היי רחל וחג שמח..
לדעתי, הדמות של פיטר פן והילדים האבודים הייתה מאוד מאוד משמעותית למייקל מהמון סיבות. ראשית-לא הייתה לו ילדות נורמטיבית והוא מעולם לא קיבל את מה שילד מקבל. הוא קיבל יחס של סופרסטאר מגיל צעיר מאוד, חברים לא היו לו, הוא היה עסוק בחזרות ובסיסובי הופעות והשאר וכל היתר, ידוע. הילד הנצחי היה בעצם מייקל. כך הוא ראה את עצמו וזו הסיבה לחיבור המופלא שלו לעולמם של הילדים. הרצון לעזור להם, לתרום, לשמח ובכל דרך אפשרית הוא דבר שנשגב מבינתם של הצהובונים. לצערינו, אין הרבה אנשים טובים וכשיש אחד כזה ובסדר גודל כזה, הם מיד מנסים להכפיש את שמו ולנסות למצוא מניעים נסתרים ומטונפים למעשיו.
ה-"דמות המצויירת" הזו הייתה הרבה מעבר לדמות מצויירת עבורו. הסיפור של פיטר פן הוא סיפור מדהים ואני ממליצה לך לקרוא את הספר ולראות את הסרט. וולט דיסני היה גאון.
ולבסוף...לשאלתך האם זה בריא? בריא זה עניין מורכב וכנ"ל גם המושג-נורמלי. מי קובע בעצם מהו נורמלי ומה לא? החברה. בחברות מסויימות דברים שונים מוגדרים כנורמלים ובאחרות לא. אז מה זה אומר? כלום ושום דבר. מייקל היה מיוחד, אחר, נדיר ואנושי שלא כמו רוב בני האדם.
מייקל חלק עם העולם את אומנותו, כספו ונשמתו ובסוף לצערינו גם את חייו.
כולי תקווה שהאנושות הלא אנושית שלנו ובעיקר התקשורת, למדו משהו מהמקרה העצוב של מייקל. אמנם זה לא יחזירו לחיים אבל לא ייגרמו נזקים נוספים.
שיהיה חג שמח..