שמעון פרס ששה עשורים של פעילות
פרס - שישה עשורים של פעילות מתפקיד המנכ"ל הצעיר של משרד הביטחון בשנות החמישים, ועד המאבק על הנשיאות שמעון פרס כיהן כראש הממשלה בשנת 1977 ובממשלת האחדות שקמה לאחר בחירות 1984. הוא כיהן גם כשר הביטחון ושר החוץ במספר ממשלות. היה מאדריכלי הסכם אוסלו עליו זכה בפרס נובל לשלום. שמעון פרס (פרסקי) נולד ב-16.8.1923 בווישנובה, שבפולין (כיום בבלורוסיה), ועלה ארצה בשנת 1934. הוא נשוי לסוניה ואב לשלושה: צביה ולדן, יונתן ונחמיה, תושב תל אביב. פרס התחנך בבית הספר "גאולה" בתל-אביב ובבית הספר החקלאי בבן-שמן. 1940 - היה בין מייסדי קיבוץ "אלומות" בעמק הירדן. 1941-1944 - כיהן כמזכיר תנועת הנוער העובד. 1947- גויס לשורות ההגנה, שם היה אחראי על כוח האדם ורכישת נשק. 1948-1950 - בטרם מלאו לו 25, שימש ראש שירותי הים בצה"ל. 1950 - מונה לתפקיד ראש משלחת משרד הביטחון לארצות הברית. אז גם למד באוניברסיטת ניו סקול בניו-יורק ובבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. 1952 - שב לארץ והחל לעבוד במשרד הביטחון כמשנה למנכ"ל, וכעבור שנה מונה למנכ"ל. בתפקיד זה, אותו מילא כשבע שנים, קידם את הקמת הכורים האטומיים בדימונה ובנחל שורק, הקים את התעשייה האווירית, היה מאדריכלי מבצע סיני בשנת 1956, הידק את הקשרים עם צרפת ושם דגש רב על קשרי חוץ של ישראל וקידום טכנולוגי. 1959 - נבחר לכנסת ועד לשנת 1965 כיהן כסגן שר הביטחון. 1965 - פרש ממפא"י כדי להצטרף למפלגתו החדשה של דוד בן-גוריון, רפ"י (רשימת פועלי ישראל). הוא מונה למזכ"ל המפלגה והיה חבר כנסת מטעמה. 1967 - היה מיוזמי האיחוד בין רפ"י למפא"י ולאחדות העבודה, שהביא בסופו של דבר להקמתה של מפלגת העבודה. בכנסת השביעית כיהן פרס כשר הקליטה, שר התחבורה ושר התקשורת, והיה אחראי על הפיתוח הכלכלי בשטחי יהודה ושומרון. בכנסת השמינית כיהן כשר ההסברה. 1974 - החליף את משה דיין בתפקיד שר הביטחון וממלא מקום ראש הממשלה, גולדה מאיר. באותה שנה, בעקבות התפטרותה של מאיר, התמודד נגד יצחק רבין על כיסא ראש הממשלה והובס בהפרש זעום. הייתה זו תחילתה של יריבות מרה ורבת-שנים בין השניים, אותה ניתן למצות בכינוי "חתרון בלתי נלאה", אותו העניק רבין לפרס בספרו "פנקס שירות". למרות כשלונו הצורב, המשיך פרס לכהן כשר ביטחון עד לשנת 1977. פרס עסק בשיקום צה"ל שלאחר מלחמת יום הכיפורים ובשנת 1976 הורה על פעולת "אנטבה" ("מבצע יונתן"). באותה תקופה גם יזם את פתיחת "הגדר הטובה" בגבול לבנון. 1977 - עם התפטרותו של רבין בעקבות פרשת חשבון הדולרים, מונה פרס לראש ממשלה ונבחר ליושב ראש מפלגת העבודה, תפקיד בו החזיק עד לשנת 1992. באותה השנה הפסידה העבודה בבחירות מול הליכוד בהנהגת מנחם בגין. 1978 - כיהן כסגן נשיא האינטרנציונל הסוציאליסטי. 1981 - נכשל בהתמודדות מול בגין בפעם השנייה. 1984 - העבודה והליכוד הקימו ממשלת אחדות, ופרס מונה לראשה. הוא מילא את התפקיד במשך שנתיים, עד לרוטציה עם יצחק שמיר. אז הוביל פרס את מהלך הוצאת צה"ל מלבנון ואת ההערכות ברצועת הביטחון וזקף לזכותו (יחד עם שר האוצר דאז, יצחק מודעי) את ההישג המרשים של ריסון האינפלציה המשתוללת. 1987 - ניהל מגעים חשאיים עם המלך חוסיין על העברת השליטה בגדה המערבית לירדן. אולם, ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, דחה על הסף את הסיכומים שנודעו בשם "מסמך לונדון". 1988 - בממשלת האחדות השנייה, שימש פרס ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר. 1990 - הוביל את מהלך הצבעת אי-האמון בממשלת שמיר בתמיכת הסיעות הדתיות. אלא, שהמהלך להקמת ממשלה חלופית, שנודע בשם "התרגיל המסריח", נכשל ופרס נאלץ להתפטר מממשלת האחדות. בעקבות הכישלון שבה מפלגת העבודה לספסלי האופוזיציה. 1992 - לקראת הבחירות לכנסת באותה שנה, בחרה מפלגת העבודה ביצחק רבין ליושב ראש המפלגה ולאחר המהפך מונה פרס לשר החוץ. הוא ניצח על המגעים עם הפלסטינים והשגת הסכם אוסלו והיה שותף להשגת הסכם השלום עם ירדן. על השגת הסכמי השלום זכה בפרס נובל לשלום ב-1994, יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת. 1995 - לאחר רצח יצחק רבין בנובמבר אותה שנה, מונה לתפקיד ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הכלכלה והתכנון. 1996 - היה מועמדה של מפלגת העבודה לראשות הממשלה והתמודד מול מועמד הליכוד, בנימין נתניהו, לו הפסיד ברוב זעום. 1997 - פינה את כיסא יו"ר מפלגת העבודה לטובת אהוד ברק. באותה שנה ייסד את מרכז פרס לשלום, שמטרתו לסייע לבנות תשתית לשלום בין תושבי המזרח התיכון ולשפר את התנאים הסוציו-אקונומיים באזור. למרות יחסיהם המתוחים, דאג אהוד ברק לשריין את מקומו של פרס ברשימת "ישראל אחת" לכנסת ה-15. בתוך כך כיהן פרס, כזקן חברי הבית, כיו"ר הכנסת, עד לבחירתו של אברהם בורג. בממשלה שהקים אהוד ברק לאחר בחירות 99´ מונה פרס לתפקיד השר לפיתוח אזורי, למרות מחאותיו של שר החוץ דוד לוי. כל שנותיו כחבר כנסת, כאשר לא נשא בתפקיד שר, היה פרס חבר בוועדת החוץ והביטחון. שמעון פרס, הידוע באהבתו לקריאת ספרים, פרסם בעצמו ספרים רבים, ביניהם: "השלב הבא", "קלע דוד", "לך עם האנשים", "יומן אנטבה", "המזרח התיכון החדש" ו"עם הרצל לארץ חדשה".