orush המאמי
New member
משהו יפה... שקוראים לו: "הצל"...
משהו שראיתי באחד הפורומים ב"תפוז"... אני ממש אהבתי אותו... אני חושבת שאפשר ללמוד ממנו הרבה... אז- הנה, אני מביאה אותו פה, בשבילכם... פעם היה איש שהיה מוטרד ממראה צלו וכה לא שבע רצון מנקישות צעדיו הוא החליט להפטר משניהם הוא החליט לברוח מהם השיטה שאימץ לעצמו היא לברוח מהם וכך הוא קם ורץ אבל כל פעם שהיה מניח את רגליו שמע את נקישות צעדיו וצלו רץ איתו בקצב אחיד ללא קושי את כשלונו הוא יחס לעובדה שהוא רץ לא מספיק מהר לכן הוא החל לרוץ יותר ויותר מהר ללא הפסק עד שלבסוף התעייף ונפל הוא לא הבין שאילו פסע אל מקום מוצל היה צילו נעלם ואילו היה מתיישב ללא תנועה היתה נקישת צעדיו נעלמת האדם יוצר העצמו את הבלבול שבו רק משום שהוא ממשיך לדחות את עצמו לגנות את עצמו לא לקבל את עצמו ואז נוצר בלבול
משהו שראיתי באחד הפורומים ב"תפוז"... אני ממש אהבתי אותו... אני חושבת שאפשר ללמוד ממנו הרבה... אז- הנה, אני מביאה אותו פה, בשבילכם... פעם היה איש שהיה מוטרד ממראה צלו וכה לא שבע רצון מנקישות צעדיו הוא החליט להפטר משניהם הוא החליט לברוח מהם השיטה שאימץ לעצמו היא לברוח מהם וכך הוא קם ורץ אבל כל פעם שהיה מניח את רגליו שמע את נקישות צעדיו וצלו רץ איתו בקצב אחיד ללא קושי את כשלונו הוא יחס לעובדה שהוא רץ לא מספיק מהר לכן הוא החל לרוץ יותר ויותר מהר ללא הפסק עד שלבסוף התעייף ונפל הוא לא הבין שאילו פסע אל מקום מוצל היה צילו נעלם ואילו היה מתיישב ללא תנועה היתה נקישת צעדיו נעלמת האדם יוצר העצמו את הבלבול שבו רק משום שהוא ממשיך לדחות את עצמו לגנות את עצמו לא לקבל את עצמו ואז נוצר בלבול