משהו ממני

משהו ממני

חומות

לקח לי שנים להניח לבנה לצד לבנה.
מסדרת אותן בצפיפות מדודה.
ממלאת חרכים במלט.
מחזירה אבן סוררת שזזה ממקומה.
סוערת אך מוגנת סביב המבצר שבניתי לי במלאכת מחשבת של שתיקה.
שאיש לא יחדור
שאף אחד לא ידע
רציתי לטפס עליהן בזהירות, לידך.
ואתה
בעוצמות שגיליתי בך ודרכך
בהתמסרות שלך לשלי
עוטף אותי
מתיר את כבליי
מעיף אותי דרך קירות
ושובר לי חומות באחת

רשומה מתוך הבלוג שלי
ובהצלחה לפורום ולמנהלת הנחמדה
 
ממש טוב

יפה איך בתיאור המעשי של צירוף באבנים מסתתרת מורכבות רגשית מאד חזקה של סבל, שפועלת בדרך של שתיקה, סוד וביטחון עצמי. המצוקה מתגברת כאשר האהוב מופיע ונותן אנרגיה חדשה ועצומה של רגשות והזדהות אתם.
&nbsp
 
למעלה