משבר בעקבות אח קטן...
שלום לכולם, שמי הילה. יש לי ילדה מקסימה בת 3(דנה) ותינוק בן 3 חודשים. אני מרגישה שדנה עכשיו מתחילה לקנא, או לפחות לבטא את הקינאה. כל היום היא צמודה למוצץ וכמה שאני יודעת שזה טבעי, אני מרגישה שאני משתגעת מזה. סה"כ היא גדולה וזה מעצבן אותי שהיא כל הזמן מדברת עם מוצץ ונלחצת כשהוא לא בסביבה. בנוסף , היא לא ממש מקשיבה לי. הכוונה היא שאני לפעמים מרגישה שאני יכולה להגיד לה משהו והיא תצפצף ותעשה מה שהיא רוצה. (והיא ממש לא היתה כזאת.) אם היא רוצה משהו ואומרים לה לא היא ישר נשכבת על הריצפה, והיא ברוגז, וכועסת...וגם אם אני משתדלת לא להישבר לפעמים זה קשה. בנוסף-היא נהייתה סופר רגישה. היא נעלבת מכל שטות,ישר בוכה... בקיצור- לא קל... אני מאוד משתדלת להיות קשובה לה ולהקדיש לה זמן איכות ועדיין אני לפעמים מרגישה שאני הולכת לאיבוד. האם יש דרך נכונה? האם זה נורמלי או שזה קיצוני? דבר נוסף-כל מילה שנייה שלה בזמן האחרון היא מילה כמו פיפי, קקי, פליצה...(סליחה על המילים...)אני יודעת שהיא למדה את זה מהגן אבל זה משגע אותי ואם אני מעירה לה היא מדברת דווקא בסגנון הזה. מקווה שלא עשיתי בליל מכל הדברים. אשמח לשמוע מנסיונכם. הילה
שלום לכולם, שמי הילה. יש לי ילדה מקסימה בת 3(דנה) ותינוק בן 3 חודשים. אני מרגישה שדנה עכשיו מתחילה לקנא, או לפחות לבטא את הקינאה. כל היום היא צמודה למוצץ וכמה שאני יודעת שזה טבעי, אני מרגישה שאני משתגעת מזה. סה"כ היא גדולה וזה מעצבן אותי שהיא כל הזמן מדברת עם מוצץ ונלחצת כשהוא לא בסביבה. בנוסף , היא לא ממש מקשיבה לי. הכוונה היא שאני לפעמים מרגישה שאני יכולה להגיד לה משהו והיא תצפצף ותעשה מה שהיא רוצה. (והיא ממש לא היתה כזאת.) אם היא רוצה משהו ואומרים לה לא היא ישר נשכבת על הריצפה, והיא ברוגז, וכועסת...וגם אם אני משתדלת לא להישבר לפעמים זה קשה. בנוסף-היא נהייתה סופר רגישה. היא נעלבת מכל שטות,ישר בוכה... בקיצור- לא קל... אני מאוד משתדלת להיות קשובה לה ולהקדיש לה זמן איכות ועדיין אני לפעמים מרגישה שאני הולכת לאיבוד. האם יש דרך נכונה? האם זה נורמלי או שזה קיצוני? דבר נוסף-כל מילה שנייה שלה בזמן האחרון היא מילה כמו פיפי, קקי, פליצה...(סליחה על המילים...)אני יודעת שהיא למדה את זה מהגן אבל זה משגע אותי ואם אני מעירה לה היא מדברת דווקא בסגנון הזה. מקווה שלא עשיתי בליל מכל הדברים. אשמח לשמוע מנסיונכם. הילה