משהו מוזר...

[blg]

משהו מוזר...

יש את הקטע הזה עם "היה לי סרטן" כשכתבתי פה לפני שנה וחצי זה מאוד העסיק אותי, עם הזמן הסרטן עבר לרקע ארועים חדשים חזקים ממנו. אבל הוא צץ לו בכל מיני נקודות, לא תמיד צפויוץ. בשבועות האחרונים עולה לי שוב, אולי בגלל שלחצם של חברים שלח אותי לחדש את הבדיקות, אולי בגלל הזוגיות שהעלתה מחשבות על ילדים ופתאום נהייתה שאלה פיזית וכו'. בכל מקרה, במוצ"ש הייתי עם חברים במקום ציבורי עישנו לידנו, הפעם זה הפריע לי ביקשתי מהמעשן, ןהוא זז הצידה. אח"כ אחד מחבריו הדליק סיגריה, ביקשנו שוב, גם הוא זז. אחרי כמה דקות מצאתי אותי עם מעשן ב' רחוק מהקבוצות (שלי ושלו) ופניתי אליו: - אני רוצה להראות לך משהו הוא הביט בי - רואה את זה? הצבעתי על הקיעקוע הקטן - גבול גיזרת ההקרנות. - כן?! הוא ענה - מזכרת מהאונקולוגיה, כדאי לך להפסיק לעשן. לא יודעת מאיפה הבאתי את זה... ורציתי לשתף אתכם. האם גם לכם זה קורה? שפתאום זה קופץ מכם החוצה, בלי שתתכננו?

 

[איילת היפה]

לי קרה שחברתי הטובה

מזה עשרים שנה דיברה על מישהו מגעיל ואז אמרה: "הוא כמו סרטן, אי אפשר להיפטר ממנו" ואז תפסה את עצמה.........לי זה לא הפריע אך היא היתה נבוכה ביותר. מצד אחד רוצה לחזור ליום יום כמו שהיה לפני. בכלל לא משוחחים על המחלה יותר וטוב שכך, לא בא לי לדוש, אך מצד שני, למשל בעבודה, לפעמים קורה שאחד הבוסים פותח פה לא נעים וחסר סבלנות ואז יותר מתמיד בא לי לומר לו, אני עדיין לא מאה אחוז, אל תכעס, אני עושה את המכסימום שאני יכולה. אז בדרך כלל אני רוצה שגם אני וכל העולם ישכחו, אבל לפעמים אני חייבת שיזכרו, כי זה בכל זאת היה, ורק לפני שנה !!!! איילת האביב

 

[מלמלה]

תתחדשי היפה ../images/Emo39.gif

 

[אדומה2]

טראומות בכלל

אני יודעת לספר לך מהניסיון שלי עם הטראומה שלי הפרטית שהיא לא סרטן, שקורים לי המון דברים דומים- החל מהומור שחור וכלה בשימוש בטראומה כמו שאת עשית. אני לא חושבת שיש בזה משהו שהוא חיובי או שלילי, אני חושבת שהוא פשוט קיים והוא גם חלק מההתמודדות- כי הרי אנחנו כל הזמן מתמודדים עם הדברים הגדולים האלה שלנו וכל פעם מנקודת מבט אחרת, קצת כמו ספירלה כמו שאיש חכם אחד אמר לי פעם, כל פעם אתה עומד בשלב אחר בספירלה ומסתכל על אותה נקודה מכל שלב- אבל אני חושבת שזה מראה ומעיד על הדרך הארוכה שעברנו עם ההתמודדות שלנו ואיך שהיא הפכה לחלק אינטגרלי מחיינו במקום להיות איזה משהו מחוץ לרצף החיים, משהו כזה לא קשור אלינו בכלל. בעיניי זה חשוב.

 

[ציפורלילה]

שניים קצרים

הראשון היה לפני איזה שבועיים. איזה בחור בעבודה, אחד שכל הזמן אומר סרטן סתם כי הוא טמבל וחושב שזה מצחיק, שאל אותי אם היו משלמים לי 30,000 דולר אם הייתי מוכנה לקבל הקרנות, ואז כשנגשתי אליו (והוא נרתע כי הוא חשב שאני שוב באה להרביץ לו) לחשתי לו באוזן - כבר היה. והלכתי. אחר כך הוא שאל אותי אם הייתי רצינית, ואז הוא שאל איך זה, ומה חשבתי ומה הרגשתי. ופתאום, אחרי שנה כמעט שאני עובדת שם ואנחנו כל הזמן רבים, פתאום נהיינו חברים ממש טובים. (מ "הממורמרת" זה הפך ל"להביא לך משהו לאכול?"... זה ממש נחמד ככה.) השני היה לפני שחליתי פעם שניה, הייתי עובדת לילות בנתב"ג. וקר וחורף ואני מסתובבת עם כובעי צמר. תוך כדי עבודה אחד הבחורים אומר לי - את מזכירה לי את דסי רבינוביץ'. (הוא לא ידע שהייתי חולה). בהפסקה בדרך לאכול שאלתי אותו למה דווקא דסי, אז הוא אמר שהיא סימן לכוח רצון ואישיות וכאלה, וממשיך ואומר שרק שזו לא תהיה נבואה שמגשימה את עצמה, ואני עונה ככה בשקט - זה כבר קרה. אני ממשיכה ללכת, הוא נעצר. פשוט נשאר לעמוד שם באמצע המסדרון. לשמחתי הוא היה שם גם כשחליתי בפעם השניה והיה אחד היחידים שצחקו מההומור הבית-חולימי שלי. כמובן שיש גם תקריות לא נעימות אבל את המשתתפים בתקריות האלה פחות חשוב לזכור. יום טוב ואושר לרוב

 

[מלמלה]

לפעמים אני מרגישה כאילו אני מנצלת

את העובדה שעברתי במסלול הסרטן אולי בגלל שעשיתי זאת יחסית קל ומהר קשה לי לספר לזרים וגם לשוחח על כך עם שותפים לעבודה הרבה אנשים חולים בהרבה מחלות קשות שאין להן אותה "הילה" שיש לסרטן - ואין בכוונתי להוריד ולו מעט מהמאבק האדיר שרבים כאן עושים יום יום אלא אני מדברת על המקרה האישי שלי מחלות כמו סוכרת קשה אחיינית שלי בגיל 14 קיבלה מחלת הנפילה ואחיה באותה שנה צליק - אני לא שומעת מההורים שלהם כמעט כלום על כך איתי בעבודה יש מישהי שבנה חולה Cסי.אף (איך כותבים כאן באנגלית?) וההתמודדות מאוד קשה כאמור אני מרגישה "מנצלת" את העובדה לפעמים מישהו מרגיז להזכיר לו זאת שיתנהג יותר יפה אלי, ולא ממש יודעת איך להגדיר לעצמי את עצמי חולת סרטן? מבריאת סרטן? היה לי סרטן? הדברים בפנים לא ממש מגובשים ואני מקווה שלא כתבתי מבובל מידי

 

[blg]

גם אני... אז מה?

אני מרגישה לפעמים שיש לי את "נשק יום הדין" בכל מיני ענינים, ולפעמים אני מרגישה כמוך שאני מנצלת את הסרטן. אבל בפעמים אחרות אני חושבת (בהתרסה) "מגיע לי" מה, לא שילמתי את המחיר? לא הרווחתי ביושר? אני תופסת את עצמי כבוגרת אונקולוגיה עם תופעות לוואי (נפשיות בעיקרן) מתמשכות. אז תלוי מאוד ההקשר, למי שאני רוצה "להקטין את הסרטן" עבורי=ו אני עונה - הייתי חולה, עבר, הכל בסדר. עם מי שאני אמיתית אני עונה - הבראתי אבל זה לא נעלם. שוב לא יהיה לי מחשב כמה ימים. ניפגש אז.

 

[לולו הקטנה]

לפעמים

אני שומעת אנשים מקטרים, כמה קשה, כמה אין כסף, כמה זה מכעיס אותם וכמה ההוא מעצבן, ובא לי לצרוח קיבינימט!!!!!!! אתם בריאים !! יש לכם את הבריאות שלכם, כל השאר בידיים שלכם !! תפסיקו כבר לקטר, האם צריך שיקרה לכם איזה אסון חס וחלילה על מנת שתדעו להעריך מה שיש לכם ? אני לא אומרת שזה לא לגיטימי לקטר על דברים אחרים פרט לבריאות , פשוט יש אנשים שאני מביטה בהם ואומרת לעצמי שהם לא יודעים כמה שהם ברי-מזל. בפרט נשים שמקטרות כמה קשה להן לגדל תינוק, ואני - כל מה שאני רוצה עכשיו זה שלא יהיה לי זמן לנשום בגלל תינוק משלי. יהיה בסדר, סבלנות. אני יודעת. --------------------------------

 

[איילת האביב]

שמעתי עכשיו בחדשות של שש

שהשרה לימור ליבנת התמוטטה לאחר ארוע בנושא החינוך, בחוץ בדרך למכוניתה, היא איבדה דופק ונשימה וממש החיו אותה. עכשיו היא בסדר, מאושפזת ומצבה טוב. מסכנה, אף אחד לא מחוסן, הא? נאחל לה בריאות שלמה ומהירה. איילת האביב

 

[ציפורלילה]

ואת... ברת מזל?

את שומעת את האנשים מדברים, מקטרים, על שטויות. אבל בראיה שלך זה שטויות, כי עברת משהו שמאפשר לך לראות את התמונה הגדולה יותר. נכון שזה כבוד מפוקפק אבל זה כבר קרה ואת זה אי אפשר לשנות וגם אנשים אחרים אי אפשר. הרי בסופו של דבר אנחנו לומדים הכי טוב מהנסיון של עצמנו. אני למשל, לפני שהייתי חולה, הייתי לוקחת הכל ללב, הכל היה מעצבן ופוגע, ואז חליתי, ולמדתי. אז נכון שזה שעור לא נעים בכלל אבל אני באמת לא יודעת מה היה קורה אם הייתי ממשיכה לחוות ולהרגיש דברים כמו שהייתי עושה פעם. אני לא מאחלת לאף אחד לעבור את השעור הזה. אבל בדיעבד, אחרי שעברתי אני יכולה להגיד שלטווח הארוך קיבלתי משהו שלא הייתי יכולה לקבל באף דרך אחרת.