משהו מעניין על כתיבה ולימוד
קראתי את הכתבה הזאת על מייקל שייבון, ובערך באמצע נתקלתי במשהו מעניין. אני מדברת על הפסקה שבאה אחרי השאלה "מתי ידעת שתהיה סופר". מה ששייבון אומר, בקצרה, הוא משהו שסטיבן קינג כבר אמר ב"על הקריאה" ומשהו שבעיני הוא מאוד נכון, וחבל שלא נאמר יותר בתדירות גדולה יותר ובקול רם יותר - כדי לכתוב, צריך ללמוד איך. הכוונה היא כמובן לא לפעולה הטכנית בה מרימים עט או מקישים על המקלדת, אלא על כל הטכניקות של בניית עלילה, דמויות, ונתינת עומק לסיפור שלכם. לא איך לכתוב, אלא איך לכתוב *טוב*. מה ששייבון אומר מעורר אצלי הד הסכמה גדול - "מוזר שאיש לא מפקפק בצורך ללמוד ציור, פיסול ומוסיקה. גם בכתיבה יש טכניקות שלעולם לא תלמד, אלא אם מישהו ילמד אותך כיצד להשתמש בהן.". בניגוד לשאר האומנויות, כתיבה נתפסת אצל הרבה אנשים כמשהו קל, פשוט ובר השגה. יש לא מעט כאלה, צעירים ומבוגרים, שטוענים שהם "כותבים ספר" או כל אמירה גדולה כזו, בלי שום בסיס מאחוריה חוץ מכמה דפים כתובים, או "רעיון" (ורעיון, אם אתם שואלים אותי, הוא כלום. אני מוכנה לפרט על זה פעם
). לא שאני חושבת שיש רע באמביציות כאלה. רק שאצלי צמד המילים "כתיבת ספר" הוא בעל משקל גדול מאוד. זה לא משהו שעושים סתם כך, כל יום, בלי הכנה ומאמץ. יש כנראה כאלה שכן עושים את זה ככה - אבל אני נוטה להאמין (מנסיון) שככה גם נראה התוצר שלהם. אבל בנקודה אחת אני חלוקה עליו. שייבון טוען ש - "אנשים יכולים לקרוא את מיטב הספרות העולמית, ועדיין אין זה דומה לשעה שבה מורה מיומן ממחיש כיצד להשתמש בטכניקה של סופרים מעולים". נכון שאין כמו מורה שישב איתך ויסביר לך. אבל לטעמי אי אפשר להפריד בין השניים - קריאה ולמידה. כשאתה קורא ספר טוב אתה קולט משהו מזה. אתה אולי לא לומד בדיוק את הטכניקה, אבל אתה רואה מה מוצא חן בעיניך ומה לא, מה עובד ומה לא. אתה לומד, בקיצור, מה אתה אוהב או שונא כקורא. את הידע הזה, אם יודעים לנצל אותו, אפשר להפוך למשהו מאוד מועיל. מה גם שאני מאמינה שהסגנון שלנו, חוץ מהצד המולד בו, נבנה גם מחשיפה לקשת כמה שיותר רחבה של סגנונות אחרים. ולבסוף - אני באמת מאמינה שזה בלתי אפשרי לכתוב טוב בלי לקרוא. קינג, ךשמחתי, מסכים איתי
בדיוק כמו שכל מי שלומד אמנות לומד גם תולדות האמנות ואמנות מודרנית, מי שרוצה לכתוב צריך להכיר גם את תולדות הספרות ואת הספרות העכשווית. הפפרדה בין הספרות לשאר האמנויות היא מכעיסה, אבל נראה שזו מגמה שימיה קצרים עכשיו כשבהרבה מוסדות לימודים נפתחות מגמות כתיבה למיניהן. משמח.
קראתי את הכתבה הזאת על מייקל שייבון, ובערך באמצע נתקלתי במשהו מעניין. אני מדברת על הפסקה שבאה אחרי השאלה "מתי ידעת שתהיה סופר". מה ששייבון אומר, בקצרה, הוא משהו שסטיבן קינג כבר אמר ב"על הקריאה" ומשהו שבעיני הוא מאוד נכון, וחבל שלא נאמר יותר בתדירות גדולה יותר ובקול רם יותר - כדי לכתוב, צריך ללמוד איך. הכוונה היא כמובן לא לפעולה הטכנית בה מרימים עט או מקישים על המקלדת, אלא על כל הטכניקות של בניית עלילה, דמויות, ונתינת עומק לסיפור שלכם. לא איך לכתוב, אלא איך לכתוב *טוב*. מה ששייבון אומר מעורר אצלי הד הסכמה גדול - "מוזר שאיש לא מפקפק בצורך ללמוד ציור, פיסול ומוסיקה. גם בכתיבה יש טכניקות שלעולם לא תלמד, אלא אם מישהו ילמד אותך כיצד להשתמש בהן.". בניגוד לשאר האומנויות, כתיבה נתפסת אצל הרבה אנשים כמשהו קל, פשוט ובר השגה. יש לא מעט כאלה, צעירים ומבוגרים, שטוענים שהם "כותבים ספר" או כל אמירה גדולה כזו, בלי שום בסיס מאחוריה חוץ מכמה דפים כתובים, או "רעיון" (ורעיון, אם אתם שואלים אותי, הוא כלום. אני מוכנה לפרט על זה פעם