מה שיפה זה ששמות כוכבי הלכת שלהם הלכו לפי היסודות הסיניים
בכל מקרה, יש כאן היסטוריה מעניינת של השמות בעולם המערבי, אצלנו ואצל היפנים.
היהודים קיבלו את האסטרונומיה מהבבלים, בעיקרון, וכך גם היוונים, שמהם היא הגיעה לרומאים.
ליהודים ולבבלים לא היו שמות לימות השבוע - הימים ממוספרים. רק יום אחד אצלנו זכה לשם - שבת.
לכוכבי הלכת, לעומת זאת, הבבלים נתנו שמות של אלים. כשהיוונים לקחו אותם, הם התאימו את האלים לאלים שלהם. ובגלל שיש שבעה כוכבי לכת ושבעה ימים בשבוע, אז אותם אלים שימשו גם לשמות הימים וגם לשמות הכוכבים.
היהודים, כמובן, התרחקו מהמנהג הזה מכל וכל. את ימי השבוע השאירו ממוספרים, ולכוכבים נתנו שמות מקוריים משלהם, שלא קשורים לאלים כלשהם.
כל זאת למעט יום שבת. היום היחידי שיש לו שם נתן את שמו לכוכב השביעי - שבתאי.
והיפנים? אצלם כוכבי הלכת היו לפי האלמנטים הסיניים. וכשהגיע הזמן לתת שמות לימות השבוע, הקבילו את השמות לשמות הכוכבים, כמו במערב.
שימו לב שהירח והשמש יוצאים דופן גם ביפן (הם לא אלמנטים), וגם בתרבות המערב (הם לא אלים). בכל התרבויות הם מהדברים העתיקים ביותר שקיבלו שמות, וזה עוד לפני ההתפתחות של כל הדתות והמסורות התרבותיות.
מכל המיש-מש הזה, יוצא ששמו של היום השביעי הוא זהה בין הכוכב ליום בשבוע גם אצלנו, גם אצל היפנים, וגם בתרבויות המערב, ומדובר באותו כוכב ואותו יום כמובן.
דבר אחד מעניין: ביפנית, שמה של המתכת כספית, שבאנגלית/לטינית הוא mercury, ביפנית הוא sui-kin. קנג׳י של מים וקנג׳י של מתכת. זה כמובן הגיוני לגמרי, מדובר במתכת נוזלית. אבל איך קרה שאותו אלמנט הוא גם בדיוק האלמנט של כוכב חמה, הלא הוא מרקורי? לא ברור. אולי השם sui-kin הוא מודרני.