LightMyWay
New member
מרשים לי קצת לקטר?
אני בד"כ מנסה להיות אופטימית וגם כשלפעמים דברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה אני עוצרת את עצמי מלכתוב כאן למרות שלפעמים ממש בא לי.
אני לא ממש אוהבת לחשוף את עצמי ולכן גם קשה לי להתחיל לכתוב הודעות.
התוצאה של העניין הזה היא שבד"כ אני קוראת סמויה שמידי פעם מגיבה לאחרים, אך שומרת הרבה בפנים.
מי שמכיר אותי יודע שכבר תקופה ארוכה אני מחפשת אחר עבודה בתחום הקשור למה שלמדתי.
כל פעם מחדש אני מגיעה לראיונות, עוברת אותם ומגיעה עד לשלבים הסופיים בהם לרוב מתבשר לי שבחרו במישהו אחר.
לאחרונה יצא לי להגיע לחברה מדהימה שמחפשת מועמד שיאייש את התפקיד שבדיוק חיפשתי.
התחברתי מאוד למוצר שלהם והרגשתי שזה בדיוק המקום שחיפשתי.
בראיון הראשון יצא לי להכיר את הר"צ שהוסיף עוד פרטים על המשרה שגרמו לי להתלהב ממנה יותר.
ראיתי שם פוטנציאל אדיר גם לתרום לחברה וגם ללמוד טכנולוגיות חדשות שיפתחו אותי לכיוונים שונים.
בנוסף התברר לי שגם הר"צ מאוד התלהב ממני.
במקביל התבשרתי שהגעתי לשלב האחרון והסופי בחברה אחרת.
החברה הנ"ל נמצאת אצלי בעדיפות פחותה יותר.
ניסיתי לזרז תהליכים בחברה הראשונה ולדחות את השלבים בחברה השניה.
לצערי הרב התבשרתי שבחברה הראשונה נפלתי על קריטריון המרחק שמבחינתי הוא מאוד שולי, במיוחד כשמדובר במקום שאני מאוד מתחברת אליו.
הר"צ אומנם מאוד רצה שאעבוד שם, אבל המנכ"ל רואה דברים בשחור ולבן ולכן קריטריון המרחק הוא מאוד משמעותי עבורו ובעקבותיו אפסו סיכויי להתקבל למקום הזה.
אני יודעת שהייתי מסתדרת עם המרחק.
אני גם יודעת שאם המנכ"ל היה פוגש אותי הוא היה רואה כמה אני חדורת מוטיבציה.
ואני יודעת שהייתי תורמת המון לחברה הזאת.
יש בי אכזבה קלה כי היתה בי תקווה שמצאתי את המקום שחיפשתי כל הזמן הזה.
ברור לי שהכל קורה לטובה.
ברור לי שבקרוב יכולה להפתח עבורי דלת בחברה השניה.
יחד עם זאת אני לא יכולה שלא להרגיש פספוס.
אני בד"כ מנסה להיות אופטימית וגם כשלפעמים דברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה אני עוצרת את עצמי מלכתוב כאן למרות שלפעמים ממש בא לי.
אני לא ממש אוהבת לחשוף את עצמי ולכן גם קשה לי להתחיל לכתוב הודעות.
התוצאה של העניין הזה היא שבד"כ אני קוראת סמויה שמידי פעם מגיבה לאחרים, אך שומרת הרבה בפנים.
מי שמכיר אותי יודע שכבר תקופה ארוכה אני מחפשת אחר עבודה בתחום הקשור למה שלמדתי.
כל פעם מחדש אני מגיעה לראיונות, עוברת אותם ומגיעה עד לשלבים הסופיים בהם לרוב מתבשר לי שבחרו במישהו אחר.
לאחרונה יצא לי להגיע לחברה מדהימה שמחפשת מועמד שיאייש את התפקיד שבדיוק חיפשתי.
התחברתי מאוד למוצר שלהם והרגשתי שזה בדיוק המקום שחיפשתי.
בראיון הראשון יצא לי להכיר את הר"צ שהוסיף עוד פרטים על המשרה שגרמו לי להתלהב ממנה יותר.
ראיתי שם פוטנציאל אדיר גם לתרום לחברה וגם ללמוד טכנולוגיות חדשות שיפתחו אותי לכיוונים שונים.
בנוסף התברר לי שגם הר"צ מאוד התלהב ממני.
במקביל התבשרתי שהגעתי לשלב האחרון והסופי בחברה אחרת.
החברה הנ"ל נמצאת אצלי בעדיפות פחותה יותר.
ניסיתי לזרז תהליכים בחברה הראשונה ולדחות את השלבים בחברה השניה.
לצערי הרב התבשרתי שבחברה הראשונה נפלתי על קריטריון המרחק שמבחינתי הוא מאוד שולי, במיוחד כשמדובר במקום שאני מאוד מתחברת אליו.
הר"צ אומנם מאוד רצה שאעבוד שם, אבל המנכ"ל רואה דברים בשחור ולבן ולכן קריטריון המרחק הוא מאוד משמעותי עבורו ובעקבותיו אפסו סיכויי להתקבל למקום הזה.
אני יודעת שהייתי מסתדרת עם המרחק.
אני גם יודעת שאם המנכ"ל היה פוגש אותי הוא היה רואה כמה אני חדורת מוטיבציה.
ואני יודעת שהייתי תורמת המון לחברה הזאת.
יש בי אכזבה קלה כי היתה בי תקווה שמצאתי את המקום שחיפשתי כל הזמן הזה.
ברור לי שהכל קורה לטובה.
ברור לי שבקרוב יכולה להפתח עבורי דלת בחברה השניה.
יחד עם זאת אני לא יכולה שלא להרגיש פספוס.
