משהו לימי הסגר נוסטלגיה
קצת היסטוריה: סיפור בהמשכים או למה הפסקתי לגלוש בחרמון.
ב1974 חברת טיולי הגליל ארגנה טיול שני ימים לחרמון. יציאה שישי בבוקר יום סקי לינה באחד מבתי ההארחה באזור סקי בשבת וחזרה לתל אביב. באותם ימים בחרמון היה רכבל אחד ששימש לאורחים ולגולשים. כבר אז ידעו בנווה אטיב (שהאתר היה "שלהם") שהגולשים הם לא החמאה ואולי אפילו לא הלחם שלהם. העסק הגדול הם האורחים, הגולשים ששלמו כרטיס יומי רק תופסים להם כסאות במעלית ואם יש תור גדול האורחים לא יקנו כרטיסים.
אז, כמו היום כשיצאנו מתל אביב לא ממש ידענו מה המצב בהר ואם נוכל לגלוש. לצד הזכות נזכיר שמספר הגולשים בשבת היה לא יותר מ20-30 .
הנסיעה הלוך וחזור כולל לינה ארוחת ערב בוקר ושתי כניסות לאתר –לא כולל סקי פס- עלתה 130 לירות בנסיעה הראשונה שלי הסביר לי מישהוא שלחברי מועדון הסקי יש הנחה והם משלמים רק 105 לירות, מיד נרשמתי כחבר. אחת ממטרות המועדון היתה לעודד אנשים לעשות סקי, להגדיל את מספר הגולשים בארץ!!! אני שחזרתי מארה"ב והסקי שלי היה מלא שריטות בצדו העליון מכל האנשים שדרכו עליו בתורים האין-סופיים של סופי השבוע באתרי הסקי במזרח, לא הבנתי בדיוק למה לנו להגדיל את מספר הגולשים. יכול להיות שטעינו אז?
באחת הנסיעות הראשונות בדרך חזרה לתל אביב שאלתי את הנוסעים אולי מישהוא ממשיך לבאר שבע א" הרים את ידו ובדרך לבאר שבע התברר לנו שאנחנו גרים במרחק 2 בתים באותו רחוב בערד. רק טבעי הדבר שנסענו הרבה פעמים ביחד. א נולד בקנדה ובה גדל ובתור קנדי היו לו מושגים מוזרים על יחסי לקוח וספק הוא הגיע די מהר למסקנה שבחרמון מחרבנים עלינו -סליחה על הביטוי. ובתור אדם שקיבל חינוך טוב אמר לי באחת הפעמים שחזרנו מהחרמון בלי שגלשנו "אני לשם לא בא יותר" והוא לא חזר, אני שגדלתי כאן וידעתי שבשביל להנות ממשהוא חייבים להתאמץ לקח לי עוד 30 שנים להגיע לאותה מסקנה.
כמו שכולם יודעים המטרה של מועדון הסקי "להרבות הגולשים כחול אשר על שפת הים" התגשמה בגדול, בענק!!!. ואם לפני 30 שנה יצאנו ביום שישי ב5 בבוקר מתל אביב כיום עלינו לצאת ב5 מחיפה. טיול סקי די טיפוסי נראה כך: ב5 יציאה מחיפה ב7 נעצרים בטור שליד מגדל שמס וכל אותם שהסיגו אותנו בדרך כבר ממלאים את הכביש עד למחסום. ביום שבו מדובר שבת שאחרי סופה שמובטח יום סקי חלומי, נפתח המחסום ב9:30 הנסיעה האיטית עד לקופות הכניסה כשמדי פעם חולפים לידנו אלה שממש ממהרים, עוברים בשעה טובה את הקופות ומגיעים לאתר. מי אמר שהחרמון לא התפתח ב30 השנים הללו: יש כבר 3 מעליות אבל רק זו הקצרה פועלת, סיבוב כולל הליכה בשביל 5 דקות. מי שטיפש ויורד ישר למטה דקה. התור 30 40 דקות הולך ומתארך. ב12 נפתחת בשעה טובה מעלית 1 ב2 אנחנו אחרי 2 ירידות והתור רק גדל. נועה בתי (מגיל 5 בחרמון) מתפרצת: "זהוא הביתה, ולא באים לפה יותר" השכל הישר בהתגלמותו, והיא אפילו לא קנדית. (בן דודה שהחליט להשאר נתקע ביציאה למספר שעות באמא של כל הפקקים) זהוא אנחנו עם החרמון גמרנו.
שנה אחרי השלג ממלא את ההר וילדתי אומרת "נוסעים" נועה אני אומר הבטחנו לא לחזור "אנחנו לא קנדים" היא עונה. ויצאנו ב5 והגענו ב7 השער נפתח ב8 כל המעליות פעלו לא היו תורים ושלג כמו שצריך (הפעם הראשונה שירדנו מרכבל השיאון ישר למטה. אדיר) ויום שנגמר מוקדם מדי. למי שמתעקש ומוכן שיאכילו אותו ח.....מחכים מדי פעם ימים שבהם החרמון הוא פנינה אמיתית. שלכם יואב
