משהו טוב לשם שינוי
(לא, אני לא בהריון. אה סתם. אני בעצם כן... אבל זה כבר לא חדש
). הצלחתי להזיז את עצמי סופסוף לכדי פרקטיות אפקטיבית ביותר, והרמתי טלפונים לקבוע ראיונות! בעוד שעה אני יוצאת לראיון הראשון שלי, זה שפותח רשמית את עבודת השדה האמיתית של הדוקטורט (אלו שעשיתי בעבר כבר לא נחשבים... הם במסגרת הפיילוט). התכניות שלי היו לגמור 30 ראיונות עד הלידה. זה כבר לא ממש ריאלי (אני צריכה לראיין 3 נשים בשבוע בשביל זה. קשה לי להאמין שאצליח לעמוד במשימה שכזו...), אבל לפחות אני עושה משהו!!! אין לכן מושג איזו קפיצת מדרגה זו, תחושה של התקדמות אחרי חודשים רבים של תקיעות. אווווווףףףףףף.... כאן אני יכולה להרשות לעצמי להאנח בקול גדול, נכון? דרך אגב, שוב נדהמתי לגלות כמה שיתוף פעולה ונכונות יש שם בחוץ... ביומיים קבעתי כבר 6 ראיונות לשבועיים הקרובים, ואלמלא הקושי שיש לי לראיין בשעות אחר הצהריים והערב (זה לא יהיה מתאים אם אבוא עם איתמר נכון?), בטח יכולתי לעשות את זה מהר יותר... < אמרה מיכל והוכיחה שוב שתמיד תצליח לראות את חצי הכוס הריקה למרות הכל.... חרא של אופי. חרא של אופי >
(לא, אני לא בהריון. אה סתם. אני בעצם כן... אבל זה כבר לא חדש
