מרכזי האדם!
<< דון חואן פיזר מעט אפר על הקרקע ליד העששית, והתווה באמצעותיו תרשים, מעין צורה גאומטרית שהכילה שמונה נקודות המחוברות ביניהן בקווים. כמה שנים קודם לכן צייר דון חואן עבורי תרשים דומה בעת שניסה להסביר לי שלא הזיתי בהקיץ בראותי עלה שנפל ארבע פעמים מאותו עץ. התרשים שעל גבי האפר הכיל שני מוקדים שכונו בפיו "שכל" ו"רצון". ה"שכל" התחבר ישירות לנקודה שקרא לה בשם "דיבור". דרך נקודה זו התחבר ה"שכל" באורח בלתי ישיר לשלוש נקודות נוספות: "תחושה", "חלומות" ו"ראיה". המוקד השני, "רצון", היה מחובר ישירות ל"תחושה", "חלומות" ו"ראיה", אך רק באורח בלתי ישיר אל ה"שכל" וה"דיבור". הערתי שהתרשים היה שונה מקודמו הזכור לי מלפני שנים. "לצורה החיצונית אין כל חשיבות," אמר. "נקודות אלו מסמלות יצור אנושי ויכול אתה לציירן בכל דרך הנראית לך." "האם הן מסמלות את גופו של יצור אנושי?" שאלתי. "אל תקרא לכך גוף," אמר. "אלו הן שמונה נקודות בסיביו של יצור זוהר. הקוסמים טוענים, כפי שאתה יכול לראות בתרשים, שיצור אנושי הוא, בראש ובראשונה, "רצון" משום שה"רצון" מחובר ישירות לשלוש נקודות, "תחושה", "חלומות" ו"ראיה". לאחר מכן היצור האנושי הוא גם שכל. כראוי לו מרכז זה הוא קטן יותר מן הרצון הוא מחובר רק לדיבור." "מהן שתי הנקדות האחרות, דון חואן?" הוא הביט בי וחייך. "הנך כיום חזק הרבה יותר משהיית בפעם הראשונה ששוחחנו על אודות תרשים זה", אמר. "אולם עדיין אינך חזק דייך כדי להכיר את כל שמונה הנקודות. ג´נרו יראה לך ביום מן הימים את השתיים הנותרות." "האם לכל אחד ישנן שמונה נקודות אלו, או שמא רק לקוסמים?" "רשאים אנו לומר שכל אחד מאיתנו מביא לעולם שמונה נקודות. שתיים מהן, שכל ודיבור, מוכרות לכל. התחושה היא עמומה ומעורפלת תמיד, אך מוכרת כלשהו. אולם רק בעולמם של הקוסמים למוד אדם להכיר במלואם את החלומות, הראיה והרצון. ולבסוף, בקצה גבולו של עולם זה אתה נתקל בשתי הנקודות הנותרות. שמונה הנקודות מרכיבות את השלמות העצמית המוחלטת." הוא הראה לי על גבי התרשים שניתן עקרונית לחבר את כל הנקודות זו לזו באורח בלתי ישיר. שאלתי אותו שוב לגבי שתי הנקודות המסתוריות הנותרות. הוא הראה לי שהן קשורות רק ל"רצון", מרוחקות מן ה"תחושה", ה"חלומות" וה"ראיה", ומרוחקות עוד יותר מן ה"דיבור" וה"שכל". הוא הורה על התרשים והראני שהן מבודדות זו מזו ומשאר הנקודות. "שתי נקודות אלו לעולם לא תיכענענה ל"דיבור" או ל"שכל"," אמר. "רק הרצון יכול לשלוט בהן. ה"שכל" הוא כה מרוחק מהן שאין כל טעם לנסות להבינן באמצעותו. דבר זה הוא מן הדברים שקשה ביותר להכיר בהם, שכן תכונתו הבסיסית של השכל הוא חיפוש הסבר שכלי לכל דבר." שאלתי אותו אם שמונה הנקודות מתאימות לאיזורים או איברים מסוימים ביצור האנושי. "הן מתאימות," השיב ביבושת ומחה את התרשים. הוא נגע בראשי ואמר שזה מרכז ה"שכל" וה"דיבור". קצה עצם החזה הוא מרכז ה"תחושה". האיזור שמתחת לטבור הוא ה"רצון". ה"חלומות" מצויים בצידי הימני בסמוך לצלעות, ה"ראיה" בצידי השמאלי. הוא אמר שאצל כמה לוחמים שוכנים לעיתים ה"ראיה" וה"חלומות" בצד ימין. "היכן מקומן של שתי הנקודות הנותרות?" שאלתי. הוא כיבדני בתשובה גסה שבגסות וגעה בצחוק מתגלגל. "אתה ערום כנחש," אמר. "סבור אתה שאני תיש זקן ומנומנם, האין זאת?" הסברתי לו ששאלותי יצרו להן חוקיות משל עצמן. "אל תנסה לדחוק את הקץ," אמר. "תדע את התשובה בבוא הזמן. ואז תעמוד ברשות עצמך, בגפך." "האם כוונתך לומר שלא אראה אותך יותר, דון חואן?" "לא תראני לעולם," אמר. "ג´נרו ואנוכי נשוב להיות את אשר היינו תמיד, אבק דרכים." חשית זעזוע בתחתית קיבתי. "מה כוונתך, דון חואן?" "כוונתי לומר שכולנו יצורים בלתי ניתנים למדידה, זוהרים ובלתי מוגבלים. אתה, ג´נרו ואנוכי קשורים איש לרעהו לשם מטרה שלא אנו קבענוה." "מהי אותה מטרה דון חואן?" "לימוד דרכו של הלוחם. לא תוכל לחמוק מכך, וכמוך גם אנו. כל עוד לא הושגה המטרה תוכל למצוא אותי או את ג´נרו. אולם לאחר שתושג תצא אל החופש כציפור דרור ואין איש יודע לאן ישאך זרם החיים." >> (קרלוס קסטנדה, סיפורי עוצמה, זמורה-ביתן, בתרגום יורם שדה) << ומאורות מקורך ומאורות עיניך ומאורות דיבורך ומאורות לבך ומאורות רגשותיך ומאורות מרכזך ומאורות מינך ומאורות אדמתך וכל אשר תחת השמיים וכל אשר תחת עורך אותות הם וסימנים - השתקפויות בדרכך. ולכל אשר תשא מבטך - הדלת פתוחה - ואני בשעריך. >> (ספר שירי כה-אמר, עידוא בן-צדוק טרבלוס, הוצאת אחד) שני הקטעים הללו מדברים אודות "מרכזי האדם" ומתחילים שרשור חדש בנושא...
<< דון חואן פיזר מעט אפר על הקרקע ליד העששית, והתווה באמצעותיו תרשים, מעין צורה גאומטרית שהכילה שמונה נקודות המחוברות ביניהן בקווים. כמה שנים קודם לכן צייר דון חואן עבורי תרשים דומה בעת שניסה להסביר לי שלא הזיתי בהקיץ בראותי עלה שנפל ארבע פעמים מאותו עץ. התרשים שעל גבי האפר הכיל שני מוקדים שכונו בפיו "שכל" ו"רצון". ה"שכל" התחבר ישירות לנקודה שקרא לה בשם "דיבור". דרך נקודה זו התחבר ה"שכל" באורח בלתי ישיר לשלוש נקודות נוספות: "תחושה", "חלומות" ו"ראיה". המוקד השני, "רצון", היה מחובר ישירות ל"תחושה", "חלומות" ו"ראיה", אך רק באורח בלתי ישיר אל ה"שכל" וה"דיבור". הערתי שהתרשים היה שונה מקודמו הזכור לי מלפני שנים. "לצורה החיצונית אין כל חשיבות," אמר. "נקודות אלו מסמלות יצור אנושי ויכול אתה לציירן בכל דרך הנראית לך." "האם הן מסמלות את גופו של יצור אנושי?" שאלתי. "אל תקרא לכך גוף," אמר. "אלו הן שמונה נקודות בסיביו של יצור זוהר. הקוסמים טוענים, כפי שאתה יכול לראות בתרשים, שיצור אנושי הוא, בראש ובראשונה, "רצון" משום שה"רצון" מחובר ישירות לשלוש נקודות, "תחושה", "חלומות" ו"ראיה". לאחר מכן היצור האנושי הוא גם שכל. כראוי לו מרכז זה הוא קטן יותר מן הרצון הוא מחובר רק לדיבור." "מהן שתי הנקדות האחרות, דון חואן?" הוא הביט בי וחייך. "הנך כיום חזק הרבה יותר משהיית בפעם הראשונה ששוחחנו על אודות תרשים זה", אמר. "אולם עדיין אינך חזק דייך כדי להכיר את כל שמונה הנקודות. ג´נרו יראה לך ביום מן הימים את השתיים הנותרות." "האם לכל אחד ישנן שמונה נקודות אלו, או שמא רק לקוסמים?" "רשאים אנו לומר שכל אחד מאיתנו מביא לעולם שמונה נקודות. שתיים מהן, שכל ודיבור, מוכרות לכל. התחושה היא עמומה ומעורפלת תמיד, אך מוכרת כלשהו. אולם רק בעולמם של הקוסמים למוד אדם להכיר במלואם את החלומות, הראיה והרצון. ולבסוף, בקצה גבולו של עולם זה אתה נתקל בשתי הנקודות הנותרות. שמונה הנקודות מרכיבות את השלמות העצמית המוחלטת." הוא הראה לי על גבי התרשים שניתן עקרונית לחבר את כל הנקודות זו לזו באורח בלתי ישיר. שאלתי אותו שוב לגבי שתי הנקודות המסתוריות הנותרות. הוא הראה לי שהן קשורות רק ל"רצון", מרוחקות מן ה"תחושה", ה"חלומות" וה"ראיה", ומרוחקות עוד יותר מן ה"דיבור" וה"שכל". הוא הורה על התרשים והראני שהן מבודדות זו מזו ומשאר הנקודות. "שתי נקודות אלו לעולם לא תיכענענה ל"דיבור" או ל"שכל"," אמר. "רק הרצון יכול לשלוט בהן. ה"שכל" הוא כה מרוחק מהן שאין כל טעם לנסות להבינן באמצעותו. דבר זה הוא מן הדברים שקשה ביותר להכיר בהם, שכן תכונתו הבסיסית של השכל הוא חיפוש הסבר שכלי לכל דבר." שאלתי אותו אם שמונה הנקודות מתאימות לאיזורים או איברים מסוימים ביצור האנושי. "הן מתאימות," השיב ביבושת ומחה את התרשים. הוא נגע בראשי ואמר שזה מרכז ה"שכל" וה"דיבור". קצה עצם החזה הוא מרכז ה"תחושה". האיזור שמתחת לטבור הוא ה"רצון". ה"חלומות" מצויים בצידי הימני בסמוך לצלעות, ה"ראיה" בצידי השמאלי. הוא אמר שאצל כמה לוחמים שוכנים לעיתים ה"ראיה" וה"חלומות" בצד ימין. "היכן מקומן של שתי הנקודות הנותרות?" שאלתי. הוא כיבדני בתשובה גסה שבגסות וגעה בצחוק מתגלגל. "אתה ערום כנחש," אמר. "סבור אתה שאני תיש זקן ומנומנם, האין זאת?" הסברתי לו ששאלותי יצרו להן חוקיות משל עצמן. "אל תנסה לדחוק את הקץ," אמר. "תדע את התשובה בבוא הזמן. ואז תעמוד ברשות עצמך, בגפך." "האם כוונתך לומר שלא אראה אותך יותר, דון חואן?" "לא תראני לעולם," אמר. "ג´נרו ואנוכי נשוב להיות את אשר היינו תמיד, אבק דרכים." חשית זעזוע בתחתית קיבתי. "מה כוונתך, דון חואן?" "כוונתי לומר שכולנו יצורים בלתי ניתנים למדידה, זוהרים ובלתי מוגבלים. אתה, ג´נרו ואנוכי קשורים איש לרעהו לשם מטרה שלא אנו קבענוה." "מהי אותה מטרה דון חואן?" "לימוד דרכו של הלוחם. לא תוכל לחמוק מכך, וכמוך גם אנו. כל עוד לא הושגה המטרה תוכל למצוא אותי או את ג´נרו. אולם לאחר שתושג תצא אל החופש כציפור דרור ואין איש יודע לאן ישאך זרם החיים." >> (קרלוס קסטנדה, סיפורי עוצמה, זמורה-ביתן, בתרגום יורם שדה) << ומאורות מקורך ומאורות עיניך ומאורות דיבורך ומאורות לבך ומאורות רגשותיך ומאורות מרכזך ומאורות מינך ומאורות אדמתך וכל אשר תחת השמיים וכל אשר תחת עורך אותות הם וסימנים - השתקפויות בדרכך. ולכל אשר תשא מבטך - הדלת פתוחה - ואני בשעריך. >> (ספר שירי כה-אמר, עידוא בן-צדוק טרבלוס, הוצאת אחד) שני הקטעים הללו מדברים אודות "מרכזי האדם" ומתחילים שרשור חדש בנושא...