מרפסת
במרפסת
מילים עינת טמסות
7.8.2012
היא ,יושבת במרפסת הפונה לגן המשחקים של השכונה .
ומבט של געגוע ועצב בעניה ,כבר שנים היא נמצאת במקום אחר.
מקום שלא הבינה איך כל כך מהר התבגרה
זוכרת את משחקי הקלאס,חמש האבנים,משחקי הגולות הצבעוניות .
המכתביות,הטלפון השבור .
והיא כל כך אחרת,רק את זיכרונות הילדות עוד משמרת
בגופה,ובליבה.
למרות שהילדה שבה כבר רדומה מזה שנים אחדות.
ורק ספסל העשוי מעץ ,עוד מעורר בה רגשות אחרים,רגשות שכבר שייכים לנערה שהייתה היי שם בשנות השבעים,שמונים.
וכל צליל של מנגינה הבוקעת מעריך הנגן שלה,מעורר בה את הגעגועים האלו.
שחוזרים ולא משים מליבה,לב שפתוח לכל כך הרבה דברים.
לכל כך הרבה רצונות חבויים .
רק לו יכלה לשחרר אותם הייתה מרגישה כבר מזמן הקלה .
אך יחד עם התחושה הזו ,היא ממשיכה לחיות ,ממשיכה לחפש לתהות באור יום ובאפלה .
והרצון הזה... עוד יגיע היא מאמינה,ילדים צרחו קטעו את מחשבותיה ,בצהלתם.
על ההצלחה שהכדור נכנס לשער .
והאם גם היא תצהל כך ,כן היא יודעת שכן רק תחכה לרגע הנכון ושם תישאר שלמה עם עצמה ומאושרת,מאושרת.....
במרפסת
מילים עינת טמסות
7.8.2012
היא ,יושבת במרפסת הפונה לגן המשחקים של השכונה .
ומבט של געגוע ועצב בעניה ,כבר שנים היא נמצאת במקום אחר.
מקום שלא הבינה איך כל כך מהר התבגרה
זוכרת את משחקי הקלאס,חמש האבנים,משחקי הגולות הצבעוניות .
המכתביות,הטלפון השבור .
והיא כל כך אחרת,רק את זיכרונות הילדות עוד משמרת
בגופה,ובליבה.
למרות שהילדה שבה כבר רדומה מזה שנים אחדות.
ורק ספסל העשוי מעץ ,עוד מעורר בה רגשות אחרים,רגשות שכבר שייכים לנערה שהייתה היי שם בשנות השבעים,שמונים.
וכל צליל של מנגינה הבוקעת מעריך הנגן שלה,מעורר בה את הגעגועים האלו.
שחוזרים ולא משים מליבה,לב שפתוח לכל כך הרבה דברים.
לכל כך הרבה רצונות חבויים .
רק לו יכלה לשחרר אותם הייתה מרגישה כבר מזמן הקלה .
אך יחד עם התחושה הזו ,היא ממשיכה לחיות ,ממשיכה לחפש לתהות באור יום ובאפלה .
והרצון הזה... עוד יגיע היא מאמינה,ילדים צרחו קטעו את מחשבותיה ,בצהלתם.
על ההצלחה שהכדור נכנס לשער .
והאם גם היא תצהל כך ,כן היא יודעת שכן רק תחכה לרגע הנכון ושם תישאר שלמה עם עצמה ומאושרת,מאושרת.....