משהו על אמא ויום כיפור

[justme007]

משהו על אמא ויום כיפור

אני עדיין בשלבי למידה של האלצהיימר, וככ לא מובן לי המחלה הזו. התקדמנו הרבה עם אמא. אתמול אמא שואלת: "מה זה כיפור?" היא שכחה שיש דבר כזה שנקרא יום כיפור. אז היום היא אומרת לי: "נראה לי שאבא צם" - מאיפוא בדיוק היא יודעת? אני משתגעת מזה. אח"כ היא אומרת לי: "חבל שאכלתי בבוקר יכולתי לצום" ואחרי איזה שעה שהיא יודעת איכשהו שצמים אז היא אומרת לי: "אני אצום עד הערב במילא אני לא מרגישה רעבה"- שתבינו הייתי איתה מהבוקר ואף אחד לא דיבר איתה, אז איך היא יודעת שצמים היום? לא מובן...כנראה שבגלל שאבא שלי היה זמן רב יותר מהרגיל בבית הכנסת אז היא איכשהו ידעה. אח"כ בצהריים ישבתי איתה לאכול, היא כבר הייתה רעבה ולא התעקשה איתי בכלל, ישבנו במרפסת ואבא אתמול הוריד חלק מהגג של המרפסת, אז אמא אומרת לי: "אבא מכין סוכה". ככ הרבה דברים הם זכרון חדש, כאילו שיש נסיגה במחלה, אבל אני פשוט לא מבינה מה קורה ! כלומר אמא חולה כבר שנתיים אז איך זה? היא גם משחקת איתי דמקה, והיא ישר שמה את מה שצריך בדיוק לפני המספרים מבלי לחשוב ככ הרבה היא פשוט יודעת. גם הלכתי איתה לטייל היום, היא מאוד אוהבת לקרוא את כל השלטים ברחוב, היא יודעת עדיין לקרוא יפה. עיתי לה טיפול ציפורניים (אפילו אם כיפור היום, הייתי צריכה להעסיק אותה והיא מאוד אוהבת) - אז בסוף היום היא אומרת לי: איזה לק יפה שמת לי. זה פשוט עושה אותי מאושרת לשמוע שהיא זוכרת, כי בהתחלה כל דבר שהייתי קונה לה או עושה לה היא הייתה אומרת שהיא לא זוכרת מאיפוא זה הגיע או מי עשה את זה. נקווה שימשיך ככה כי עכשיו זה טוב איכשהו

 

[justme007]

משחקת דומינו (לא דמקה) * * *

 

[ענתי44]

justme007../images/Emo24.gif

אכן נפלאות דרכי המוח, גם זה שהאלצהיימר פגע בו וגם, לדעתי, נפלאות דרכי האהבה שאת ומשפחתך עוטפת בה את אמא. מאחלת לאמא ולך שהיא תשאר במצבה הזה וגם בכיפור הבא תרצה לצום או להכין סוכה.

 

[ענתי44]

אמא שקופה ../images/Emo10.gif

גם עלינו עבר יום כיפור שקט ונינוח. אמש אמא עדיין היתה מחוברת לאינפוזיה אני הייתי גוי של שבת וכיפור והדלקתי אור בחדרה כדי לנתק אותה מהאינפוזיה ולכבות כשהלכה לישון. שיקרתי בלי בושה כשהבאתי לה עוד מעדן גבינה חדש, כאילו זה אותו אחד ( הרווחתי עוד מאה חמישים קלוריות) הבוקר היא קמה ולא הבינה למה הטלוויזיה סגורה אז הסברתי לה ואז כשרציתי להאכיל אותה היא סירבה ואמרה " צריך לצום אז אסור לאכול" רק כשהבטחתי לה שאלוהים לא יכעס עליה ושהוא מרשה לה לאכול הסכימה לאכול. לקראת סוף הצום הלבשתי אותה בשמלה יפה והלכנו חברה של אמא , אמא ואני לבית הכנסת לשמוע שופר.כשהגענו לפתח בית הכנסת היו שם מלא נשים מכרות של אמא, מי שכנה רחוקה , מי שעבדו איתה. כמעט כולם סובבו את הראש וסובבו גב. לו יכלו היו עוברות מדרכה. רק צדיקה אחת בסדום, ניגשה לאמא ואמרה לה גמר חתימה טובה. ושאלה אותה איך היא מרגישה? אמא כבר לא מזהה את האישה אבל מהטון הידידותי הבינה שהיא מכירה אותה אז היא חייכה אליה והשיבה " תודה לאל"... כן אני ראיתי את ההלם על חלק מהפנים. ראיתי את הכאב על מה שקרה לאמא, אבל זו לא סיבה להתעלם. האמת לאמא כבר לא הפריע היא נהנתה לראות ילדים משחקים על הכביש, להחזיק לי את היד ולשמוע שופר, אני נאבקתי בדמעות.זה כל כך שרף לי בלב. מאחר שלבשתי חצאית וחולצה בלבן חשתי כמו חנהלה ושמלת השבת ששמלתה הוחתמה, כאילו המבטים המתעלמים, או מבטי הרחמים הותירו עליי כתמים. רציתי לזעוק להן " ריבונו של עולם אתן עדיין צמות ומבקשות מחילה מהאל".... אבל שתקתי, וכשעלה קול השופר ופתח שערי מרום, עלתה איתו מעלה קול שעוותי שנאלם.

 

[ליאורלילי]

ענתי , החברות במבוכה ופחד

ענתי קרה , שנה טובה , מי כמוך יודע שזה המצב בקרב רוב בני האדם. קשה לנו להתמודד עם השונה. כולנו עברנו גם דברים כאלה שלא תמיד ידענו מה לעשות במצבים של פגישה עם מישהו חולה או חריג. אני כבר למדתי בדרך הקשה שיש אנשים שיכולים להתמודד , לדבר איתך , להסתכל בעיניים , להביע סימפטיה ויש אחרים שתופסים מרחק כי לא מסוגלים. ברגע שהם נתקלים במקרה מצער זה גורם להם מבוכה , מה להגיד , האם יגיבו נכון , גם הפחד והחשש מלראות מישהו חולה משפיע עליהם. עלייך להבין ולסלוח , הם בני אדם הרבה יותר חלשים ממך וזו שפנתה לאמא , היא אישה חזקה , שמסוגלת להתמודד , אך אלה בדרך כלל במיעוט בחברה שלנו. ענתי , אל תתני לזה לגרום לך עצב. את צריכה לשמוח שאמא מבינה משהו , מדברת ומגיבה , זה מה שחשוב. כולנו כאן בפורום יודעים שלאמא שלך יש את האהבה הכי גדולה ולכן היא מאושרת. ענתי , אני בעצמי מתרחקת מאנשים שאני רואה שלא יוצרים קשר , למרות שיודעים על מחלת בעלי. זה כואב מאד אך אין ביכולתי לכפות עליהם דבר. לבעלי יש בן דוד שהיה חבר קרוב שלו בילדות, גדלו יחד. הוא גר רחוק בצפון והוא אדם טוב מאד. אני גם מתכתבת במייל עם אשתו כל הזמן. בעלי הזכיר אותו לפני כמה ימים ואמר שהיה רוצה שיבוא לבקר בסוכות. יזמתי וכתבתי לו זאת במייל. הוא ענה לי שבסוכות הוא עובד ואולי אחרי. אך חשבתי לתומי , האם הוא לא יכול להתקשר לדבר איתו ולהגיד שנה טובה??? אני מניחה שגם הוא נבוך ולא יכול להתמודד אך אני בכל זאת מאוכזבת מאד. היום התפללתי כמעט את כל התפילות והמחשבות מה יהיה ואיך תעבור השנה החדשה לא הרפו ממני. לא ידעתי מה לבקש מהקב"ה, רק שבעלי לא יתבזה, זה העיקר. מאחלת לך ולכולנו שנה טובה , שנה שבה יקירינו לא יסבלו וגם אנחנו נדע ונצליח לטפל בהם כראוי. לילה טוב , טובה

 

[נירה לב]

../images/Emo141.gifענתי יקרה,

אל תתעצבי מאלו שלא התייחסו ל אמא.מזל שהיא לא שמה לב ולא נעלבה.עשית חכם שלא הערת להן. ישנם אנשים שפשוט לא יודעים להתנהג במצבים מסויימים. והם גם לא יודעים שאין בטוח למחלה הזו וזה יכול ליפול על כל אחד. יכול להיות שאם היתה יותר מודעות בציבור למחלה הזו ייתכן ולא היית צריכה להתקל בטיפשוטם של האנשים. גם אני מאד מאוכזבת מכמה וכמה אנשים שהיו מאד קרובים לבעלי ועכשיו הם כאילו התאדו, כנראה שגם הם לא יודעים שלכל אחד המחלה יכלה להגיע. תמשיכי להיות הבת המופלאה לאמך היקרה . שתהייה לך שנה טובה מעריצה אותך נ י ר ה

 

[ענתי44]

זה אכן משהו שצריך ללמוד לחיות איתו

ההתעלמות של מכרים מבטים של רחמים או סלידה מעבר למדרכה אחרת. אני יודעת, חלקם נבוכים, חלקם כואבים לראות אותה ככה, וחלקם מחוסר ידע חושש להדבק או מה.... זה משהו שאני צריכה לחיות איתו.

 

[פנטזי1]

justme שלום

אכן המחלה הזאת מתעתעת בנו.יש ימים שהמצב גרוע ונראה לנו הכל שחור ויש ימים שיש פתאום מן ניצוץ של אור פתאום הם זוכרים את שמינו ומסוגלים לקלוט קצת יותר ,אני רואה את זה גם אצל אבי שחולה כבר 8 שנים ונמצא במוסד,לפעמים הוא לא זוכר את שמי ולפעמים הוא מיד אומר אותו,יש ימים שהדיבור שלו מאוד לא ברור המילים משתבשות לו לגמרי ויש ימים שהוא מדבר כמעט לענין.גם אני משחקת איתו דומינו כשאני באה לבקר אותו וגם קלפים -מלחמה,והא מצליח לפעמים יותר ולפעמים פחות ,אין מה לעשות.זו מחלה ארורה שהורסת את המוח.