משהו לא ממש קשור

zfardeit

New member
משהו לא ממש קשור

ואולי בעצם כן... אני נמצאת עכשיו בלימודים אבל בעצם הראש שלי בכלל לא כאן בימים הקרובים אני נכנסת למרתון של מבחנים אבל אני לא מצליחה להתאפס על עצמי פתאום אני מוצאת את עצמי מפנטזת על הניתוח,ההחלמה ממנו וההתמודדות שבאה בעקבותיו פתאום אני גם מתחילה לחשוב על סיבוכים אתם תצחקו עליי אבל התחלתי לחשוב על מכתבי פרידה במידה וחס וחלילה לא אתעורר מההרדמה אני יודעת שזה טפשי אבל זה מה שעובר לי כרגע בראש זה ניראה לכם נורמאלי? או שהפוביות האלה חסרות שחר גם לכם עברו מחשבות כאלה כשהייתם מרחק נגיעה מ"החלום"? אוףףףףףףףף נכון שזה יעבור? צפרדעית
 

ורד *

New member
היי צפרדעית ירקרקה,

כבר סיפרתי על זה בעבר איך כמעט מתתי מפחד לפני הניתוח שלי. כל כך פחדתי שערב לפני הניתוח התלבטתי בין 2 אפשרויות, האחת לא להופיע כלל לניתוח והשניה לבוא ולבטל. כמובן שבסוף נותחתי והכל עבר בשלום וכבר השלתי 30 אחוז מהעודפים. הפחדים שלך נורמלים ואני בטוחה שאם לא היו עוברות במוחך מחשבות מצחיקות כאלה אז זה היה משונה. הצעתי שתתרכזי במבחנים. אני מאחלת לך הצלחה קודם כל במבחנים ואח"כ בניתוח. ורד.
 
צפרדעית חמודה../images/Emo24.gif

כולם פה בטח ובטח מומחים ומבינים יותר ממני בניתוח וכל שאר המחשבות מסביב. (ושזה בטח טבעי גם לכל אדם לפני כל ניתוח קטנטן עד גדול). אני רק יודעת שהמכתב שלך נגע ללבי. ולפחות אני רוצה לשלוח לך חיבוק גדוללל של חיזוק. והרבה איחולי הצלחה והחלמה צ´יק צ´אק ... (אוטוטו באמת את נוגעת בחלום.) ממני, דליה.
 

שלגיה**

New member
בטח שקשור

כל כך אבל כל כך טבעי כל מה שכתבת. אכן לכל ניתוח המלווה בהרדמה כללית יש סיכון. אבל אנחנו נמצאים בעידן כל כך מודרני בעל "בטחונות " בתחום הרפואה. בניתוח את לא תרגישי כלום וכשתצאי ממנו את בכלל לא תסתכלי על השעון (שלשם שינוי לא יהיה על פרק כף ידך) כי את תהיי מטושטשת. טוב שיש לך חששות כי זה טבעי .בכלל בכלל לא טפשי,רק צריך לקחת את הדברים בפרופורציות,בניתוח יש צוות מיומן של רופאים שעומד מעלייך ודואג שהכל יהיה בסדר (דופק,פעימות לב,לחץ דם וכו´)... ולמען התעוד,אין ולא היו בעבר סיבוכים בניתוחים לפרוסקופיים (כלומר סיבוכים קיצוניים כמו מוות)..לפחות ממה שאני יודעת. אז תשמרי את המוזה של מכתבי הפרידה למכתב פרידה ממשהו אחר-מכתב פרידה מהאוכל,ממתקים ומכל מיני דברים שהרגיעו אותך כדי למלא חסכים אחרים. אני גם הייתי במצבך וחשבתי שאולי אני לא אתעורר... אבל התעוררתי וחייכתי לאחותי ולחבר שלי שהיו מעליי והיו קצת כאבים ועוד דברים שלא קשורים ללפ-בנד אלא להוצאת הכיס מרה...וזה לא אמור לעניין אותך. אני רק אומר שאני בטוחה שאת תהיי בידיים טובות ואל תתני לחששות האלה להשתלט לך על היויום עד לניתוח. תשקיעי את מירב ומיטב המחשבות לקראת המבחנים ! זה הכי חשוב כרגע. ושיהיה בהצלחה בבחינות. שלגיה
 

RomiVais

New member
צפרדעיתוש יקרה!! ../images/Emo24.gif

כמה שזה נורמלי וממש במקום. אני חושבת שאם לא היו לך כל המחשבות האלה בראש - אולי אז משהו לא היה בסדר. זה נורמלי לחשוש קצת, לדאוג והכל.... זה בכל זאת ניתוח ולא פיקניק, אבל כרגע את צריכה להשקיע את כל כולך בלימודים, כי לניתוח יש לך את הימים האחרונים לפני כדי לחשוב עליו ורק עליו. אוקיי?
אחרת, אחרי הניתוח בטח תחשבי "זה מה שגרם לי לא להשקיע? נו נו נו לי... " או משהו בסגנון
אז המון המון
בכל המבחנים עכשיו - ובניתוח - מאוחר יותר.... יש זמן!! המון
ו-
רומי
 

star22.

New member
זה יעבור ועוד איך גם לי היו חששות

ולילה לפני בכלל לא ישנתי וביום של הניתוח באו לקחת אותי יותר מוקדם ממה שהיה מתוכנן וההורים שלי פיספסו אותי והתחלתי לבכות (בכי הסטרי) רק בגלל שלא ראיתי אותם לפני שניכנסתי לניתוח "ומה יהיה אם יקרה לי משהו ולא ראיתי אותם??" וכל מיני כאלה. והכי מצחיק היה שבסוף אחרי הניתוח אחרי ההתאוששות באו לקחת אותי לחדר ואז ראיתי את ההורים שלי והתחלתי להגיד להם (את זה אני לא זוכרת) עוד הייתי מתושתשת "לא ראיתי אותכם, לא ראיתי אותכם" ולא הפסקתי להגיד את זה אולי הסיפור שלי לא מעודד כלכך אבל הוא מצחיק וזה עובר ואל תלחצי. יהיה בסדר!!!!!!!!!! הבטחה שלי
 

SARA120

New member
../images/Emo105.gifית../images/Emo20.gif

עברתי בחיים אי אלו ניתוחים ולא נגמלים מהפחד! בפעם הליפני אחרונה שאל אותי המנתח איך אני מרגישה-ועניתי שכמו גוויה! שוכבת בחדר קר על אלונקה ורק סדין לבן עלי...בפעם האחרונה שאל אותי המרדים איך אני מרגישה-אז עניתי :כמו בסיביר,קור כלבים וכולם מדברים רוסית...לבעלי שיחיה,נתתי הנחיות מדויקות לסידורי הלוויה שלי:לוויה אזרחית (בגלל הקטע של האלונקה..)וללא פרחים (כי אני אלרגית...)בהצלחה!
 

באיה

New member
שרה את גדולה../images/Emo39.gif

מה זה צחקתי. אם אני עכשיו צריכה ללכת לניתוח, הייתי הולכת עם חיוך.
 

gal33

New member
קשור ובגדול, לדעתי אם לא מתעוררים

אז מה זה משנה?? הרי לא תדעי מזה. חבל על ההורים, משפחה, חברים וכו´, אבל זה ממש לא נורא, כי לא תהיי פה בשביל לדעת מזה. אותי הפחיד לצאת נכה , בקומה או משהו בסגנון, והשבעתי את המנתח שאם לא מצליחים להוציא אותי כמו שנכנסתי, שלא יוציאו בכלל... הכי הכי פחדתי, שהם יחשבו שהם הרדימו אותי, אך למעשה לא יצליחו ואני אהיה ערה ולא אצליח לסמן להם שאני ערה וכואב לי מהחיתוך וכו´ (את רואה, יש כאלה שהלכו יותר רחוק ממך במחשבות...), אז פתחתי קצת ספרות וקראתי חומר וגיליתי שאין אפשרות כזו. עד כמה שזה ישמע אבסורדי ברגע שנכנסים לחדר ניתוח נרגעים, כי פתאום רואים את כל המכשור, וכמה צוות כרוך סביבך. רק צוות ההרדמה זה רופא אחד ועוד 3-4 אנשים קשורים. דרך אגב, המרדימים הם הרופאים הכי מקסימים שיש, תמיד. את תהיי עסוקה בלמשוך את הסדין על החזה וכו´, ולפני שתביני תהיי רדומה. חוץ מזה, אם לכתוב מכתב פרידה יעזור לך, אז תעשי את זה, כל דבר שיעזור לך להתמודד עם הפחד. אני למשל, בכיתי כל הדרך לחדר ניתוח, ובשניה שהתעוררתי ולקחו אותי למחלקה, המשכתי את הבכי כאילו לא היה באמצע ניתוח. זה לא פוביה, זה כולה פחד, וזה נורמלי ביותר, וטוב מאוד שאת לא מדחיקה אותו, תני לו את הכבוד המגיע לו. תנסי רק לתחום אותו. הציונים ישארו גם לאחר כך... יש לך עוד מספיק זמן לדאוג. בהצלחה בבחינות, גל
 
למעלה