מרלו 2000 של יקבי תשבי
אריזה נאה, אפיץ במידה, קצת טאניני לטעמי, אך בעל גוף ודי פירותי. בקיצור, תשובה לא רעה למחיר הלא יקר. אופס, מה קרה? אני בפורום הלא נכון? דווקא כן. היין הזה פתח את סעודת השבת שלנו, את הבקבוק בחרה מבלי ששאלה לדעתי הסייחונת, וגם הצליחה לקמט את פותחן המלצרים היוקרתי שלנו. הכל התחיל כמובן מוקדם יותר, היה רצון של הבנות להכין ארוחה חגיגית לרגל יום הולדתה של רולן. איש לא נקף זרת להכנת הארוחה וגם שאלותיה של רולן את הבנות, מה להכין? לא נענו. הקדשנו אם כן, חלק קטן ככל האפשר של בוקר יום השישי להכנת עוף בדבש ותפוחי אדמה, סלט חסה יהיה פתיחה מתאימה, כך סברנו. וכך כאשר העוף מנמנם בקערת המשרה הנדיבה, נמנו אנו את מנוחת הצהרים המסורתית של יום שישי. לכשהקיצונו, ראינו שהמטבח תפוס, עוגיות לחבר אשר נשאר שבת בצבא משתבללות להן על השיש, העבודה בעיצומה, ואין סיכוי לקבל שליטה במטבח בזמן הקרוב. התפתח אם כן דין ודברים בין רולן לשבלולית האופה, דבר שהוליך לכעסים מיותרים. לאחר שכולם הסכימו ברוגז ש: אין היום ארוחת ערב, הודעתי אני שארוחת הערב תוגש שעה לאחר תום האפיה, ואין לנו בעיה של זמן. וכך היה, לכשתמה האפיה הכניסותי את התרנגולת לתנור ואת עצמי למקלחת, לאחר מכן אצתי רצתי להביא את החתלתולית שלי (בנוכחותה, לא יהיו התפרצויות חמורות, כך סברתי). סלט חסה עם עגבניות שרי עשבי תיבול ופטריות הוכן בחופזה על ידי הסייחה (שטענה בתוקף שאני לא מבין בסלט וחסה צריך לחתוך ולא לקרוע). ישבנו, שתינו את היין מהפיסקה הקודמת, ושמענו הערות, מה פתאום רק עוף ותפוחי אדמה! הסלט לא טעים! למה אמא לא מבשלת כמו פעם?! (לא יודע מה היה פעם, לא הייתי שם) אחרי הארוחה המשיכה להשתרר אוירה עכורה בחלל ביתנו, השבלולית הסיעה את הסייחה למסיבה ממנה היא אמורה לשוב רק בשבת אחרי הצהרים, ואנחנו נותרנו ערירים, וגלמודים. ***** הערת אגב חשובה: צריך לזכור כל הזמן, שאנחנו מדברים כאן על "צרות של עשירים" אין להשוות כלל בין בעיות קלות אלה, הגם שנכתבות בכאב מסויים ובצורה דרמטית, לצרות שאנו קוראים עליהם ממאמרי עמיתנו לפורום. ***** יום השבת הוקדש כולו לסטלבט שלא נודע כמוהו, רק לקראת חמש בערב הגיעו הסייחה והשבלולית, אז התכנסנו לפי בקשתי לשיחה משפחתית. אני הסברתי להן בקול רך ושקט שאני כאן לתקופה ארוכה, שאנחנו משפחה (אם כי מורכבת, ואני אינני אביהן) שנגזר עלינו לחיות כאן יחדיו, ובכוחו של כל אחד מאיתנו להנעים או להקשות את החיים בצוותא. הסברתי להן שאני מודע לדברים שנגרעו מהן עם פריצתי בסערה לחייהן (תשומת לב יתרה מצד רולן, בישולים מיוחדים שטרם נודע לי טיבם, ועוד) חידדתי להן קצת מהיתרונות שנובעים מהצטרפותי לחיק משפחתן, ולבסוף ביקשתי מהן לספר לי מה כואב להן ומה מפריע. כמובן ששתיהן החרישו. לא ויתרתי כמובן על הצהרה מחודשת שאני ולא אחר הוא מלך היין של הבית, אני אבחר את היין לכל אירוע, אשמח מאוד אם הסייחה תפתח עבורנו את הבקבוקים לאחר שתקבל השתלמות בהפעלת המחלץ. אז יצאתי מהחדר והודעתי שאני משאיר את הזירה לשלוש הגראציות (רולן ובנותיה) שישוחחו ללא נוכחותי המעיקה (לא נאמרה מילה נוספת). אחריתו של דבר. לפי האווירה שהשתררה בשעות הערב והבוקר בבית, אני סבור שהצלחנו לפרק קצת מוקשים ומעתה, יהיה טוב יותר. זה לא שהגיע המשיח, אבל נדמה לי ששמעתי נעירה בחוץ. Oehhe אי אההההה
אריזה נאה, אפיץ במידה, קצת טאניני לטעמי, אך בעל גוף ודי פירותי. בקיצור, תשובה לא רעה למחיר הלא יקר. אופס, מה קרה? אני בפורום הלא נכון? דווקא כן. היין הזה פתח את סעודת השבת שלנו, את הבקבוק בחרה מבלי ששאלה לדעתי הסייחונת, וגם הצליחה לקמט את פותחן המלצרים היוקרתי שלנו. הכל התחיל כמובן מוקדם יותר, היה רצון של הבנות להכין ארוחה חגיגית לרגל יום הולדתה של רולן. איש לא נקף זרת להכנת הארוחה וגם שאלותיה של רולן את הבנות, מה להכין? לא נענו. הקדשנו אם כן, חלק קטן ככל האפשר של בוקר יום השישי להכנת עוף בדבש ותפוחי אדמה, סלט חסה יהיה פתיחה מתאימה, כך סברנו. וכך כאשר העוף מנמנם בקערת המשרה הנדיבה, נמנו אנו את מנוחת הצהרים המסורתית של יום שישי. לכשהקיצונו, ראינו שהמטבח תפוס, עוגיות לחבר אשר נשאר שבת בצבא משתבללות להן על השיש, העבודה בעיצומה, ואין סיכוי לקבל שליטה במטבח בזמן הקרוב. התפתח אם כן דין ודברים בין רולן לשבלולית האופה, דבר שהוליך לכעסים מיותרים. לאחר שכולם הסכימו ברוגז ש: אין היום ארוחת ערב, הודעתי אני שארוחת הערב תוגש שעה לאחר תום האפיה, ואין לנו בעיה של זמן. וכך היה, לכשתמה האפיה הכניסותי את התרנגולת לתנור ואת עצמי למקלחת, לאחר מכן אצתי רצתי להביא את החתלתולית שלי (בנוכחותה, לא יהיו התפרצויות חמורות, כך סברתי). סלט חסה עם עגבניות שרי עשבי תיבול ופטריות הוכן בחופזה על ידי הסייחה (שטענה בתוקף שאני לא מבין בסלט וחסה צריך לחתוך ולא לקרוע). ישבנו, שתינו את היין מהפיסקה הקודמת, ושמענו הערות, מה פתאום רק עוף ותפוחי אדמה! הסלט לא טעים! למה אמא לא מבשלת כמו פעם?! (לא יודע מה היה פעם, לא הייתי שם) אחרי הארוחה המשיכה להשתרר אוירה עכורה בחלל ביתנו, השבלולית הסיעה את הסייחה למסיבה ממנה היא אמורה לשוב רק בשבת אחרי הצהרים, ואנחנו נותרנו ערירים, וגלמודים. ***** הערת אגב חשובה: צריך לזכור כל הזמן, שאנחנו מדברים כאן על "צרות של עשירים" אין להשוות כלל בין בעיות קלות אלה, הגם שנכתבות בכאב מסויים ובצורה דרמטית, לצרות שאנו קוראים עליהם ממאמרי עמיתנו לפורום. ***** יום השבת הוקדש כולו לסטלבט שלא נודע כמוהו, רק לקראת חמש בערב הגיעו הסייחה והשבלולית, אז התכנסנו לפי בקשתי לשיחה משפחתית. אני הסברתי להן בקול רך ושקט שאני כאן לתקופה ארוכה, שאנחנו משפחה (אם כי מורכבת, ואני אינני אביהן) שנגזר עלינו לחיות כאן יחדיו, ובכוחו של כל אחד מאיתנו להנעים או להקשות את החיים בצוותא. הסברתי להן שאני מודע לדברים שנגרעו מהן עם פריצתי בסערה לחייהן (תשומת לב יתרה מצד רולן, בישולים מיוחדים שטרם נודע לי טיבם, ועוד) חידדתי להן קצת מהיתרונות שנובעים מהצטרפותי לחיק משפחתן, ולבסוף ביקשתי מהן לספר לי מה כואב להן ומה מפריע. כמובן ששתיהן החרישו. לא ויתרתי כמובן על הצהרה מחודשת שאני ולא אחר הוא מלך היין של הבית, אני אבחר את היין לכל אירוע, אשמח מאוד אם הסייחה תפתח עבורנו את הבקבוקים לאחר שתקבל השתלמות בהפעלת המחלץ. אז יצאתי מהחדר והודעתי שאני משאיר את הזירה לשלוש הגראציות (רולן ובנותיה) שישוחחו ללא נוכחותי המעיקה (לא נאמרה מילה נוספת). אחריתו של דבר. לפי האווירה שהשתררה בשעות הערב והבוקר בבית, אני סבור שהצלחנו לפרק קצת מוקשים ומעתה, יהיה טוב יותר. זה לא שהגיע המשיח, אבל נדמה לי ששמעתי נעירה בחוץ. Oehhe אי אההההה
