משהו מענין שפורסם פעם בYNET.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1337949,00.html אני כפי הנראה משתייך לאחת משני הקבוצות האחרונות במאמר בעלי הריכוז סולקטיבי (עובדה אני יכול לשבת בפורמים שעות תוך שאני שומע מוסיקה ברקע
),והחולמניים. שכן מעולם לא היתי אדם אלים וכעיקרון פרט לכיתה ז שנסגרתי בעצמי והיה לי מאוד קשה בלימודים כי לא היתי מוכן נפשית לעומס הלימודי שנדרש ממני בכיתה המדעית (ואז כבר הבנתי בצורה מהותית את החשיבות שבצינים לגבי העתיד שלי) הסתדרתי תמיד עם הסביבה שלי ואם אנשים והיו לי לא מעט חברים וגם כיום גם לאור העובדה שלכאורה אני "חריג" כעתודאי אני ביחסים טובים עם חברי הסטודנטים ומוזמן ללא מעט מסיבות פרטיות ואוהבים לדבר איתי ולהיות בקשר איתי ולבלות בחברתי וכד... ולמעשה במהלך חיי פרט למקרים חרגים ביותר ומצומצמים ביותר (לכל היותר 4,5) שהיה עלי להגיב בפיזיות כדי להגן על היקרים לי (למעשה פרט לסיטואציה אחת ביסודי שבה ילד חומם עלידי חבריו הטיפשים שגרמו לו לחשוב שעשיתי לו משהו שכלל לא עשיתי והוא התעקש לריב איתי ואחרי שניסיתי לדבר איתו ולהרגיע אותו הוא הכניס לי אגרוף לעין ואלץ אותי להלום בו חזרה כדי להעביר מסר ברור לו ולסביבה שלא כדאי לריב איתי) מלבד אותו מקרה הפעמים היחידות בהם היתי צריך להיות פיזי היו כאשר גורם שלישי (לרוב זר לי) איים לפגוע פיזית (או להתריד מינית במקרה של ידידות) ידידות או חברים שהיו בנחיתות פיזית או מספרית והדבר אלץ אותי לבוא ולהתעמת עם הצד השלישי ולחצוץ בגופי בינם בניסיון להבהיר לצד השלישי כי הנוכחות שלו לא רצויה פה (ושלא תבינו לא נכון אני לא חזק בצורה מיוחדת אני די ממוצע ועד שלבים מתקדמים בגיל ההתבגרות אפילו די צנום וחלש אבל בעל יכולת של להכניס מבט קרח אש שמעביר מסר של גם אם אני חלש ממך אני עדיין יוכל לפגוע בכך כך שתצטער שנולדת.). מכל מקרה מה שאהבתי במאמר זה את היתרון האבולציוני שבהפרעת קשב וריכוז.
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-1337949,00.html אני כפי הנראה משתייך לאחת משני הקבוצות האחרונות במאמר בעלי הריכוז סולקטיבי (עובדה אני יכול לשבת בפורמים שעות תוך שאני שומע מוסיקה ברקע
),והחולמניים. שכן מעולם לא היתי אדם אלים וכעיקרון פרט לכיתה ז שנסגרתי בעצמי והיה לי מאוד קשה בלימודים כי לא היתי מוכן נפשית לעומס הלימודי שנדרש ממני בכיתה המדעית (ואז כבר הבנתי בצורה מהותית את החשיבות שבצינים לגבי העתיד שלי) הסתדרתי תמיד עם הסביבה שלי ואם אנשים והיו לי לא מעט חברים וגם כיום גם לאור העובדה שלכאורה אני "חריג" כעתודאי אני ביחסים טובים עם חברי הסטודנטים ומוזמן ללא מעט מסיבות פרטיות ואוהבים לדבר איתי ולהיות בקשר איתי ולבלות בחברתי וכד... ולמעשה במהלך חיי פרט למקרים חרגים ביותר ומצומצמים ביותר (לכל היותר 4,5) שהיה עלי להגיב בפיזיות כדי להגן על היקרים לי (למעשה פרט לסיטואציה אחת ביסודי שבה ילד חומם עלידי חבריו הטיפשים שגרמו לו לחשוב שעשיתי לו משהו שכלל לא עשיתי והוא התעקש לריב איתי ואחרי שניסיתי לדבר איתו ולהרגיע אותו הוא הכניס לי אגרוף לעין ואלץ אותי להלום בו חזרה כדי להעביר מסר ברור לו ולסביבה שלא כדאי לריב איתי) מלבד אותו מקרה הפעמים היחידות בהם היתי צריך להיות פיזי היו כאשר גורם שלישי (לרוב זר לי) איים לפגוע פיזית (או להתריד מינית במקרה של ידידות) ידידות או חברים שהיו בנחיתות פיזית או מספרית והדבר אלץ אותי לבוא ולהתעמת עם הצד השלישי ולחצוץ בגופי בינם בניסיון להבהיר לצד השלישי כי הנוכחות שלו לא רצויה פה (ושלא תבינו לא נכון אני לא חזק בצורה מיוחדת אני די ממוצע ועד שלבים מתקדמים בגיל ההתבגרות אפילו די צנום וחלש אבל בעל יכולת של להכניס מבט קרח אש שמעביר מסר של גם אם אני חלש ממך אני עדיין יוכל לפגוע בכך כך שתצטער שנולדת.). מכל מקרה מה שאהבתי במאמר זה את היתרון האבולציוני שבהפרעת קשב וריכוז.