מרימה סקר היום: אוכל ילדים.

[Iris-1]

מרימה סקר היום: אוכל ילדים. ../images/Emo71.gif

והשאלה מה עושים כאשר הילד שלכם רק מעדיף נקניקיות או שניצל. האם אתם מבשלות בבית או שכל המקפיא מלא שניצלים ונקניקיות וגם יתר בני הבית אנוסים לאכול את הדברים האלה כל יום. ועוד שאלה בעניין ארוחת ערב: הילדים שלי חיים על אוויר או מרק עגבניות של עשר על עשר עם פרוסת לחם. כל נסיון לעניין אותם במותגים חדשים הולך קאפוט. מכינים וזורקים או שנותנים לאבא לאכול (זה לא מצחיק), אני כבר בייאוש טוטאלי. יש לכן עצות איך לחבב עליהן דברים חדשים ולגרום להם להכניס את זה לפה ולא להגיד על הביס הראשון (במקרה הטוב) ועל אי הרצון אפילו להכניס את הביס הראשון פנימה שהאוכל איכסא. תודה.

 

[Iris-1]

והרי ההמשך.

כשיוצאים החוצה אוכלים אצלי פיצה או המבורגר זה הגדולה והקטנה רק צ´יפס. אני חושבת שהיא חיה מהצ´יפס הזה. למרות שבגנים מספרים לי שהיא אוכלת נהדר אז למי להאמין אחרי שאני רואה מה קורה בבית?

 

[מירי,]

גם וגם!

דודו שלי יכול לא לאכול ימים , אני ממש לא מתרגשת מזה, כי בגן הוא אוכל טוב.. אחד הדברים שאני למדתי הוא לא להציג משהו חדש כמשהו חדש (ואצלנו עדיף גם לא ליד אבא),והכי חשוב לא להתרגש מזה , אם הן בריאות אז מה הבעיה?

 

[לאה_מ]

אז ראשית, הרי לך רשימה של עוד

דברים שאתם יכולים להכין גם בבית. פיצה אפילו אפשר להכין ביחד וזה כיף לכולם. אצלנו יש אחד שאוכל רשימה מאד מצומצמת של פריטים ואחת שאוכלת הכל. אז בשבילו יש תמיד במקפיא שניצלונים של מאמא עוף, נקניקיות וקציצות, והיא יכולה לאכול גם דברים אחרים. אבל מה אכפת לי שיאכל כל יום שניצל? מה הבעיה עם זה? אם אותו זה לא משעמם, מי אני שאתערב לו? וזה שהוא אוכל רק שניצלים ונקניקיות לא אומר שכולם חייבים לאכול את זה. אם אני מכינה בשבת עוף בתנור, אז לפני סוף הבישול אני שמה בקצה התבנית 4 שניצלונים, וככה יש גם לעומר מה לאכול וגם לנו, ואפילו באותו זמן...

 

[ר-חלי]

קונה - מכינה - זורק לפח

לפעמים אני חושבת שכדאי לקחת את הפח ישר לסופר זה כל כך משעמם למרות יש מספר דברים שהן אוכלות ובכייף מרק עוף עם כופתאות של פסח (מיקה גם את הירקות) וקציצות בקר ברוטב קוסקוס ולחם עם שוקולד

 

[אילנה של יובל ומיכל]

עשיתי עם יובל הסכם

והיא יודעת לעמוד בהסכמים (אם היא אומרת מראש שהיא תעשה את זה, היא תעמוד בו בכל תנאי כמעט) - לטעום חייבים. לא צריך לאכול, אפילו לא תמיד צריך לבלוע. אבל להכניס לפה, לגלגל קצת ולטעום - חייבים ! מדהים כמה דברים היא הסכימה לאכול ככה, אחרי שתמיד סירבה...

 

[חגיתושתוש]

אי אפשר להכריח ילדים לטעום

כמו שאי אפשר להכריח מבוגרים לטעום (אחי, לדוגמא, לא אוהב עוגות ומסרב בתוקף לטעום עוגות חדשות), טוב שהילדות אוכלות משהו. גם אריאלי שלי היא לא אכלנית גדולה, אבל בגן היא אוכלת כי יש אווירה של אוכל, וכולם אוכלים אותו דבר וזה כיף. למזלי (או שלא???) אריאל חייבת לטעום מה שאנשים אחרים אוכלים, אז לפעמים אני מכינה לה סנדוויץ´ ויושבת "לאכול" אותו בלי להגיד לה כלום, ואז היא מיד רצה ומבקשת לאכול את זה. תנסי, אולי זה יעבוד??? בכל מקרה, אנחנו אוכלים דברים אחרים, אבל תמיד כשאני מבשלת אני דואגת שיהי גם משהו שהיא אוהבת בטוח.

 

[Iris-1]

הנה דוגמא קטנה למה שהלך אצלנו

רק אתמול בערב. היה ערב חנוכה (אחד מתוך ה-8) והכנתי ארוחה של לביבות וסלט ירקות. סידרנו שולחן וגם הדלקנו נרות והיה אחלה עד שהגיע הקטע שצריך לאכול. שמתי לכל ילדה כף סלט בצלחת ולביבה. רותם להפתעתנו הרבה אכלה שתיים + סוכר וגם את כל העגבניות מהסלט. אפרת לעומתה בקושי בקושי נגעה במשהו ובסוף הסכימה להתפשר רק על המלפפונים של הסלט ועם זה היא הלכה לישון. ורק נזכיר כי שעה וחצי לפני האוכל הן אכלו כל אחת חצי שקית גדולה של צי´טוס (החדש של הפוקומינים מן במבה כזו בצורות של איקס עיגול) וסופגניה גדולה. ככה שאני חושבת שאני צריכה לספור גם את זה כחלק מארוחת הערב, נכון? תקנו אותי אם אני טועה. ובכל מקרה מה עושים עם ילדים סרבניים שבשום פנים ואופן לא מוכנים לטעום דברים חדשים. עד מתי אני אהיה תוכי של האוכל הישן בא לי לחדש לפעמים ורק אם יש אורחים זה יוצא לי. אחרת החידושים נאכלים על ידי ועל ידי בעלי כמה שאנחנו מסוגלים והיתרה לפח. נמאס לי. אני גם בן אדם ורוצה אוכל נורמלי.

 

[לאה_מ]

אחרי חצי שקית צ´יטוס וסופגניה גדולה

את מצפה שהן תאכלנה ארוחת ערב? זה המון קלוריות - לדעתי זה מכסה כמעט את כל צריכת האנרגיה היומית שלהן... מה יקרה אם הן לא תאכלנה ארוחת ערב אחרי חצי שקית צ´יטוס וסופגניה? מה יקרה אם הן רק תשבנה איתכם ליד השולחן, ותהיה שיחה נחמדה בארוחת הערב, וכל אחד יאכל מה שהוא רוצה, אם הוא רוצה. ולגבי אוכל חדש - יש ילדים שרוצים ויש כאלה שלא רוצים. אני מכירה גם מבוגרים שאוכלים מאד לא מגוון. אבל אם בא לך לחדש, למה לא? רק תקפיאי כל פעם חצי מהכמות שאת מכינה, ואז לא תצטרכי לזרוק (וגם יחסוך לך בישול בפעם הבאה). ושהילדות יאכלו את השניצלונים מהמקפיא או פיתה עם חביתה. לא ברור לי מה רע בזה.

 

[Iris-1]

אין שום דבר רע בזה ואני חוזרת לדיון

שיש למטה של סמכות הורית. לפי סמכות הורית אנחנו סוגרים מטבח בשעה 9 בערב כל יום כולל חושך ודלת. אין להכין ארוחות לילדים מעבר לשעה זו. כמובן שאם מישהו צמא המטבח נפתח. אבל זה הכל. ולכן אם הן לא אוכלות כלום בארוחת הערב שהיתה נניח בשעה 8 ושעה וחצי אחרי או שעתיים שהן נשארות ערות (כי עכשיו חופש) הן מודיעות שהן רעבות התשובה שלנו שאין אוכל. (אולי אני נחשבת רעה אבל אני דובקת בעקרון של אין מטבח אחרי 9 אני לא עבד שלהן). אני רוצה שיאכלו כמו כולם בשעה שכולם אוכלים. אני גם משתדלת לא לתת חטיפים סמוך לארוחה ושעה וחצי לפני הארוחה נראה לי זמן סביר שאפשר גם לתת חטיף וגם לאכול ארוחת ערב. והיו ימים שזה הצליח יופי. אבל היום זה כמו שפירטטתי בהודעה הראשונה. אין שוב רע באוכל מונטוני כל יום אותו דבר רק שכבר נמאס לי להכין אוכל כזה. זה הכל.

 

[לאה_מ]

גם אני לא מכינה אוכל אחרי ארוחת

הערב - אני לא חושבת שזה קשור לסמכות ההורית שלי...

. אבל זה לא אומר שהם לא יכולים לאכול. מי שרעב יכול לקחת לו משהו מהמקרר (מעדן, פרי, פרוסת לחם עם משהו). מה, לך לא קורה שאפילו אחרי שאכלת ארוחת ערב, לפעמים מתחשק לך עוד משהו בערב? ולגבי השעמום - אני מסכימה איתך, גם לי נראה משעמם לאכול כל פעם את אותו אוכל. בגלל זה אני עצמי מגוונת, אבל אם עומר רוצה לאכול שניצלונים כל יום - שיערב לו.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

לא אמרתי להכריח לטעום

יובל הסכימה לטעום כל דבר שאני מציעה. והיא גם למדה שלפעמים זה מאוד כדאי לה, כי טעים לה.

 

[חגית של אורן]

אז שאלה מנסיונכן בקשר לאוכל

בתנו בת 10.5 חודשים ואנחנו מאכילים אותה הכל, כולל אוכל מתובל. שבוע שעבר אפילו אכלה כבד אווז. זה אומר שיגיע יום והטעם שלה ישתנה והיא תרצה איטריות עם קטשופ או רק צ´יפס? מתי מתחיל השלב הזה שהם רוצים רק אוכל פשוט ואותו אוכל כל הזמן?

 

[Iris-1]

אצלנו זה התחיל בגיל 3.

כאשר הם התחילו ללכת למעונות ושם היתה מבשלת מרוקאית ואני לא הצלחתי בשום אפשרות לחקות את האוכל שלה הילדות התחילו לסרב לאכול בבית. בהדרגה לאט לאט פינו את מקומם של המרק והקציצה חטיפים כמו במבה, ביסלי. זה כל מה שהן היו מוכנות להכניס לפה בבית. ואם קצת התעקשות לפעמים הצלחנו בעמל רב לתת להם גמדים. אח"כ הן שיכללו את סתימת הפה ואפילו גמדים לא נכנסו וכמובן שלא שום אוכל שלא הוכן במעון או בגנים. אז ידעתי שלפחות 6 ימים אוכלים ויום שבת הוא יום הפורענות. ראיתי שהן ממשיכות לצמוח ולעלות במשקל והבנתי שבכל זאת אוכלים משהו אם זה בגן שיהיה בגן. באיזה שהוא שלב הפסקתי להתעקש וזרמתי איתן. ואז להפתעתי הגיע שלב "ההסכמים": אנחנו מוכנות לאכול צי´פס ונקניקיות ומאז זה מככב אצלנו בשינויים קלים הצ´יפס הופך לפירה או אורז והנקניקיות מוחלפת לעיתים לשניצל או המבורגר וזהו זה. בערב לפעמים עושים לי "טובה אישית" ומוכנים לאכול קצת סלט או קונפלקס עם חלב. זהו נשבר לי מזה. הלוואי שיגיע כבר היום שיחזרו לאכול את האוכל שלנו.

 

[נירית1]

זה מאד אידווידואלי יש ילדים

שנשארים בעלי טעם רחב כל הזמן - כמו הבן של השכנה שלי שהוא תענוג לכל אמא "פולניה" ולעומתו הבן הפרטי שלי שעד גיל שנה וחצי אכל הכל! את כל הירקות הפרות ומה שהוגש לו. אוכל היום לארוחת בוקר גבינות בלבד לארוחת צהריים שניצל וקטשופ ואולי קצת אורז, ובערב שוב גבינות.

 

[חגית של אורן]

מקווה שזה יישאר ככה

למרות שהיא מאוד דומה לי. אני אכלתי נהדר עד גיל שנתיים ואז פשוט הפסקתי לאכול עד אחרי הצבא ממש. הייתי רזה כל כך שהתביישתי ללכת עם בגד ים ( כלומר שלא הייתי אנורקסית בכוונת תחילה). אמא שלי הזילה הרבה דמעות בגלל שלא אכלתי כלום. היום אני אכלנית הרבה יותר טובה, אבל עד היום יש לי סיוט מחזה עוף שלועסים ולועסים ןזה לא נבלע.

 

[אילנה של יובל ומיכל]

כשמתחילים לאכול באופן קבוע מחוץ

לבית. בגן למשל. יובל אכלה נהדר, בריא ומגוון מאוד עד גיל שנתיים וחצי. היא הייתה בגן, עד אחת, מגיל שנה וחצי, ושנה שלמה סרבה לאכול שם והייתה אוכלת בבית כשהייתה חוזרת מהגן. בגיל שנתיים וחצי היא התחילה לאכול שם, ומאז היא לא אוכלת מי יודע מה, וגם לא מסכימה להמון דברים שפעם אהבה. אבל כאמור, יש לנו הסכם שפירטתי עליו קודם, והוא עובד נפלא, אז בגדול אני לא מקטרת.

 

[tvas]

לא להתייאש

היי איריס, אני אמא לשני בנים בני 5.5 ו- 2.5 . שאלתך כמוכרת ומעלה רגשות מעורבים ולכן החלטתי להגיב. בני הבכור היה סרבן אוכל עד גיל שלוש - הייתי אמא היסטרית , ילד ראשון, את יודעת, כל העולם חייב לעמוד דום בשבילך,כשנרגעתי הוא היה כבר בן 5.5 ואנחנו משפשפים עיניים עד היום לנוכח התיאבון . בני בן ה- 2.5 מתחיל אותו דבר - סרבן אוכל. הפעם איך שראיתי את הסימפטומים פניתי לכמה אנשי מקצוע, תזונאית,רפואה אלטרנטיבית ורופא הילדים שלנו, שקלנו בדקנו וראינו שהילד בריא, משקלו תקין,גבוה מעל העקומה (הורים גבוהים) ומכן החלטנו שאנחנו מתאפסים. אני בודקת יום יום עם הגננת (הוא בקיבוץ) איך הארוחות היו (בוקר,צהריים וארבע) - לרוב אני שומעת שהילד הוא "תאווה לעיניים" אוכל הכל, מנסה, טועם ולפעמים גם מבקש תוספת. אז לעזאזל למה בבית הילד צם? אני עד כדי כך בשלנית גרועה? לא , אני לא. לקחתי שבוע רגיל (הילד לא חולה) בדקתי וראיתי שיש ימים שבארוחת ערב הוא אוכל הכל (אצלנו ארוחות הערב הן חלביות) ויש ימים שמעדן זה כל הסיפור. ראיתי שפשוט הבטן מלאה, הוא לא יכול להכיל יותר וכשהוא רעד הוא פשוט אומר "אמא, אני רוצה עוד". נשמע חלומי? אולי אבל חוב שתבדקי , אם הילדים בריאים ולא נראית בעיה רפואית , לא להילחץ (אני יודעת שהמילה לא נתפסת אבל תנסי), תנסי ארוחות חלביות,תשתפי אותם בקניות ובהכנת הארוחה ואז (אולי) יבוא התיאבון. חשוב גם שהארוחה תהיה כשכל בני הבית סביב השולחן (אם אפשר) - עם בני הבכור זה עבד יופי אבל עם השני זה לא קיים. מקווה שעזרתי ובהצלחה

 

[Iris-1]

אם הבת שלכם היתה מבקשת ארוחת ערב

בשעה 12 בלילה הייתם פותחים את המטבח בשבילה רק כדי להכין משהו קטן ולגלות בסופו שהיא נרדמה במיטה?

 

[noa_f]

כשהבן שלי מבקש משהו לפני השינה

אז הוא מקבל פרוסה עם חמאה כי "המסעדה כבר סגורה". (ואח"כ צחצוח). בשתיים עשרה בלילה הוא יקבל כוס מים. אני כבר ישנה בשעות כאלה. אבל אני מבינה את ההתלבטות, סוף סוף הילד רוצה לאכול משהו, אז לא ניתן? (איך, איך, נעשינו כולנו פולנים?) - בנזוגי יתן לו שור צלוי אם רק ירצה (ואני אבשל...), אבל נראה לי שזו נקודה שצריך לשים בה גבול. זה גם לא בריא לאכול בלילה. ואני מסבירה את זה שוב ושוב. ואם מגלים דפוס חוזר של בקשה לאוכל והרדמות מיידית - אז בכלל לא צריך להתרגש. יכול להיות שאת צריכה לתת כמה ארוחות ערב קטנות: כלומר, אחת בארבע-חמש ועוד אחת בשעת הערב ואולי עוד משהו קטן אחרי האמבטיה ולפני השינה.