משבר אמונה? משבר אנושיות?...

[Polar Aurora]

משבר אמונה? משבר אנושיות?...

אני הייתי כותבת כאן בפורום זמן מה בקיץ, בטח הספקתם לשכוח אותי... אבל אני זקוקה למילה של כמה מכם, בתקווה שעברתם דברים דומים... אני הייתי פגאנית מאז ומתמיד. אני לא ידעתי שקוראים לזה ככה, אבל אני חייתי את זה. כשנתקלתי עם הפגאניזם בפעם הראשונה קראתי, וראיתי אותי, את הערכים, את האמונות שלי בתוך הטקסטים האלה. הייתי מדברת עם אלוהים- עם היקום, או עם מה שזה לא יהיה- אהבתי אותו בכל צורה שהוא לא יהיה- מדי ערב כמעט. הרגשתי את הכוח שלו (אני כותבת במושגים שהיו לי אז, לפני שגיליתי את הפגאניזם), את ההדרכה שלו, בכל דבר. את האנרגיה שלו בגבעולי עצים, או בעשב שוטה שנאבק לצמוח מתוך מדרכת אספלט, או כל דבר אחר בעולם... כשגיליתי את הפגאניזם בהתחלה הייתי נורא מבולבלת. בטח רובכם עברתם את המצב הזה. ואז התחלתי להטיל ספק, לחשוב, יותר מלהרגיש. לא יודעת... לא משנה. מה שמשנה הוא שעכשיו אני, כאילו, הפסקתי להרגיש לגמרי. אולי זאת רק תקופה שכזאת... אבל נדמה לי שמשהו בתוכי מת. החלק היפה, החכם באמת, המאושר שבי. הילדה הקטנה שכל כך אהבתי וכל כך רציתי לשמר לאורך כל חיי... לא קרה שום דבר מיוחד. פשוט מזמן כבר לא המצאתי לעצמי סיפורים לפני השינה, מזמן לא דיברתי עם אלוהים, או אל כלשהו, או עם היקום... נראה כאילו הפסקתי להאמין, כמו שילדים קטנים מפסיקים להאמין ברוות רפאים... פשוט הפכתי כל כך אדישה, עד שאפילו לבכות אני לא מצליחה, גם אם אני מאוד מאוד רוצה להוציא את זה כבר החוצא... אני כותבת דברים עצובים ביומן שלי וזה בקושי מזיז לי... אני לא מסוגלת לחיות את החיים במלוא העוצמה שלהם... כאילו רק משחקת בלהיות בן אדם... אני לא יודעת... לחקות שזה יעבור? יש ברירה אחרת? מה זה אומר? כל אלה שאלות טפשיו מדי לשאול, ולצפות לתשובה נכונה בפורום ציבורי לאחר רקע כל כך מבולבל. אבל אני בכל זאת מנסה. לרה

 

[RainBird]

זה קורה. לפעמים יש מצבים של ניתוק, ומצבים של קפיאה. לומדים להתמודד איתם כחלק מההוויה האנושית/רוחנית. זה קרה לי ולרבים אחרים. ארדן.

 

[A Silent One]

שעת הנפש האפילה

למרות שחלק מאנשי הפורום אולי לא יתלהבו מהרעיון אני אשתמש במושג נוצרי. במאה ה-16 חיבר ג'ון הקדוש (St. John of the Cross) חיבור שניקרא הלילה האפל של הנשמה או The dark night of the soul. החומר בנושא הזה הוא ברובו נוצרי אבל לדעתי התופעה היא לא רק תופעה נוצרית. המושג בא לתאר שלב בהתפתחות הרוחנית שהוא קשה וכואב אבל יש בו את הפוטנציאל להקפיץ את האדם מדרגה בהתפתחותו הרוחנית. זה בהחלט לא שלב הכרחי להתפתחות רוחנית (למרות שרוב המתרגלים הרוחניים הרציניים שאני מכירה התנסו בו). הוא גם יכול לבוא יותר מפעם אחת במשך ההתפתחות הרוחנית. אז מה הוא בעצם הלילה האפל של הנשמה? אני חושבת שלרה תיארה את זה יותר טוב ממה שאני יכולה בגלל האוטנטיות של החוויה. בהתחלה כשאנו מגלים לראשונה את המסגרת הרוחנית המתאימה לנו אנחנו חווים הרבה פעמים תחושת חיבור מיידי. וגם אם תרגלנו שנים בלי לדעת, הגילוי ונתינת השם למה שאנחנו עושים מעניק משנה תוקף לתרגול. בבודהיזם מדברים לפעמים על כך שאחת הדרכים לראות שהתלמיד מוכן לקבל את החומר היא שהוא צמא לעוד ועוד חומר רוחני ככל שהוא שותה יותר. לדעתי זה קורא בכל מסגרת רוחנית. אנחנו מרגישים חיבור ומרגישים מצוין. אנחנו "בזרימה" עם היקום והכול מתנהל כראוי. ואז פתאום משום מקום אנחנו נופלים וזה מרגיש כאילו מישהו שומט לנו את השטיח מתחת לרגליים. פתאום אנחנו לא מחוברים, הדברים איבדו את הטעם והתחושה המופלאה של חיבור עם העולם נעלמה וחלפה לה. השלב הזה הוא השלב שניקרא השעה האפילה של הנפש. זה שלב קשה וכואב. זה גם שלב הכרחי ואחרי שהוא חולף התובנה הרוחנית שלנו כבר לא מה שהיא הייתה. מדוע השלב הכרחי? יש לכך מספר סיבות לפי מה שקראתי ודיברתי עם אנשים שונים. בדרך כלל כשאנו מתחילים אנחנו מבורכים (לא תמיד אך הרבה מאיתנו כן) בחיבור מיידי. השעה האפילה באה להזכיר לנו שעבודה רוחנית אמיתית היא עבודה והיא משמעת. זה לא משהו שקורא לנו מעצמו וזה לא משהו שהיקום/אלים/השלם את החסר לפי אמונתך "חייב" לנו. עבודה רוחנית היא עבודה וצריך להתאמץ. אבל השלב הרוחני שהוא כמעט כמו "שלב ירח הדבש" שלנו ברוח הוא השלב שייתן לנו את הטעימה והידיעה לקראת מה אנחנו עובדים כל כך קשה. סיבה נוספת לפי מה שהבנתי היא כדי לפתח בנו חמלה. חלקינו בורכנו בירח דבש וחלקנו צריכים לעבוד קשה על כל תוצאה רוחנית. זה לא "פייר" אבל אילו החיים ובחיים זה טבעי שיש סבל ושוני בין אנשים. אילו מאיתנו שבורכו בתוצאות מידיות בתחילת התפתחותם יכולים לראות בשלב הלילה האפל ברכה כי הוא עוזר להם להבין את האנשים שיותר קשה להם. הוא יכול אם נתאמץ לעזור לנו להבין גם את אלה שבכלל לא מודעים לעולם הרוח ומאוד מאוד סובלים. בעצם השלב הזה פותח אותנו לסבל של איך זה להיות בלי עולם הרוח שאנו אוהבים. איך זה להיות בודד ולהרגיש שאלוהים עזב אותך. יש הרבה אנשים שחיים ככה כל החיים ושלב זה מאפשר לחמול ולהבין אותם. הוא גם מאפשר לחיות איתם בלי לכעוס, בלי לריב מתוך הבנה שלא להיות מחובר לרוח זה סבל רציני. לשלב הזה יש עוד מטרה לפי דעות שונות. מטרתו לגרום לענווה אצל המתרגל. אני זוכרת כשהתחלתי לעסוק ברוח ובמאגיה איזו גאווה הייתה בי. אני מצליחה. אלוהים אוהב אותי. אני מיוחדת. ובכן קצת פחות אגו יכול לעזור לכולנו המתרגלים. אם זכינו במתנה להכיר את אלוהים זו מתנה וזה חסד. אף אחד לא חייב לנו כלום ובטח לא האלים. ולגבי במיוחדות שלנו - שלב כזה מראה לנו שכולנו מיוחדים וייחודיים ואף אחד לא יותר טוב מאף אחד. מאחר ואת ניאו פגאנית אני רוצה להציע לך עוד רעיון: ניאו-פאגניזם הוא מטריית דתות שחלקן קשורות מאוד לטבע ולחילופי העונות. אז עכשיו את בחורף וזה טבעי. זה טבעי בדיוק כמו להיות באביב. לחורף יש תפקיד בדיוק כמו לכל עונה אחרת. תפקידו של החורף הוא לאפשר לטבע "להתכנס" פנימה ולחדש את המשאבים לקראת האביב. ומה עושים אם שעת הנפש החשוכה? לדעתי לומדים כל מה שאפשר ממנה. לא נאבקים בה ומקבלים אותה ואת את עצמנו. להלקות את עצמנו שאנחנו לא מוצלחים רק מכאיב יותר ולכעוס על האלים זה גם כן לא יעיל. חוזרים לבסיס. למשל במקום לדבר על היקום מבצעים מדיטציה בסיסית של התמקדות בנשימות – mindfulness meditation – ניתן למצוא הוראות אם מחפשים בגוגל. אני אשמח לכתוב אם תרצי גרסה משלי. אפשר להתמקד גם בבקשה כמ ו"מי ייתן וכל סבל יהווה פתח לחמלה". אפשר גם לעשות כל דבר אחר שכיף לך: לטייל עם הכלב, לבשל, לבלות עם חברות. דברים מהסוג הזה שמקרקעים אותנו הם מצוינים. ממשיכים גם לעבוד קשה על הקשר עם היקום על הקשר עם האלים (אם רוצים לא חייבים כמובן...) ומבינים שזו עבודה רוחנית שאנחנו עושים ושהיא דורשת מאמץ ומחויבות. סה"כ אפשר גם לראות את זה כשלב חשוב: הנה את אכן מתקדמת בדרך הרוחנית ולכן את מסוגלת להתמודד עם אתגרים יותר קשים. אני מקווה שעזרתי אפילו אם זה רק קצת. קחי בחשבון שהגישה שלי היום היא בודהיסטית ולא ניאו פאגנית לחלוטין ושרוב בחומר בנושא הוא כמו שציינתי נוצרי. אגב: רוב החומר הוא מהאינטרנט. חיפוש של הנושא "Dark night of the Soul" יניב לינקים שבהם רוב המידע שכאן. שאר המידע הוא משיחות לא פורמאליות שניהלתי במשך השנים אם אנשי דת שונים והשאר הוא דעותיי האשיות. קחי ממה שכתבתי רק את מה שמתאים לך ושיהיה בהצלחה. אורי-יה

 

[Polar Aurora]

תודה. אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב

ההודעה שלך גרמה לי לצאת מהבועה של "משהו חסר וזה לא מוצא חן בעיני", ולראות את התמונה הגדולה יותר. אני כל כל מסכימה עם כל מה שכתבת! עם חושבים על זה, בעצם הייתי דיי זקוקה לשלב הזה ואני צריכה לעבור אותו בנחת, במחשבה ובלי לחץ. שוב תודה ענקית!

 

[A Silent One]

שמחה שיכולתי לעזור קצת...../images/Emo140.gif

 

[gwizard]

בנוסף למה שנאמר כאן...

אחרי מה שכתבת, פתאום הבנתי שגם אני עובר שלב כזה כרגע. ואז התחלתי לחשוב ולעשות הקבלה לגלגל השנה בוויקה. גלגל השנה, כידוע, מחולק לחלק האפל ולחלק המואר (חורף וקיץ). ניתן להקביל את מה שאנו עוברים לחלק החשוך של השנה בה האל מזדקן ומת כדי להיוולד מחדש אחר כך. גם עניין חיי היום יום, השגרה, מוסיף לכל זה. כי בזמן השגרה ובעיות הקיום הרגילות אנו לפעמים שוכחים את שאר הדברים ומקפיאים את ההתפתחות הרוחנית שלנו, לכאורה, כדי לטפל בכל מה שהיקום זורק לנו. אני חושב שהפתרון הוא להיות סבלני, לשים יותר תשומת לב לפרטים ולנסות לא לשכוח שאת האלה בכבודה ובעצמה. גם מדיטציה טובה לא מזיקה

 

[ToryMaster]

זה קורה

אני יכולה לתת לך דוגמאות של חברות שעברו את זה, אני יכולה לתת לך דוגמאות שלי. צריך לקחת בחשבון גם את הגיל שלך, שמשפיע על מצבי הרוח באופן דרמטי. גיל ההתבגרות הוא הגיל הכי לא הגיוני שקיים, מאופוריה מוחלטת ואמונה שלמה, אפשר בשניות ליפול לאדישות ופקפוק בהכל. זה חלק מההתפתחות, האנושית כמו גם הרוחנית, ואני לא יכולה לספור לך כמה מהאנשים שסביבי [כולל אותי] חוו מצבים כאלו. אבל אני אגיד לך מה חשוב בעיני, לא להניח לזה לשבור אותך ולמשוך אותך עמוק פנימה, כי אחר כך עוד יותר קשה לחזור לעצמך. בתור ילדה, פשוט האמנת, פשוט ראית את האנרגיה בלי לחשוב עליה במושגים של דת ומסגרת ומה "אמורים" לראות ולהאמין. עכשיו פתאום ראית מסגרות, ואנשים שאומרים במה להאמין, ואת מתחילה לפקפק האם את באמת מאמינה. אני לא יכולה לומר שכן, חד וחלק את מאמינה, אבל יכול להיות שכן, ואת פשוט צריכה למצוא את החיבור המחודש הזה לאמת שהכרת פעם וגרמה לך להרגיש שלמה. עכשיו רק צריך לחשוב איך.

 

[Polar Aurora]

תודה ענקית לכולכם

אני מרגישה טוב יותר, הרבה יותר. כי אני מבינה עכשיו, אם לא ממנה זה נובע אז לפחות מה אני יכולה לקבל מהמצב הזה. תודה על ההבנה והעזרה.