משהו "טכני" על אסנה....

משהו "טכני" על אסנה....

ככה, קצת חומר למחשבה על הבוקר. המאמר כולו במדור מאמרים תחת הכותרת "מה בין תנוחה לאסנה". לכל אסנה שני היבטים : דינמי, וסטטי. 1 . ההיבט הדינמי: ישנן תנוחות החיוניות בכדי להיכנס לאסנה או כדי לחזור למצב התחלתי. תנועות אלה איטיות מאד, חלקות, ונטולות טלטול או תנועה פתאומית, ולכן אינן גורמות לעייפות או מאמץ יתר. ואין מאמץ יתר על הנשימה. מצב זה לא נשלט בצורה יזומה\מודעת. בדרך כלל מותר לגוף להתאים את עצמו במהלך התנועה. היבט דינמי זה אינו חשוב כל כך. 2 . ההיבט הסטטי: ברגע שהושג ה"דפוס התנוחתי" יש לשמור עליו לפרק זמן נתון ביציבות, נוחות, וללא מאמץ. ללא פעילות שרירית יתרה או מאמץ כל שהוא באף חלק בגוף. בזמן השהייה באסנה מבוצע ריכוז על השאיפה והנשיפה או הרהור על האוקיאנוס, בכדי להימנע מהפרעות מכל סוג שהוא על ההכרה. ההיבט הסטטי של האסנה חשוב ויעיל מאד והוא זה המקנה לנו את היכולת להפיק ממנה את התועלת המרבית. יום נפלא. אבי.
 
לגבי סעיף 2

עם זאת בכל זאת ישנן תנוחות (בייחוד בתרגול בשיטת איינגר) שבהן כן יש איזשהו מאמץ בשרירים, מתיחות מסויימות של השריר. כמובן שגם אז רצוי לשמור לא למתוח יותר מדי ולא להגיע למצב של כאב ועם זאת אני לא רואה איך במצב כזה, באסאנה שבה יש יותר מתיחה של שרירים אני מהרהרת על האוקיאנוס..
 
אמר הרב: סטירם סוקם אסנם....

נכון, אבל לא נשכח שהמגמה היא להגיע למצב טייס אוטומטי שבו לא מגיעים למאמץ יתר. אני חושב שדווקא באיינגר, למרות הקשיחות למראית עיין, מעצם מהות גישת העבודה אפשר לשמור על יציבות ונינוחות. אני חושב שקפדנות היתר לכאורה מבולבלת אם מאמץ יתר. מהחוויה שלי בדיוק בתנוחה, דווקא הוא שומר על נינוחות ויציבות. אם אני מוצא את עצמי מתאמץ יותר מידי, או חווה רעד בשריר, או כל דבר המביא לאי נוחות, מבט קצר על המראה (ידידתו הטובה של היוגי...) או פנימה... מגלה שאני לא עושה את האסנה נכון....או שאני עקום, או שהרצפה עקומה....
 
למעלה