עוד קרן אור
New member
משהו בקשר לחזית האחידה ולסמכות
אני קוראת בעניין רב את ההודעות, בהן כולן (בעיקר נשים...) מביעות את הסכמתן לכך שצריך להציג בפני הילדים שלנו/שלו/שלה חזית אחידה, ושהילדים צריכים לדעת לקבל סמכות מכל אחד מן המבוגרים בבית, גם כשלא כולם הם הוריו הביולוגיים. אני רוצה להציג בפניכם חוות דעת ששמענו מפסיכולוגית במסגרת טיפול של הפרימדונה לפני מספר שנים. היא אמרה לנו - וכמובן שזה לא מחייב את אף אחד, אבל זה מעניין - היא אמרה, שקודם כל לא צריך תמיד חזית אחידה. גם אני גדלתי עם הגישה הזו של חזית אחידה, וגם הפסיכו' לא אומרת שצריך לאפשר לילדים לתמרן אותנו כשהאחד אומר לא ללכת לשני כדי לקבל כן. אבל מה שהיא כן אמרה, זה שלא תמיד חייבים להציג לילדים שאנחנו מסכימים על הכל. החזית האחידה הזו יכולה גם לתת להם להרגיש מאד בחוץ... ומאידך, אנחנו בני אדם, ולא תמיד מסכימים במאה אחוז אחד עם השני (לפחות אצלנו בבית זה נכון!), כך שהצגת החזית האחידה היא לפעמים רק הצגה. וילדים קולטים את זה, וחושבים שזה נעשה "נגדם." אין רע בזה שהילדים ידעו שאנחנו לא תמיד חושבים אותו הדבר, אבל שאחד יכול לשכנע את השני. זה לא מזיק. ותאמינו לי שלקח זמן עד שאני הצלחתי להתמודד עם זה... ותארו לכם איזה הון פוליטי עושה ההורה הלא-ביולוגי, אם הוא משכנע את הביולוגי להרשות משהו שקודם הביולוגי לא רצה
והדבר השני הוא עניין הסמכות. חד משמעית היא אמרה לנו, אותה פסיכולוגית, שאם יש בעיה לילדים הביולוגיים של הורה אחד לקבל סמכות מהשני, אז יותר בריא שההורה הביולוגי יהיה זה שמטיל את הסמכות ברוב הזמן. לא שנותנים להם לשים קצוץ על ההורה הלא-ביולוגי, זה לא. ולא אומרים להם, הוא לא קובע עליכם. אבל להשתדל ביחסים בין בני הזוג שהסמכות על אותם ילדים ביולוגיים תישאר של ההורה הביולוגי. קודם כל, זה מתאים ונכון גם מבחינת ההרגשה האישית (כמו שאוהבת כתבה, שלא חשוב כמה בן הזוג נותן עדיין היא מרגישה שמשהו חסר לילד הביולוגי שלה - זה הצד השני של המטבע), ושנית, זה מקל על היחסים בתוך המשפחה המורכבת, שנוטים להיות טעונים מאד גם ככה. נכון שלפעמים נוצרים אז עימותים בין בני הזוג, אבל אנחנו אמורים להיות מסוגלים להתמודד איתם עניינית. וכל עוד הדבר הזה שקוף לילדים, כלומר כל עוד הם לא מודעים לזה ולא יכולים לעשות עם זה מניפולציות, יוצא הפסדנו בשכרינו. אוף, כמה כתבתי!
אני קוראת בעניין רב את ההודעות, בהן כולן (בעיקר נשים...) מביעות את הסכמתן לכך שצריך להציג בפני הילדים שלנו/שלו/שלה חזית אחידה, ושהילדים צריכים לדעת לקבל סמכות מכל אחד מן המבוגרים בבית, גם כשלא כולם הם הוריו הביולוגיים. אני רוצה להציג בפניכם חוות דעת ששמענו מפסיכולוגית במסגרת טיפול של הפרימדונה לפני מספר שנים. היא אמרה לנו - וכמובן שזה לא מחייב את אף אחד, אבל זה מעניין - היא אמרה, שקודם כל לא צריך תמיד חזית אחידה. גם אני גדלתי עם הגישה הזו של חזית אחידה, וגם הפסיכו' לא אומרת שצריך לאפשר לילדים לתמרן אותנו כשהאחד אומר לא ללכת לשני כדי לקבל כן. אבל מה שהיא כן אמרה, זה שלא תמיד חייבים להציג לילדים שאנחנו מסכימים על הכל. החזית האחידה הזו יכולה גם לתת להם להרגיש מאד בחוץ... ומאידך, אנחנו בני אדם, ולא תמיד מסכימים במאה אחוז אחד עם השני (לפחות אצלנו בבית זה נכון!), כך שהצגת החזית האחידה היא לפעמים רק הצגה. וילדים קולטים את זה, וחושבים שזה נעשה "נגדם." אין רע בזה שהילדים ידעו שאנחנו לא תמיד חושבים אותו הדבר, אבל שאחד יכול לשכנע את השני. זה לא מזיק. ותאמינו לי שלקח זמן עד שאני הצלחתי להתמודד עם זה... ותארו לכם איזה הון פוליטי עושה ההורה הלא-ביולוגי, אם הוא משכנע את הביולוגי להרשות משהו שקודם הביולוגי לא רצה