cinderela01
New member
משבר בנישואין לאחר לידה שניה
אנחנו נשואים כבר 4 שנים אבל ביחד 12 שנים. אני 28 ובעלי 32 + שני בנים בני שלוש וחודשיים. המשבר התחיל בשלב ההריון השני. ההריון הכי קשה נפשית שיכול להיות... כל כך הרבה חוסר הסכמה ועל כל דבר. הגעתי למצב כזה שאני לא יכולה להתמודד יותר מול העלבון הנפשי שהוא מעביר אותי והוא יודע להפוך את הדברים כך שאני זו שתמיד אשמה ובעייתית וכו' וכו'... אז אין לי שום דרך להתמודד איתו במילים כי הן לא נוגעות בו בעצם, מצאתי את עצמי (שוב, מתוך תיסכול) מפעילה עליו כח פיזי כמו לתפוס לו את היד כדי שיקשיב לי. הוא הביא אותי למצב קשה נפשית בחוסר קשב שלו, באדישות הבלתי נסבלת שלו, במניפולציות שהוא מפעיל עלי, באגואיזם שלו שהוא לפני הכל ולפני הילדים, בנאמנות הבלתי נסבלת שלו לעבודה, באמונה שהוא יודע הכל וגם אם לילה בחוץ, הוא ישכנע אותך שזה יום! רק אם הוא היה משקיע בחיי המשפחה כמו שהוא משקיע בעבודה שלו, בקשב שלו ללקוחות שלו... סדר העדיפויות שלו הוא כזה: עבודה, הוא (אני, עצמי ואנוכי...), לימודים שלו, משפחה ובסוף הרשימה אני (אשתו). אז כמו שהבנתם הגענו למבוי סתום, הוא ממש מחכה שאני רק ישלח יד לכיוון שלו ואז הוא משתגע וממש גם מחזיר ומפעיל הרבה כח. מה שקורה בשבועיים האחרונים חל שינוי לרעה בתגובה שלו ואני רק "מלטפת" אותו והוא משתולל ומאבד עשתונות ומשאיר לי סימנים בידיים. אני רוצה לציין שאף פעם לא היתה ביניינו אלימות פיזית, וגם עכשיו זה קורה כתגובה למה שאני עושה, אבל גם לציין שהוא עושה הכל כדי להביא אותי לרגע שאגע בו. הוא מקלל, מניף לי אצבע שעושים לילד "אוי ואבוי אם תתנהג ככה"..., ומתעלל בי נפשית, עד שאני מתפוצצת. בבקשה אל תבינו שאני בן אדם רע, אבל כבר איבדתי את הצפון שלי וכבר לא יודעת אייך להתמודד יותר. קצת עזרה לא תזיק....
אנחנו נשואים כבר 4 שנים אבל ביחד 12 שנים. אני 28 ובעלי 32 + שני בנים בני שלוש וחודשיים. המשבר התחיל בשלב ההריון השני. ההריון הכי קשה נפשית שיכול להיות... כל כך הרבה חוסר הסכמה ועל כל דבר. הגעתי למצב כזה שאני לא יכולה להתמודד יותר מול העלבון הנפשי שהוא מעביר אותי והוא יודע להפוך את הדברים כך שאני זו שתמיד אשמה ובעייתית וכו' וכו'... אז אין לי שום דרך להתמודד איתו במילים כי הן לא נוגעות בו בעצם, מצאתי את עצמי (שוב, מתוך תיסכול) מפעילה עליו כח פיזי כמו לתפוס לו את היד כדי שיקשיב לי. הוא הביא אותי למצב קשה נפשית בחוסר קשב שלו, באדישות הבלתי נסבלת שלו, במניפולציות שהוא מפעיל עלי, באגואיזם שלו שהוא לפני הכל ולפני הילדים, בנאמנות הבלתי נסבלת שלו לעבודה, באמונה שהוא יודע הכל וגם אם לילה בחוץ, הוא ישכנע אותך שזה יום! רק אם הוא היה משקיע בחיי המשפחה כמו שהוא משקיע בעבודה שלו, בקשב שלו ללקוחות שלו... סדר העדיפויות שלו הוא כזה: עבודה, הוא (אני, עצמי ואנוכי...), לימודים שלו, משפחה ובסוף הרשימה אני (אשתו). אז כמו שהבנתם הגענו למבוי סתום, הוא ממש מחכה שאני רק ישלח יד לכיוון שלו ואז הוא משתגע וממש גם מחזיר ומפעיל הרבה כח. מה שקורה בשבועיים האחרונים חל שינוי לרעה בתגובה שלו ואני רק "מלטפת" אותו והוא משתולל ומאבד עשתונות ומשאיר לי סימנים בידיים. אני רוצה לציין שאף פעם לא היתה ביניינו אלימות פיזית, וגם עכשיו זה קורה כתגובה למה שאני עושה, אבל גם לציין שהוא עושה הכל כדי להביא אותי לרגע שאגע בו. הוא מקלל, מניף לי אצבע שעושים לילד "אוי ואבוי אם תתנהג ככה"..., ומתעלל בי נפשית, עד שאני מתפוצצת. בבקשה אל תבינו שאני בן אדם רע, אבל כבר איבדתי את הצפון שלי וכבר לא יודעת אייך להתמודד יותר. קצת עזרה לא תזיק....