדלר.
 
60 שניות על נחישות והתמדה

שלום מירב, כלל חשוב הוא להתחיל ליישם רעיונות חדשים בחינוך רק אחרי שאנחנו מבינים אותם עד תום, מסכימים איתם, משוכנעים שהם הדרך ו...אז ללמוד איך? למשל, איך לא נוקטים עמדה. זו אומנות. ו...אז לא מנסים יוצאים לדרך חדשה בהתמדה. בלי עקביות, לא עובד. נושא יחסי אחים נלמד בהרחבה בקבוצות הורים . מה דעתך להצטרף לאחת כזו? עינת גבע, מכון אדלר.
 
למעלה