משהו ישן ...
שכתבתי, ואני לא זוכרת אם שילחתי אותו לחופשי... נזכרתי בזה פתאום, וזה העלה חיוך זעיר על דל שפתיי... מקווה שגם לכם... * * * התעוררתי היום הבוקר, ולאחר התמתחות ארוכת ורבת איברים פתחתי את התריס וגיליתי יום שמש חגיגי. כבר בדרך לאמבטיה החלטתי שהיום אני לובשת את החולצה המכופתרת הלבנה שלי - זו שכשאני לובשת אותה, כולם אומרים לי שאני זורחת ומקרינה. והיום, באמת רציתי לזרוח ולהקרין (לא היה לי יום טוב אתמול, אז לפחות שמשהו היום יזרח...) יצאתי מהבית. התנעתי את אדי, הטוסטוס החתיך שלי והידוע לשימצה, והתחלנו לדהור באטרף קיומי ברחובות העיר. סיבובים, פניות, שיגרה. ברמזור הרביעי בערך, היה אור אדום אז נעצרתי, כרוכבת אופנוע טיפוסית, בין שתי מכוניות. לעיתים רחוקות מאוד אני נוהגת להגניב מבט (אקט ישראלי מוצהר...) לנהגי ונהגות המכוניות לצידי בידיעה גמורה שאלו, ובעיקר גברים, נועצים מבטים זדוניים/מעריצים/מפלרטטים [לפעמים אני מרגישה שאני עשויה מקולאז` של אישוני עיניים של אנשים] בדרך כלל יש גם תגובות של הנהון ראש ומשפטים כמו: ``פסחטק אחותי, רוצה להחליף?`` או ``אישה על אופנוע זה מה זה סקסי`` או ``אפשר לקחת איתך טרמפ?`` או כל מיני משפטים כאלה שמצליחים להוציא ממני תגובה שג. יפית הייתה אומרת על זה: ``וואווו``.. מה לומר - בחורה על אופנוע זו תופעה אטרקציונית... בכל אופן.... אני ברמזור - אור אדום. במכונית שלידי כנראה זוג נשוי (הטבעת, הטבעת...) וקלטתי רק את המבט החטוף הנבוך שלו. הסטתי מבט לצד השני כדי לראות שזה שלצידי תיכוניסט שוחר חופש, פוער פה בריגוש. זהו להיום, אמרתי לעצמי והיישרתי מבט קדימה ובדיוק שעשיתי את זה, בנתיב השמאלי הבחנתי פתאום במכונית שווה ביותר כשבתוכה יושב מישהו שווה לא פחות. טוב, אמרתי לעצמי, היום רק התחיל... ונעצתי מבטים חסרי בושה. הוא עבר בנתיב ובמקום להסתכל על הכביש, מבטו היה נעוץ בי... ובכל זאת, ולמרות כל התקוות, הוא המשיך לנסוע והשאיר אחריו ענן אגזוז שחור. (המוצא הישר מתבקש להחזירו אליי...) סובבתי את הראש באכזבה והרמזור התחלף לכתום. מזג האויר היה טוב והנסיעה משובחת במיוחד. באיזה שהוא שלב בדרך, הבחנתי בראשים המסתובבים לכיווני, ולא הבנתי מה מושך את תשומת ליבם בדרך. הנוף לא שונה, לא בנו תאומי מגדלי התאומים וגם אייפל לא הועתק לכאן. כלום. עדיין, הראשים והמבטים לא הרפו ממני. המצב החריף: היו כאלה שהאטו נסיעתם וחשפו חיוך מלא שיניים. ``טוב, אמרתי לעצמי`` (כן ,לפעמים אני גם מנהלת שיחות עם עצמי בנסיעה...) ``בחורה על אופנוע -אטרקציה לא אטרקציה - זה השלב שמשהו לא בסדר בך`` בדקתי את האורות של אדי החתיך שלי-יש, בדקתי שהמנעול לא משוחרר ונגרר - במקום. התיק סגור?! כן! אין לי ציפור מתה על הקסדה - אין. אז מה?! מה?! מממהההההההההההההההההההה....... הו, אז ראיתי - החולצה הלבנה שלי, זאת שזורחת ומקרינה... ובכן, ארבעת הכפתורים העליונים שלה החליטו שיום העצמאות הגיע והם משתחררים מהלולאות שלהם. כן, כן, הייתי חשופה לעיני כל עם ישראל הנוסעים בכביש - לא פקק תנועה אלא שיחרור....... ועכשיו, דווקא עכשיו, שום רמזור לא אדום, אין מקום עצירה - כביש סואן, ו... צפירות, צפירות - הנועצים הנועזים החליטו להראות פניהם החסודות וצפרו במרץ. צפירות, צפירות, צפירות רציתי לקבור את עצמי. אוטובוס עובר לידי מלא נוסעים, וזיעה קרה כיסתה אותי... וכך התחיל לו עוד יום. דווקא חגיגי... שיהיה לכם יום טוב! @ _ L U
שכתבתי, ואני לא זוכרת אם שילחתי אותו לחופשי... נזכרתי בזה פתאום, וזה העלה חיוך זעיר על דל שפתיי... מקווה שגם לכם... * * * התעוררתי היום הבוקר, ולאחר התמתחות ארוכת ורבת איברים פתחתי את התריס וגיליתי יום שמש חגיגי. כבר בדרך לאמבטיה החלטתי שהיום אני לובשת את החולצה המכופתרת הלבנה שלי - זו שכשאני לובשת אותה, כולם אומרים לי שאני זורחת ומקרינה. והיום, באמת רציתי לזרוח ולהקרין (לא היה לי יום טוב אתמול, אז לפחות שמשהו היום יזרח...) יצאתי מהבית. התנעתי את אדי, הטוסטוס החתיך שלי והידוע לשימצה, והתחלנו לדהור באטרף קיומי ברחובות העיר. סיבובים, פניות, שיגרה. ברמזור הרביעי בערך, היה אור אדום אז נעצרתי, כרוכבת אופנוע טיפוסית, בין שתי מכוניות. לעיתים רחוקות מאוד אני נוהגת להגניב מבט (אקט ישראלי מוצהר...) לנהגי ונהגות המכוניות לצידי בידיעה גמורה שאלו, ובעיקר גברים, נועצים מבטים זדוניים/מעריצים/מפלרטטים [לפעמים אני מרגישה שאני עשויה מקולאז` של אישוני עיניים של אנשים] בדרך כלל יש גם תגובות של הנהון ראש ומשפטים כמו: ``פסחטק אחותי, רוצה להחליף?`` או ``אישה על אופנוע זה מה זה סקסי`` או ``אפשר לקחת איתך טרמפ?`` או כל מיני משפטים כאלה שמצליחים להוציא ממני תגובה שג. יפית הייתה אומרת על זה: ``וואווו``.. מה לומר - בחורה על אופנוע זו תופעה אטרקציונית... בכל אופן.... אני ברמזור - אור אדום. במכונית שלידי כנראה זוג נשוי (הטבעת, הטבעת...) וקלטתי רק את המבט החטוף הנבוך שלו. הסטתי מבט לצד השני כדי לראות שזה שלצידי תיכוניסט שוחר חופש, פוער פה בריגוש. זהו להיום, אמרתי לעצמי והיישרתי מבט קדימה ובדיוק שעשיתי את זה, בנתיב השמאלי הבחנתי פתאום במכונית שווה ביותר כשבתוכה יושב מישהו שווה לא פחות. טוב, אמרתי לעצמי, היום רק התחיל... ונעצתי מבטים חסרי בושה. הוא עבר בנתיב ובמקום להסתכל על הכביש, מבטו היה נעוץ בי... ובכל זאת, ולמרות כל התקוות, הוא המשיך לנסוע והשאיר אחריו ענן אגזוז שחור. (המוצא הישר מתבקש להחזירו אליי...) סובבתי את הראש באכזבה והרמזור התחלף לכתום. מזג האויר היה טוב והנסיעה משובחת במיוחד. באיזה שהוא שלב בדרך, הבחנתי בראשים המסתובבים לכיווני, ולא הבנתי מה מושך את תשומת ליבם בדרך. הנוף לא שונה, לא בנו תאומי מגדלי התאומים וגם אייפל לא הועתק לכאן. כלום. עדיין, הראשים והמבטים לא הרפו ממני. המצב החריף: היו כאלה שהאטו נסיעתם וחשפו חיוך מלא שיניים. ``טוב, אמרתי לעצמי`` (כן ,לפעמים אני גם מנהלת שיחות עם עצמי בנסיעה...) ``בחורה על אופנוע -אטרקציה לא אטרקציה - זה השלב שמשהו לא בסדר בך`` בדקתי את האורות של אדי החתיך שלי-יש, בדקתי שהמנעול לא משוחרר ונגרר - במקום. התיק סגור?! כן! אין לי ציפור מתה על הקסדה - אין. אז מה?! מה?! מממהההההההההההההההההההה....... הו, אז ראיתי - החולצה הלבנה שלי, זאת שזורחת ומקרינה... ובכן, ארבעת הכפתורים העליונים שלה החליטו שיום העצמאות הגיע והם משתחררים מהלולאות שלהם. כן, כן, הייתי חשופה לעיני כל עם ישראל הנוסעים בכביש - לא פקק תנועה אלא שיחרור....... ועכשיו, דווקא עכשיו, שום רמזור לא אדום, אין מקום עצירה - כביש סואן, ו... צפירות, צפירות - הנועצים הנועזים החליטו להראות פניהם החסודות וצפרו במרץ. צפירות, צפירות, צפירות רציתי לקבור את עצמי. אוטובוס עובר לידי מלא נוסעים, וזיעה קרה כיסתה אותי... וכך התחיל לו עוד יום. דווקא חגיגי... שיהיה לכם יום טוב! @ _ L U
