משבר במשפחה
היי זה סיפור ארוך, כיף יהיה אם תקראו את הסיפור עד סופו
שלום רב, שמי ר.ד. בן הזקונים במשפחה בה יש 3 בנים.
אחי הגדול חי עם אשתו בדירה ושניהם גרים בדירה מושכרת משלהם ומחכים לבת שתיוולד (בעזרת ה').
אחי האמצעי מחותן ועד לא מזמן גר עם אשתו ובנו הקטן (בן שנה וחצי) יחד עם הוריי ואיתי.
למעשה הוא ואשתו גרו יחד איתנו (איתי ועם הוריי) מהיום הראשון שבו היו מחותנים (שזה היה לפני 3 שנים) ועד לפני שבוע בערך... אני זוכר איך שהבאנו את אשתו לגור איתנו בחדווה וברצון שהיא עוד הייתה לבושה בשמלת כלולותייה, ודבר זה לימים נהפך לטעות המרה ביותר שהוריי יכלו לעשות. במשך כל התקופה היחסים בין אחי ואשתו לבין הוריי, שמרו על כבוד למראית עין אך ידעו הרבה מאוד מורדות ומפחי נפש ודיבורים מאחורי הגב (מחד גיסא של אחי ואשתו ומאידך של הוריי) בשנה האחרונה אבא שלי העיר ודיבר בפניהם על כך שהוא מוטרד מזה שהם לא מוצאים דירה משלהם והם גרים פה כבר כל כך הרבה זמן יחד עם הילד (שאוהבים אותו מאוד שלא יהיה צל של ספק) ולא ניראה עתיד כלשהו בעין, ושאל אותם לגבי "מחיר למשתכן", לגבי שכירות ודברים שקשורים להתחלת חיים משלהם . גם בין אחי האמצעי לאשתו שגרה איתנו היו קשיים רבים ומריבות...
לא פעם אשתו של אחי מצאה לנכון להאשים את ההורים שלי שהם מקפחים את בעלה "בגלל שהוא חסר השכלה" לטענתה, ולעומת זאת אני ואחי הגדול מקבלים מהוריי יחס מדהים, דבר שהוא בכלל לא נכון, כי גם אחי וגם היא קיבלו מהוריי מקום מגורים (וכל הדברים והעלויות שזה כולל) במשך 3 שנים, שזה כולל גם שמירה על הילד שלהם, ובנוסף פינוקים כספיים כאלו ואחרים לאחי ועזרה כספית בדברים שהיו צריכים, למשל שהם טסו לחו"ל.
אשתו של אחי הכניסה לו לראש שהוא מקופח, שהוא פחות אהוב משאר האחים, ותמיד היא מצדיקה את זה בדברים שאנחנו (אחי הגדול ואני) קיבלנו והוא לא. כל דבר, כל דבר(!!) היא משווה, ובחיים היא לא מסתכלת על מה שהיא ואחי קיבלו, כדרך קבע היא מסתכלת רק על הרע והדברים שאין לה, והיא בחוצפתה הרבה מאשימה את הוריי בכך, לאחר כל הדברים שנתנו לה ואיך שעזרו לה. (היא משווה בין ירחי דבש שנעשו לאחי הגדול ואשתו, לעומת הירח דבש שלה שהיה עלוב... היא אומרת שאחי הגדול קיבל מימון שלם של התואר, בעוד שבעלה היה צריך להחזיר כסף לאבא שלי, דבר שלא היה נכון, משום שאחי הגדול מימן את כל התואר הראשון שלו לבדו למעט השנה האחרונה, בעוד שאחי האמצעי קיבל מאבא שלי עזרה כלכלית בדברים אחרים ורבים שהיה צריך), זה רק חלק מן הדברים, לכל פיפס שעושים היא שמה לב וליבה נמלא קנאה מיידית והיא מרגישה את רגשי הנחיתות ואיך מקפחים אותה ואת בעלה כמו תמיד.
לאחר 3 שנים היחסים הגיעו לפיצוץ סופי, כאשר היא התכסחה עם אבא שלי ואמרה לו בפני כל מי שהיה בבית :"אתה שונא אותי, מהיום הראשון שהגעתי לכאן חשבת רק איך לסלק אותי, אם לא הנכד שלך, לא היית משאיר אותי בבית" היא בנוסף כעסה גם על בעלה מכיוון שלא התערב, והיא איימה בפני כולם: "גירושים, גירושים"... היחסים הגיעו לפיצוץ והיא לקחה את הילד הקטן שלה והלכה לגור אצל קרובת משפחה שלה, בזמן שאחי האמצעי שהוא גם בעלה, עבר לגור אצל חברים, ומאז אם יש תקשורת כלשהי בינינו לבינו או בינה זה רק באמצעות הוואטספ.
אבא שלי, מעולם לא אמר שהוא שונא אותה, בחיים! הוא גם לא בנאדם ששונא אנשים, אין בו שנאה, אלא הבנה, היגיון ודאגה. במשך התקופה הזאת הוא רצה לראות ניצוץ של אחריות כלשהו מכיוונם והתעקש על כך. נכון, הוא לפעמים קשה ועומד על שלו, אבל נדמה שאשתו של אחי הפכה אותו לאיש אכזרי, נקמן וקטן, איכשהו אישתו של אחי מעוותת בכל הסתכלות שלה על החיים את דרך המחשבה של אחרים, ומסיקה מסקנות שאין להן שום הגיון בריא! היא תלושה מהמציאות, למשל היא אומרת שאבא שלי פחות אוהב את אחי האמצעי משום שהוא חסר השכלה, (אבא שלי בחיים! לא היה אומר דבר כזה על הבן שלו, בחיים!, הוא כן אמר שהוא היה רוצה שהוא ירכוש השכלה, מתוך דאגה ואכפתיות לעתידו ולא מתוך שנאה ועקיצה). כמו כן אשתו של אחי טורחת לציין בפני אבא שלי שבמשך כל התקופה הוא עקץ אותה הרבה פעמים (ושוב פעם אני מכיר את אבא שלי, והוא לא בן אדם כזה, אין בו שמץ של נקמה) היא אומרת שלמשל שלאמא שלי כאב הגב אחרי שהיא טרחה לשישי כל כך הרבה ואמרה את זה בפני כולם, אבא שלי אמר לה: "נו בטח, אף אחד לא עוזר לך". ואשתו של אחי פירשה את זה כאילו זו הייתה עקיצה שמכוונת אליה מגמתית, בזמן שיש עוד אנשים שלא עזרו לאמא שלי חוץ מאשתו של אחי שזה כולם בערך. עוד דוגמא היא אומרת שבזמן הזה שאחי עזב את הבית והלך לגור עם החברים שלו, לא טרחנו לדאוג לו ולעומת זה דאגנו לשאול על הנכד, דבר שהוא לא נכון בכלל! שאלנו אותו למה הוא לא בא לישון בבית? והוא מצידו כמעט ולא מדבר על מה שעובר עליו, עדיף לדבר ללמפות... כלום, נדמה שהוא בוחר לשנוא.
אבא שלי מתגעגע מאוד לילד הקטן שהוא גידל אותו במשך שנה וחצי וכך גם אמי, איכשהו יצא במשך כל התקופה הזאת שהעדפתי לה להתערב, אלא רק לספוג את המתחים והכעסים ולבלוע הכל, כמו אחד שצופה מהצד וסובל בשקט (למרות שגם אני נכנסתי לוויכוח איתה כי היא סיכסכה ביני לבין אבא שלי). אני רואה את ההורים שלי כאובים (בגלל שהם כן אהבו את אחי ואשתי, למרות חילוקי הדעות הרבים, המתחים והקושי, ואהבו את הנכד שלהם ששיחקו איתו, גידלו אותו, החליפו לו חיתולים, לקחו אותו לגן ועוד דברים שהורה עושה עבור ילדיו, הם עשו עבור הנכד שלהם! גידלו אותו כאילו שהיה ילדם הקטן! אני הרגשתי כאילו זה אח קטן שלי...)
אשתו של אחי משחקת כרגע על הנכד, היא מדירה אותו מביתנו ולא מוכנה להביא אותו או להראות לנו אותו ונשבעה שלעולם לא תביא אותו הנה ושהיא פגועה עד כלות נישמתה (...)
אחי האמצעי מאשים את אבא שלי בהכל, כל הרע שיש בעולם מכוון לאבא שלי....
הרבה כעס יש בתוכי ואני מנסה להוריד אותו כי הוא לא בריא ולא מועיל (ובטח שלא שווה את האנשים שהוא מופנה אליהם). הכעס שלי נובע מחוסר הצדק ואי הכרה בטוב, הכפיות טובה, ההתקטנות הנקמנות, השנאה התהומית, הרוע והטימטום של אנשים בוגרים (רק לכאורה).
מצד שני, המציאות שזוג נשוי גם עם הורים, זה דבר שמטבעו יוצר מתחים וחילוקי דעות היא לא קלה לא רק להורים אלא גם לבני הזוג, אני מבין בהחלט! זה לא קל, ואסור לבוא בלהאשים, אבל בחייאת, למה ולמי אתם באים בטענות? מי מנע מכם לעזוב את הבית לפני הפיצוץ הזה? איפה האחריות שלכם בתור שני אנשים בוגרים עם ילד?! איפה האחריות הזאת במשך כל הזמן הזה?
הדברים הולכים לכך שהיא מנסה לדעתי להפריד לצמיתות את אחי והילד שלה משאר המשפחה , ולתקוע תריז בינינו. אני בטוח במיליון אחוז, שאחיין שלי מתגעגע לבית הזה, מתגעגע להורים שלי, ומתגעגע אלי, וקשה לו עם המעבר הפתאומי למקום שהוא לא מכיר, והיא מקשה בנוסף גם על הילד שלה הכל כדי לשרת את מטרותיה. כל חייו הוא בילה בבית זה. אחי כמובן יעמוד דום לכל הבל פה שלה, וכך תבוא לידי מימוש הנקמה שהיא כל כך חפצה בה ונדמה שהיא תחייה עבורה ותמרר לעצמה את החיים בשביל זה.
אבא שלי לעומת זאת במשך הזמן הזה, מנסה להתכתב איתה ועם אחי, ומנסה להסביר שהוא מעולם לא גירש אותה מהבית אלא היא איימה לעזוב והוא אמר לה שתעשה מה שהיא רוצה, הוא מנסה לרצות ובכך לצמצם את אישיותו, כדי לגרום לשולם בין כולם, למרות הרגשות הקשים שיש לו הכעס מבפנים וכפיות הטובה מצד בנו ואשתו. התגובות שלה מבזות ביותר ומלאות כפיות טובה כלפי כולם. הוא ניסה לדבר איתה עד הרגע שהיא ביטלה אותו ואמרה שהיא לא רוצה ממנו טובות יותר וזהו, היא מדברת אליו כמו אל החבר שלה שהייתה בת 8.
כל הדבר הזה הגיע למימדים הזויים, הדבר הנחמד שזהו, הם יצאו מהבית הזה, לצערי בצורה מכוערת מאוד. אבל הם יצאו, ההורים שלי עם הקושי והגעגוע מתחסנים מדי יום, ושוב פעם, למרות הקושי. אני צופה בדברים מן הצד ומקווה שיהיה טוב מתישהו איכשהו, למרות שהטוב ניראה רחוק שנות אור. הייתי רוצה לדעת שאחיין שלי בסדר, שהוא מחייך, שמתייחסים אליו בכבוד, ואוהבים אותו, נשמעים לצרכיו ורגישים אליו, ולא מתייחסים אליו בבוטות ובקוצר רוח (מה שאני נוטה לחשוב לצערי).
זה היה פריקה כלשהי, אני כאוב, ומלא בחוסר ודאות, ורק מחכה שהמחשבות על זה יגמרו
היי זה סיפור ארוך, כיף יהיה אם תקראו את הסיפור עד סופו
שלום רב, שמי ר.ד. בן הזקונים במשפחה בה יש 3 בנים.
אחי הגדול חי עם אשתו בדירה ושניהם גרים בדירה מושכרת משלהם ומחכים לבת שתיוולד (בעזרת ה').
אחי האמצעי מחותן ועד לא מזמן גר עם אשתו ובנו הקטן (בן שנה וחצי) יחד עם הוריי ואיתי.
למעשה הוא ואשתו גרו יחד איתנו (איתי ועם הוריי) מהיום הראשון שבו היו מחותנים (שזה היה לפני 3 שנים) ועד לפני שבוע בערך... אני זוכר איך שהבאנו את אשתו לגור איתנו בחדווה וברצון שהיא עוד הייתה לבושה בשמלת כלולותייה, ודבר זה לימים נהפך לטעות המרה ביותר שהוריי יכלו לעשות. במשך כל התקופה היחסים בין אחי ואשתו לבין הוריי, שמרו על כבוד למראית עין אך ידעו הרבה מאוד מורדות ומפחי נפש ודיבורים מאחורי הגב (מחד גיסא של אחי ואשתו ומאידך של הוריי) בשנה האחרונה אבא שלי העיר ודיבר בפניהם על כך שהוא מוטרד מזה שהם לא מוצאים דירה משלהם והם גרים פה כבר כל כך הרבה זמן יחד עם הילד (שאוהבים אותו מאוד שלא יהיה צל של ספק) ולא ניראה עתיד כלשהו בעין, ושאל אותם לגבי "מחיר למשתכן", לגבי שכירות ודברים שקשורים להתחלת חיים משלהם . גם בין אחי האמצעי לאשתו שגרה איתנו היו קשיים רבים ומריבות...
לא פעם אשתו של אחי מצאה לנכון להאשים את ההורים שלי שהם מקפחים את בעלה "בגלל שהוא חסר השכלה" לטענתה, ולעומת זאת אני ואחי הגדול מקבלים מהוריי יחס מדהים, דבר שהוא בכלל לא נכון, כי גם אחי וגם היא קיבלו מהוריי מקום מגורים (וכל הדברים והעלויות שזה כולל) במשך 3 שנים, שזה כולל גם שמירה על הילד שלהם, ובנוסף פינוקים כספיים כאלו ואחרים לאחי ועזרה כספית בדברים שהיו צריכים, למשל שהם טסו לחו"ל.
אשתו של אחי הכניסה לו לראש שהוא מקופח, שהוא פחות אהוב משאר האחים, ותמיד היא מצדיקה את זה בדברים שאנחנו (אחי הגדול ואני) קיבלנו והוא לא. כל דבר, כל דבר(!!) היא משווה, ובחיים היא לא מסתכלת על מה שהיא ואחי קיבלו, כדרך קבע היא מסתכלת רק על הרע והדברים שאין לה, והיא בחוצפתה הרבה מאשימה את הוריי בכך, לאחר כל הדברים שנתנו לה ואיך שעזרו לה. (היא משווה בין ירחי דבש שנעשו לאחי הגדול ואשתו, לעומת הירח דבש שלה שהיה עלוב... היא אומרת שאחי הגדול קיבל מימון שלם של התואר, בעוד שבעלה היה צריך להחזיר כסף לאבא שלי, דבר שלא היה נכון, משום שאחי הגדול מימן את כל התואר הראשון שלו לבדו למעט השנה האחרונה, בעוד שאחי האמצעי קיבל מאבא שלי עזרה כלכלית בדברים אחרים ורבים שהיה צריך), זה רק חלק מן הדברים, לכל פיפס שעושים היא שמה לב וליבה נמלא קנאה מיידית והיא מרגישה את רגשי הנחיתות ואיך מקפחים אותה ואת בעלה כמו תמיד.
לאחר 3 שנים היחסים הגיעו לפיצוץ סופי, כאשר היא התכסחה עם אבא שלי ואמרה לו בפני כל מי שהיה בבית :"אתה שונא אותי, מהיום הראשון שהגעתי לכאן חשבת רק איך לסלק אותי, אם לא הנכד שלך, לא היית משאיר אותי בבית" היא בנוסף כעסה גם על בעלה מכיוון שלא התערב, והיא איימה בפני כולם: "גירושים, גירושים"... היחסים הגיעו לפיצוץ והיא לקחה את הילד הקטן שלה והלכה לגור אצל קרובת משפחה שלה, בזמן שאחי האמצעי שהוא גם בעלה, עבר לגור אצל חברים, ומאז אם יש תקשורת כלשהי בינינו לבינו או בינה זה רק באמצעות הוואטספ.
אבא שלי, מעולם לא אמר שהוא שונא אותה, בחיים! הוא גם לא בנאדם ששונא אנשים, אין בו שנאה, אלא הבנה, היגיון ודאגה. במשך התקופה הזאת הוא רצה לראות ניצוץ של אחריות כלשהו מכיוונם והתעקש על כך. נכון, הוא לפעמים קשה ועומד על שלו, אבל נדמה שאשתו של אחי הפכה אותו לאיש אכזרי, נקמן וקטן, איכשהו אישתו של אחי מעוותת בכל הסתכלות שלה על החיים את דרך המחשבה של אחרים, ומסיקה מסקנות שאין להן שום הגיון בריא! היא תלושה מהמציאות, למשל היא אומרת שאבא שלי פחות אוהב את אחי האמצעי משום שהוא חסר השכלה, (אבא שלי בחיים! לא היה אומר דבר כזה על הבן שלו, בחיים!, הוא כן אמר שהוא היה רוצה שהוא ירכוש השכלה, מתוך דאגה ואכפתיות לעתידו ולא מתוך שנאה ועקיצה). כמו כן אשתו של אחי טורחת לציין בפני אבא שלי שבמשך כל התקופה הוא עקץ אותה הרבה פעמים (ושוב פעם אני מכיר את אבא שלי, והוא לא בן אדם כזה, אין בו שמץ של נקמה) היא אומרת שלמשל שלאמא שלי כאב הגב אחרי שהיא טרחה לשישי כל כך הרבה ואמרה את זה בפני כולם, אבא שלי אמר לה: "נו בטח, אף אחד לא עוזר לך". ואשתו של אחי פירשה את זה כאילו זו הייתה עקיצה שמכוונת אליה מגמתית, בזמן שיש עוד אנשים שלא עזרו לאמא שלי חוץ מאשתו של אחי שזה כולם בערך. עוד דוגמא היא אומרת שבזמן הזה שאחי עזב את הבית והלך לגור עם החברים שלו, לא טרחנו לדאוג לו ולעומת זה דאגנו לשאול על הנכד, דבר שהוא לא נכון בכלל! שאלנו אותו למה הוא לא בא לישון בבית? והוא מצידו כמעט ולא מדבר על מה שעובר עליו, עדיף לדבר ללמפות... כלום, נדמה שהוא בוחר לשנוא.
אבא שלי מתגעגע מאוד לילד הקטן שהוא גידל אותו במשך שנה וחצי וכך גם אמי, איכשהו יצא במשך כל התקופה הזאת שהעדפתי לה להתערב, אלא רק לספוג את המתחים והכעסים ולבלוע הכל, כמו אחד שצופה מהצד וסובל בשקט (למרות שגם אני נכנסתי לוויכוח איתה כי היא סיכסכה ביני לבין אבא שלי). אני רואה את ההורים שלי כאובים (בגלל שהם כן אהבו את אחי ואשתי, למרות חילוקי הדעות הרבים, המתחים והקושי, ואהבו את הנכד שלהם ששיחקו איתו, גידלו אותו, החליפו לו חיתולים, לקחו אותו לגן ועוד דברים שהורה עושה עבור ילדיו, הם עשו עבור הנכד שלהם! גידלו אותו כאילו שהיה ילדם הקטן! אני הרגשתי כאילו זה אח קטן שלי...)
אשתו של אחי משחקת כרגע על הנכד, היא מדירה אותו מביתנו ולא מוכנה להביא אותו או להראות לנו אותו ונשבעה שלעולם לא תביא אותו הנה ושהיא פגועה עד כלות נישמתה (...)
אחי האמצעי מאשים את אבא שלי בהכל, כל הרע שיש בעולם מכוון לאבא שלי....
הרבה כעס יש בתוכי ואני מנסה להוריד אותו כי הוא לא בריא ולא מועיל (ובטח שלא שווה את האנשים שהוא מופנה אליהם). הכעס שלי נובע מחוסר הצדק ואי הכרה בטוב, הכפיות טובה, ההתקטנות הנקמנות, השנאה התהומית, הרוע והטימטום של אנשים בוגרים (רק לכאורה).
מצד שני, המציאות שזוג נשוי גם עם הורים, זה דבר שמטבעו יוצר מתחים וחילוקי דעות היא לא קלה לא רק להורים אלא גם לבני הזוג, אני מבין בהחלט! זה לא קל, ואסור לבוא בלהאשים, אבל בחייאת, למה ולמי אתם באים בטענות? מי מנע מכם לעזוב את הבית לפני הפיצוץ הזה? איפה האחריות שלכם בתור שני אנשים בוגרים עם ילד?! איפה האחריות הזאת במשך כל הזמן הזה?
הדברים הולכים לכך שהיא מנסה לדעתי להפריד לצמיתות את אחי והילד שלה משאר המשפחה , ולתקוע תריז בינינו. אני בטוח במיליון אחוז, שאחיין שלי מתגעגע לבית הזה, מתגעגע להורים שלי, ומתגעגע אלי, וקשה לו עם המעבר הפתאומי למקום שהוא לא מכיר, והיא מקשה בנוסף גם על הילד שלה הכל כדי לשרת את מטרותיה. כל חייו הוא בילה בבית זה. אחי כמובן יעמוד דום לכל הבל פה שלה, וכך תבוא לידי מימוש הנקמה שהיא כל כך חפצה בה ונדמה שהיא תחייה עבורה ותמרר לעצמה את החיים בשביל זה.
אבא שלי לעומת זאת במשך הזמן הזה, מנסה להתכתב איתה ועם אחי, ומנסה להסביר שהוא מעולם לא גירש אותה מהבית אלא היא איימה לעזוב והוא אמר לה שתעשה מה שהיא רוצה, הוא מנסה לרצות ובכך לצמצם את אישיותו, כדי לגרום לשולם בין כולם, למרות הרגשות הקשים שיש לו הכעס מבפנים וכפיות הטובה מצד בנו ואשתו. התגובות שלה מבזות ביותר ומלאות כפיות טובה כלפי כולם. הוא ניסה לדבר איתה עד הרגע שהיא ביטלה אותו ואמרה שהיא לא רוצה ממנו טובות יותר וזהו, היא מדברת אליו כמו אל החבר שלה שהייתה בת 8.
כל הדבר הזה הגיע למימדים הזויים, הדבר הנחמד שזהו, הם יצאו מהבית הזה, לצערי בצורה מכוערת מאוד. אבל הם יצאו, ההורים שלי עם הקושי והגעגוע מתחסנים מדי יום, ושוב פעם, למרות הקושי. אני צופה בדברים מן הצד ומקווה שיהיה טוב מתישהו איכשהו, למרות שהטוב ניראה רחוק שנות אור. הייתי רוצה לדעת שאחיין שלי בסדר, שהוא מחייך, שמתייחסים אליו בכבוד, ואוהבים אותו, נשמעים לצרכיו ורגישים אליו, ולא מתייחסים אליו בבוטות ובקוצר רוח (מה שאני נוטה לחשוב לצערי).
זה היה פריקה כלשהי, אני כאוב, ומלא בחוסר ודאות, ורק מחכה שהמחשבות על זה יגמרו