טובי אור נטובי
New member
"מר סאם" או "האיש שסיפר מעט מדי"
בס"ד יום שני יח' טבת התשס"ג האיש שסיפר מעט מדי הגעתי לשער ביתו בשעת ערב מאוחרת, עברתי שומר שנד לי בראשו ולאחר כמה דקות נסיעה עצרתי מול פתח הבית. את הדלת פתח משרת חמוץ פנים, "איך אפשר לעזור לך?" שאל הייתי מודע לכך שהשאלה היתה לשם ההצגה, אם הוא לא היה יודע בבירור מי הייתי ולשם מה הגעתי לא הייתי יכול להכנס לתוך חצי המצודה הזו. החלטתי לשחק את המשחק, אחרי הכל הזדמנות כזו מגיעה רק פעם בחיים "קוראים לי וויליאם בליית', אני עיתונאי ובאתי לראיין את 'מר סאם'". "היכנס בבקשה" ענה המשרת והוביל אותי לחדר אורחים גדול ומפואר "המתן כאן, מר סאם מיד יצטרף אליך", גיחכתי לעצמי כששמעתי שהזכיר את הפסבדונים (שם עט) ברשמיות כאילו היה שם אמיתי, ואולי אכן היה כזה? עשרות השערות צמחו לאור הצלחתו הספרותית הלא רגילה של מר סאם ונסיונותיו להסתיר את עצמו, מאמצים כה רבים עד כי התשתי את כל מקורותי - הקונבנציונלים והפחות - רק כדי להשיג את כתובתו. במפתיע קיבלתי את ההזמנה לראיון הנ"ל כחצי שעה לאחר שגיליתי את כתובתו, דבר שגרם לי להעריך עוד יותר את הסופר האלמוני. התיישבתי על הספה היוקרתית והעפתי מבט בחדר סביבי ובציורים שמילאו את קירותיו. הם היו שילוב מוזר אך מוצלח של כמה סגנונות - אקספרסיוניזם ובארוק עם נגיעה קלה באמנות מודרנית יותר, דבר שגרם לי לתהות על תחביביו המגוונים של מר סאם המיסתורי. "אה, מר בליית'" נשמעה קריאה מאחורי, קמתי במהירות והסתובבתי כדי לראות אדם מרשים בחלוק מפואר מתקרב אלי, שיערו העבות החל להאפיר ואפו הנשרי רק הוסיף לחזות האצילה שאפפה אותו, הוא הושיט את ידו "סמיואל נאש, אתה ודאי מכיר אותי כ'מר סאם'.." "נעים מאד" לחצתי את ידו והתיישבנו "אני חייב להקדים ולומר שאתה נראה בדיוק כפי שתיארתי לעצמי שיוצרם של 'ברירת מחדל', 'קרנבל ההיפך' ו'סימנו של עיוור' אמור להיראות, אני בטוח שאתה מודע לכך ששלושתם עדיין מככבים בעשרת הספרים הנמכרים ביותר של הטיימס והכרוניקל" הוא נד בראשו מחייך, המשכתי "לאור הצלחה זו, הבריחה האובססיבית המתמידה שלך מאור הזרקורים מתמיהה, עד כי כולם מצאו את עצמם שואלים 'מיהו אותו מר סאם חשאי'" "אבל" קטעתי אותו לפני שהתחיל לדבר "לפני שתענה על השאלה המתבקשת בתשובה נדושה כענווה, או מקצועיות שלא רוצה להיפגע מפרסום, אציג ברשותך בעיה קטנה שהתעוררה לי" "אנא, המשך" נופף לעברי בידו ואחז את שפתו, מקשיב. "ובכן, אחד התחביבים הפחות ידועים שלי הוא הצגות ישנות, ובעיקר אלו שנערכות בתיאטרון 'לה-שאטו'" ראיתי שהוא החוויר, כפי ששיערתי, וסיימתי את המכה "בדרך כלל אין לי זכרון טוב במיוחד לפרצופים, בעיה די קשה במקצוע כשלי, אבל ישנם שם כמה שחקנים טובים וביניהם ג'ון מאסטר אחד, די קשה לשכוח אותו, כך שאני חוזר שוב על השאלה המפורסמת, ג'ון, - מיהו מר סאם?" 'נוק אאוט בסיבוב הראשון' חשבתי לעצמי כשראיתי אותו אובד עצות ולא התפלאתי כשדלת החדר נפתחה ובפתח עמד המשרת, חייכתי לעברו "סאם?" שאלתי. "מכאן" הפטיר לעברי בפנים חתומות והוביל אותי לאחד המסדרונות הרבים באותו בית ענק, שם פתח דלת שנפתחה לחדר רחב ואפלולי, שם, בין שולחנות עמוסים בציוד טכנולוגי, מעל מכשיר מוזר למראה רכן לו אדם הוא לבש משקפיים גדולים שחששתי שיצאו מהאופנה עוד לפני ג'ון לנון, ועם השיער הארוך המתולתל והחולצה המשובצת שהיתה זרוקה על גופו הוא נראה יותר כפריק מחשבים מאשר אותו סופר מכובד שדמיינתי לעצמי "נעים מאד" שלחתי את ידי אליו "וויליאם בליית'", הוא מצמץ לעברי, כמתעורר מחלום טוב "הא? אה.. כן.." הוא נראה מעורפל ולפתע אף לחוץ משום מה. "מר סאם?" התעקשתי לשמוע את זה מפיו "לא, זה לא אני, אבל כן" הוא הצליח לבלבל אותי. ביקשתי ממנו שיסביר את עצמו ולאחר הגמגומים הרגילים של אדם המגלה סוד חשוב - לפחות לעצמו - ולא יודע מהיכן להתחיל, אם בכלל, הוא מצא את שטף המילים והחל להסביר "אחד המשלים המפורסמים ביותר לתיאור אקראיות בטבע הוא משל הקופים של שייקספיר, אתה מכיר אותו. ?" שינה את הטון מקביעה לשאלה כשראה את הבעת התמיהה על פני, ומיד המשיך להסביר "המשל אומר כי צבא קופים עם מכונות כתיבה יצליח בהקשות ראנדומליות לחבר יצירה של שייקספיר. בניסוי קטן הלכה למעשה שערכו בגן חיות, הקופים עשו את צרכיהם על המקלדות או הטיחו בהם אבנים. אך הבעיה האמיתית ביצירת אותה סונטה לא נעוצה בקופים - בכמות מספיקה של קופים ומקלדות ניתן להגיע לכל יצירה שהיא, הבעיה היא עם אותו קוף מסכן שיאלץ לפקח עליהם ולבדוק את כל המלל ההוא. אותו קוף בסופו של דבר ימצא את היצירה, אם לא ישתגע או ימות מזקנה במהלך החיפוש" הוא ציחקק כאילו סיפר בדיחה מוצלחת וכשראה שאיני צוחק, עצר וניגב את הזיעה מראשו "מר בליית', אני יצרתי את אותו קוף" הוא סימן לי לעקוב אחריו ולקח אותי במהירות לחדר אחר שם שכן לו המחשב המוזר ביותר שראיתי מעודי, הוא נראה כגירסה לא מוצלחת של כחול עמוק פוגש את סטיבן הוקינג עם טאץ' קליל של הנוסע השמיני, מדי פעם נשמעו צרחות שימפנזות חזקות מלוות בו זמנית בגניחות כבדות של גורילות "מר בליית', הכר את תוכנת הקוף הבורר החכם - Smart Arbitrator Monkey או בקיצור - סאם. התוכנה משליכה ראנדומלית מילים ובוררת מילים שמסתדרות עם הקודמות להן, כך נבנית לה עלילה שאיתה סאם ממשיך הלאה" סיים במהירות ובתמצות את התגלית המדהימה של העשור. "אבל.. איך?" בתחילה לא האמנתי לאותו סיפור דמיוני אך היה ניכר על פניו שהוא גאה ביצירתו, גאה כאב שגאה בתעודה טובה של בנו, אותה הבעה שכנעה אותי יותר מכל המלל שפלט "איך הוא ממציא עלילה מקורית שכזו? והניואנסים? וכל ההומור?" הטחתי דוגמה אחר דוגמה רק כדי לראות את חיוכו הניורוטי גודל יותר ויותר "בקיצור? מסד נתונים אינטרנטי, המחשב מחובר לאתרי חדשות, למאגרי מידע בנושאי ספרים, סרטים ולאנציקלופדיות שונות, משם הוא שואב את המידע, מחלק אותו לסוגי ז'אנר ומשלב את המידע הנברר בתוך העלילה".הוא הרצה על יצירתו בגאווה כה גדולה ונראה מנופח כבלון גדול 'הגיע הזמן לשלוף את הסיכה' חשבתי, אבל ראשית - "הרעש הזה הכרחי?" שאלתי כשמצאתי את עצמי מכסה את אוזני כשסבב צרחות הקופים החל בפעם השלישית. "לא, זו סתם בדיחה שלי" הוא הקיש במבוכה על כמה מקשים והפסיק את הרעש המטריד. "תודה, ובכן, אציג בפניך את הדרכים משם נוכל להמשיך, דרך אחת היא שאתפרסם כבעל הסקופ הגדול ביותר ב.. לפחות באותה תוכנית חדשות, אתה תוּקע כשקרן והציבור - שרובו הגאוותן יפגע מכך שנהנה מיצירה רנדומלית של מכונה - יפסיק לקרוא את ספריך" היה ניכר משום מה שהוא מחכה לשמוע את האפשרות האחרת... "הדרך השניה היא שאכנס לעסק הזה ואקח 25 אחוז מהרווחים שדוד סאם יכניס לנו, בתמורה תקבל את מילתי שאף חדשות לא ישמע על הסאמי בוי שלך". ידעתי שסכום נמוך כ25 אחוז יזכה אותי בהסכמה מלאה, וכך אכן היה. הוא היה להוט יותר ממני לסגור איתי את העסקה. יצאתי כשלוש שעות לאחר שנכנסתי, מחייך חיוך גדול מאד לעבר השומר הרדום, רבע מהרווחים לכל רבי המכר הגדולים ביותר לשנה הקרובה.. לא רע לחצי יום עבודה. והם אומרים שמאנקי ביזנס לא משתלם.. התפוז <שגיאה.. בעית תחביר והקשר, מוחק 'התפוז'> והם אומרים שמאנקי ביזנס לא משתלם.. הסוף
בס"ד יום שני יח' טבת התשס"ג האיש שסיפר מעט מדי הגעתי לשער ביתו בשעת ערב מאוחרת, עברתי שומר שנד לי בראשו ולאחר כמה דקות נסיעה עצרתי מול פתח הבית. את הדלת פתח משרת חמוץ פנים, "איך אפשר לעזור לך?" שאל הייתי מודע לכך שהשאלה היתה לשם ההצגה, אם הוא לא היה יודע בבירור מי הייתי ולשם מה הגעתי לא הייתי יכול להכנס לתוך חצי המצודה הזו. החלטתי לשחק את המשחק, אחרי הכל הזדמנות כזו מגיעה רק פעם בחיים "קוראים לי וויליאם בליית', אני עיתונאי ובאתי לראיין את 'מר סאם'". "היכנס בבקשה" ענה המשרת והוביל אותי לחדר אורחים גדול ומפואר "המתן כאן, מר סאם מיד יצטרף אליך", גיחכתי לעצמי כששמעתי שהזכיר את הפסבדונים (שם עט) ברשמיות כאילו היה שם אמיתי, ואולי אכן היה כזה? עשרות השערות צמחו לאור הצלחתו הספרותית הלא רגילה של מר סאם ונסיונותיו להסתיר את עצמו, מאמצים כה רבים עד כי התשתי את כל מקורותי - הקונבנציונלים והפחות - רק כדי להשיג את כתובתו. במפתיע קיבלתי את ההזמנה לראיון הנ"ל כחצי שעה לאחר שגיליתי את כתובתו, דבר שגרם לי להעריך עוד יותר את הסופר האלמוני. התיישבתי על הספה היוקרתית והעפתי מבט בחדר סביבי ובציורים שמילאו את קירותיו. הם היו שילוב מוזר אך מוצלח של כמה סגנונות - אקספרסיוניזם ובארוק עם נגיעה קלה באמנות מודרנית יותר, דבר שגרם לי לתהות על תחביביו המגוונים של מר סאם המיסתורי. "אה, מר בליית'" נשמעה קריאה מאחורי, קמתי במהירות והסתובבתי כדי לראות אדם מרשים בחלוק מפואר מתקרב אלי, שיערו העבות החל להאפיר ואפו הנשרי רק הוסיף לחזות האצילה שאפפה אותו, הוא הושיט את ידו "סמיואל נאש, אתה ודאי מכיר אותי כ'מר סאם'.." "נעים מאד" לחצתי את ידו והתיישבנו "אני חייב להקדים ולומר שאתה נראה בדיוק כפי שתיארתי לעצמי שיוצרם של 'ברירת מחדל', 'קרנבל ההיפך' ו'סימנו של עיוור' אמור להיראות, אני בטוח שאתה מודע לכך ששלושתם עדיין מככבים בעשרת הספרים הנמכרים ביותר של הטיימס והכרוניקל" הוא נד בראשו מחייך, המשכתי "לאור הצלחה זו, הבריחה האובססיבית המתמידה שלך מאור הזרקורים מתמיהה, עד כי כולם מצאו את עצמם שואלים 'מיהו אותו מר סאם חשאי'" "אבל" קטעתי אותו לפני שהתחיל לדבר "לפני שתענה על השאלה המתבקשת בתשובה נדושה כענווה, או מקצועיות שלא רוצה להיפגע מפרסום, אציג ברשותך בעיה קטנה שהתעוררה לי" "אנא, המשך" נופף לעברי בידו ואחז את שפתו, מקשיב. "ובכן, אחד התחביבים הפחות ידועים שלי הוא הצגות ישנות, ובעיקר אלו שנערכות בתיאטרון 'לה-שאטו'" ראיתי שהוא החוויר, כפי ששיערתי, וסיימתי את המכה "בדרך כלל אין לי זכרון טוב במיוחד לפרצופים, בעיה די קשה במקצוע כשלי, אבל ישנם שם כמה שחקנים טובים וביניהם ג'ון מאסטר אחד, די קשה לשכוח אותו, כך שאני חוזר שוב על השאלה המפורסמת, ג'ון, - מיהו מר סאם?" 'נוק אאוט בסיבוב הראשון' חשבתי לעצמי כשראיתי אותו אובד עצות ולא התפלאתי כשדלת החדר נפתחה ובפתח עמד המשרת, חייכתי לעברו "סאם?" שאלתי. "מכאן" הפטיר לעברי בפנים חתומות והוביל אותי לאחד המסדרונות הרבים באותו בית ענק, שם פתח דלת שנפתחה לחדר רחב ואפלולי, שם, בין שולחנות עמוסים בציוד טכנולוגי, מעל מכשיר מוזר למראה רכן לו אדם הוא לבש משקפיים גדולים שחששתי שיצאו מהאופנה עוד לפני ג'ון לנון, ועם השיער הארוך המתולתל והחולצה המשובצת שהיתה זרוקה על גופו הוא נראה יותר כפריק מחשבים מאשר אותו סופר מכובד שדמיינתי לעצמי "נעים מאד" שלחתי את ידי אליו "וויליאם בליית'", הוא מצמץ לעברי, כמתעורר מחלום טוב "הא? אה.. כן.." הוא נראה מעורפל ולפתע אף לחוץ משום מה. "מר סאם?" התעקשתי לשמוע את זה מפיו "לא, זה לא אני, אבל כן" הוא הצליח לבלבל אותי. ביקשתי ממנו שיסביר את עצמו ולאחר הגמגומים הרגילים של אדם המגלה סוד חשוב - לפחות לעצמו - ולא יודע מהיכן להתחיל, אם בכלל, הוא מצא את שטף המילים והחל להסביר "אחד המשלים המפורסמים ביותר לתיאור אקראיות בטבע הוא משל הקופים של שייקספיר, אתה מכיר אותו. ?" שינה את הטון מקביעה לשאלה כשראה את הבעת התמיהה על פני, ומיד המשיך להסביר "המשל אומר כי צבא קופים עם מכונות כתיבה יצליח בהקשות ראנדומליות לחבר יצירה של שייקספיר. בניסוי קטן הלכה למעשה שערכו בגן חיות, הקופים עשו את צרכיהם על המקלדות או הטיחו בהם אבנים. אך הבעיה האמיתית ביצירת אותה סונטה לא נעוצה בקופים - בכמות מספיקה של קופים ומקלדות ניתן להגיע לכל יצירה שהיא, הבעיה היא עם אותו קוף מסכן שיאלץ לפקח עליהם ולבדוק את כל המלל ההוא. אותו קוף בסופו של דבר ימצא את היצירה, אם לא ישתגע או ימות מזקנה במהלך החיפוש" הוא ציחקק כאילו סיפר בדיחה מוצלחת וכשראה שאיני צוחק, עצר וניגב את הזיעה מראשו "מר בליית', אני יצרתי את אותו קוף" הוא סימן לי לעקוב אחריו ולקח אותי במהירות לחדר אחר שם שכן לו המחשב המוזר ביותר שראיתי מעודי, הוא נראה כגירסה לא מוצלחת של כחול עמוק פוגש את סטיבן הוקינג עם טאץ' קליל של הנוסע השמיני, מדי פעם נשמעו צרחות שימפנזות חזקות מלוות בו זמנית בגניחות כבדות של גורילות "מר בליית', הכר את תוכנת הקוף הבורר החכם - Smart Arbitrator Monkey או בקיצור - סאם. התוכנה משליכה ראנדומלית מילים ובוררת מילים שמסתדרות עם הקודמות להן, כך נבנית לה עלילה שאיתה סאם ממשיך הלאה" סיים במהירות ובתמצות את התגלית המדהימה של העשור. "אבל.. איך?" בתחילה לא האמנתי לאותו סיפור דמיוני אך היה ניכר על פניו שהוא גאה ביצירתו, גאה כאב שגאה בתעודה טובה של בנו, אותה הבעה שכנעה אותי יותר מכל המלל שפלט "איך הוא ממציא עלילה מקורית שכזו? והניואנסים? וכל ההומור?" הטחתי דוגמה אחר דוגמה רק כדי לראות את חיוכו הניורוטי גודל יותר ויותר "בקיצור? מסד נתונים אינטרנטי, המחשב מחובר לאתרי חדשות, למאגרי מידע בנושאי ספרים, סרטים ולאנציקלופדיות שונות, משם הוא שואב את המידע, מחלק אותו לסוגי ז'אנר ומשלב את המידע הנברר בתוך העלילה".הוא הרצה על יצירתו בגאווה כה גדולה ונראה מנופח כבלון גדול 'הגיע הזמן לשלוף את הסיכה' חשבתי, אבל ראשית - "הרעש הזה הכרחי?" שאלתי כשמצאתי את עצמי מכסה את אוזני כשסבב צרחות הקופים החל בפעם השלישית. "לא, זו סתם בדיחה שלי" הוא הקיש במבוכה על כמה מקשים והפסיק את הרעש המטריד. "תודה, ובכן, אציג בפניך את הדרכים משם נוכל להמשיך, דרך אחת היא שאתפרסם כבעל הסקופ הגדול ביותר ב.. לפחות באותה תוכנית חדשות, אתה תוּקע כשקרן והציבור - שרובו הגאוותן יפגע מכך שנהנה מיצירה רנדומלית של מכונה - יפסיק לקרוא את ספריך" היה ניכר משום מה שהוא מחכה לשמוע את האפשרות האחרת... "הדרך השניה היא שאכנס לעסק הזה ואקח 25 אחוז מהרווחים שדוד סאם יכניס לנו, בתמורה תקבל את מילתי שאף חדשות לא ישמע על הסאמי בוי שלך". ידעתי שסכום נמוך כ25 אחוז יזכה אותי בהסכמה מלאה, וכך אכן היה. הוא היה להוט יותר ממני לסגור איתי את העסקה. יצאתי כשלוש שעות לאחר שנכנסתי, מחייך חיוך גדול מאד לעבר השומר הרדום, רבע מהרווחים לכל רבי המכר הגדולים ביותר לשנה הקרובה.. לא רע לחצי יום עבודה. והם אומרים שמאנקי ביזנס לא משתלם.. התפוז <שגיאה.. בעית תחביר והקשר, מוחק 'התפוז'> והם אומרים שמאנקי ביזנס לא משתלם.. הסוף
