משהו בעניין הפתיחים לסדרות של HBO:
בעצם חלק מהמהפך הגדול שעשתה HBO בממלכת הטלוויזיה הייתה בשדרוג פתיחי הסדרות (Opening Credits) הדרמטיות שלה לכלל יצירות-מופת קטנות. עד אמצע שנות התשעים, הרשתות הארציות לא השקיעו משאבים בהפקת פתיחים לסדרות טלוויזיה. פתיח קלאסי, מוערך ומצוטט מבחינה צורנית ומוסיקלית, כמו זה של "הוואי 5-0" למשל, הביא בסך הכל לטלוויזיה של שנות השבעים את תנועת המצלמה של פתיחי רבים מסרטי הפשע ("בי-מוביז") של סוף שנות החמישים ותחילת השישים בקולנוע. פתיחי סדרות הטלוויזיה פיגרו עשורים שלמים אחרי אלו של סרטי הקולנוע. פתיחי סדרות הטלוויזיה עד סוף שנות השבעים היו דומים לאלו של סרטי הקולנוע של שנות השלושים והארבעים: כותרות עולות על רקע מקבץ מפרצופי השחקנים ו/או מקום ההתרחשות ו/או סצינות נבחרות לצלילי סקציית כלי נשיפה ומיתרים סוערת (סדרת מתח/דרמה) או פסנתר המלווה באבוב או טרומבון (סדרה קומית). ואז באה HBO, בסוף שנות התשעים וחוללה מהפך. זה נחלק בין מינימליזם מופתי: נסיעתו של טוני במכונית ממנהטן לניו-ג'רסי (הסופרנוס), נסיעתם הלילית לאורות הניאון של צ'ייס וחבריו לצלילי ג'יינס אדיקשן (הפמליה), הריקוד על הקרח המתבקע לצלילי הביץ' בויז (אהבה גדולה). והעניינים הולכים ומתקדמים - ואריאציות צורניות על אמנות וארכיטקטורה הלניסטית (רומא), אלימות חסרת-רחמים וקעקוע לוגו סדרה (על זרועו של המפיק, אגב) - ב"אוז". ושתי יצירות המופת הגדולות של HBO הן, כמובן, פתיח האנימציה המסחרר ורב-הרבדים ל"קרניבל" וזה המינימליסטי, המורבידי והמצמרר ל"עמוק באדמה". ובכך, בסך הכל, פעלה הרשת להשוות את מעמדו (הנחות הסטורית) של המדיום הטלוויזיוני לזה של הקולנוע גם בתחום הפתיחים.
בעצם חלק מהמהפך הגדול שעשתה HBO בממלכת הטלוויזיה הייתה בשדרוג פתיחי הסדרות (Opening Credits) הדרמטיות שלה לכלל יצירות-מופת קטנות. עד אמצע שנות התשעים, הרשתות הארציות לא השקיעו משאבים בהפקת פתיחים לסדרות טלוויזיה. פתיח קלאסי, מוערך ומצוטט מבחינה צורנית ומוסיקלית, כמו זה של "הוואי 5-0" למשל, הביא בסך הכל לטלוויזיה של שנות השבעים את תנועת המצלמה של פתיחי רבים מסרטי הפשע ("בי-מוביז") של סוף שנות החמישים ותחילת השישים בקולנוע. פתיחי סדרות הטלוויזיה פיגרו עשורים שלמים אחרי אלו של סרטי הקולנוע. פתיחי סדרות הטלוויזיה עד סוף שנות השבעים היו דומים לאלו של סרטי הקולנוע של שנות השלושים והארבעים: כותרות עולות על רקע מקבץ מפרצופי השחקנים ו/או מקום ההתרחשות ו/או סצינות נבחרות לצלילי סקציית כלי נשיפה ומיתרים סוערת (סדרת מתח/דרמה) או פסנתר המלווה באבוב או טרומבון (סדרה קומית). ואז באה HBO, בסוף שנות התשעים וחוללה מהפך. זה נחלק בין מינימליזם מופתי: נסיעתו של טוני במכונית ממנהטן לניו-ג'רסי (הסופרנוס), נסיעתם הלילית לאורות הניאון של צ'ייס וחבריו לצלילי ג'יינס אדיקשן (הפמליה), הריקוד על הקרח המתבקע לצלילי הביץ' בויז (אהבה גדולה). והעניינים הולכים ומתקדמים - ואריאציות צורניות על אמנות וארכיטקטורה הלניסטית (רומא), אלימות חסרת-רחמים וקעקוע לוגו סדרה (על זרועו של המפיק, אגב) - ב"אוז". ושתי יצירות המופת הגדולות של HBO הן, כמובן, פתיח האנימציה המסחרר ורב-הרבדים ל"קרניבל" וזה המינימליסטי, המורבידי והמצמרר ל"עמוק באדמה". ובכך, בסך הכל, פעלה הרשת להשוות את מעמדו (הנחות הסטורית) של המדיום הטלוויזיוני לזה של הקולנוע גם בתחום הפתיחים.