משברים

שוKולד

New member
משברים

עד היום, כמעט כל חיי לא ידעתי להתמודד עם משברים. הם הפילו אותי, ריסקו אותי, נכנסתי לדכאונות כאלו ואחרים, סצנות ארוכות של בכי בלתי נשלט וחוסר הנאה, ו/או חשק לעשות דבר. עם השנים למדתי אחרי עבודה קשה להתמודד אחרת. להבין שדכאון הוא מעגל שקשה לצאת ממנו מהרגע שנכנסת לתוכו. שהמחשבות המעגליות שחונקות אותי שוב ושוב ושוב הן ללא מוצא - צריך לחתוך אותן ובכח. להבין שהפיזיות השפופה של המצב רוח הירוד לא תורמת לי דבר וללכת נגד מה שבא לי באותו רגע (להסגר ולהשתופף) ופשוט להזיז את עצמי, לקפץ קצת, ללכת מהר, להתמתח, לשבת זקופה. לחייך גם כשלא בא. לצחוק מהדברים שלאמ מצחיקים. להבין שעצב זאת התמכרות שלא תורמת כלום לחיי, ועדיף לי בלעדיה. ללכת לישון שעה מתוך ידיעה שאני הולכת לקום אחרת. רעננה יותר ומחוייכת יותר (בחיי, אם מחליטים ויודעים מראש איך אנחנו רוצים לקום, ככה נקום). היום כבר לא. אני לא נופלת לאותם הבורות שעד היום נפלתי לתוכם. אני לא נותנת לעצמי להתפרק כל היום וכל הזמן, אבל גם לא עוצרת את עצמי כשאני צריכה. איך אתם ? כשעצוב לכם, רע לכם, מדוכא לכם. אתם מצליחים לתפקד ? אבל באמת לתפקד לא להציג איזו הצגה... אתם יודעים איך לצאת משם או איך לא ליפול לשם ? אתם רואים את האור בקצה המנהרה כשאתם בדאון או שהכל חשוך שם ?
 

שוKולד

New member
אגב, אם לקשור את כל זה לאליס...

אז זה למשל הדוג' של מסדרון הדלתות שפעם דיברנו עליו. לשנות צורת חשיבה, להזיז את עצמך למקום טוב יותר, נכון יותר, כדי שתראה את הדלת שתוביל אותך החוצה..
 

Mנטה

New member
רק לא להיות לבד

מה שמכריח אותי לצאת מעצמי. די דומה למה שכתבת בעצם. אני חצי עצובה וחצי שמחה, האור לא נמצא בקצה המנהרה כי אני לא בתוך מנהרה, אבל נדמה לי שגם לתת לעצמי לבכות אי אלו שעות ביום, בסך הכל יותר בריא מאשר להחניק את זה.
 

Mנטה

New member
בעצם זה מתחבר לעוד משהו, ענין

המנהרה. אני הולכת ומגלה שדיכאון הוא התגובה למשהו שעשיתי נגד הרצון העמוק של עצמי. ולכן, אם אני מחוברת לרצונות העמוקים שלי, אני לא בדיכאון. במשבר הנוכחי, אני פועלת עם הרצון העמוק שלי ולכן אני אפילו חצי שמחה ואין לי מנהרה לכתת את רגלי בה.
 

שוKולד

New member
אבל לחצי שמחה יש צד שני

איך הוא קשור לרצונות ? אצלי עצב קשור בשינוי שגם אם הוא טוב לי לפעמים קשה לי איתו מאד, או עם שיעמום, או עם חשש מהעתיד.
 

Mנטה

New member
כי בכל שינוי יש גם שמחה

בגלל שהוא מעורר תקווה מחודשת.
 

שוKולד

New member
אפרופו שינויים אתמול היתה לי שיחה

מעניינת בנושא... מישהי שאני מכירה התחילה לצאת לדייטים עם איזה בחור. היא לא ממש מאלה שיוצאים לדייטים. עכשיו הוא טס לשבוע חו"ל ולא ברור אם יהיה המשך או לא. הוא דווקא מהנחמדים , המתקשרים, ואם לא יהיה המשך קרוב לוודאי הוא יתקשר לבשר את הבשורה ולא יעלם סתם כך. אבל היא, מחוסר הוודאות, החליטה שהיא לא רוצה. כששאלתי אותה אם זה הוא שהיא לא רוצה, היא אמרה שהיא לא יודעת ולא בטוחה, אבל מאד הוקל לה כשקיבלה את ההחלטה לחתוך ואולי זה סימן.. לי באופן אישי היה כל כך ברור שהיא נמצאת במצוקה כי זאת טריטוריה חדשה ולחלוטין לא מוכרת. וההקלה באה מהעובדה הפשוטה שהיא החליטה לחזור לטריטוריה מוכרת ולא להשאר בחיכוך. ואז קלטתי כמה פעמים אני עושה את זה גם. חוזרת לטירוטוריות מוכרות כי נוח יותר ולא בהכרח טוב יותר. מוכר לכם ?
 

Mנטה

New member
כן. אבל אצלי הטריטוריה משתנה

כשאני נכנסת לקשר, הטריטוריה שאני נאחזת בה בטפשות איומה היא הקשר, על אף שלפני שניה הוא לא היה שם והיה לי טוב.
 

Druyanizem

New member
לאנשים הרבה יותר קל להיות במקום ...

המוכר... המקום שבו הם יודעים לנווט הכי טוב ושבו הם מרגישים בבית. אני עובד קצת אחרת, אני אוהב לצאת ולחקור אזורים חדשים, בדרך כלל... אבל תמיד שומר לי קצת דברים מוכרים בצד, שאני יוכל לחזור אליהם מתי שאני רוצה. אבל האמת... בכל הנוגע לדייטים, גם אני מעדיף להיות במקום המוכר והנחמד... בלי כאלה. זה נורא כל העסק הזה, אתם לא חושבים? כל החוסר וודאות, אולי אפילו הפחד ממחוייבות, חוסר ידיעה של רצונות האחר ועוד... ועוד... ועוד...
לחיי האהבה
 
למעלה