משהו על גיל העולם (שבענט)
בהרצאה שנשא בפני כינוס של אנשי מדע דתיים בארצות הברית (בשנת 1979), התייחס הרב אריה קפלן לבעייתיותה של השאלה ולפתרונותיה השונים. הוא אף הציע פתרון משלו. פתרון, הנובע ממקורות התורה עצמה והעשוי לדעתו לגשר על הפער הגלוי בין גיל התורה ליקום לבין הגיל שמציע המדע. את הכיוון עליו הצביע מצא ב"ספר התמונה" המיוחס לתנא הגדול רבי נחוניה בן הקנה. בו מופיע לראשונה רעיון השמיטות והיובלות של היקום. רעיון זה אומר שהעולם בנוי במחזוריות של שנות השמיטה. כלומר, כמו שבתורה קיימת מצוות השמיטה: שש שנות עבודת קרקע ובשנה השביעית שביתה (ויקרא כ"ה), כך גם היקום עצמו יש לו מחזור שמיטה משלו: ששת אלפי שנה של קיום ו"שביתה" באלף השביעי. וכמו שמחזוריות השמיטה בחיינו מורכבת ממחזור של שבע שמיטות שבסופה שנת היובל, כלומר, ארבעים ותשע שנים שלאחריה שנת החמישים (1+49=50) - כך הוא גם מחזור היקום עצמו. שבע מחזורים של שבעת אלפים שנה כל מחזור. רעיון השמיטות והיובלות בהתייחס אל היקום עצמו מצא את דרכו מספר זה אל גדולי המפרשים על התורה (רבנו בחיי ועוד) ובהתאם לכך דברי התלמוד המדבר על עולם שיעמוד על תילו ששת אלפים שנה ובאלף השביעי ייחרב - מתייחס רק למחזור אחד של שמיטה. המפרשים השונים רק חלוקים ביניהם באיזו שמיטה ממחזור השמיטות מצוי עולמנו העכשווי. עלינו לציין שגדולי המקובלים, כגון האר"י ורבי משה קורדובירו, מתייחסים לרעיון השמיטות והיובלות ביקום לא כפשוטם, כי אם מושגים רוחניים. אולם, לדעת הרב קפלן, אין זה צריך למנוע מאיתנו להתייחס לגישתם של מקובלים גדולים מדורות קודמים, הרואים במחזור השמיטות בעולם גם דבר ארצי המתחולל בפועל. על פי "ספר התמונה", הרי גיל העולם שלנו היום הוא לפחות, ארבעים ושתים אלף שנה (6*7000=42,000). זאת, בהתאם למספר מפרשים קלאסיים. כלומר, אנו נמצאים במחזור השמיטות האחרון. והנה, נמצאה התייחסות מעניינת, מבחינתנו, בדבריו של רבי יצחק דמן עכו, מגדולי המקובלים (נולד בסוף המאה ה-13) תלמידו של הרמב"ן, אשר את דבריו מרבה לצטט רבי אליהו די וידאש בספרו המוסרי המפורסם "ראשית חכמה". בתקופתו פורסם לראשונה ספר "הזוהר" ורבי יצחק דמן עכו היה האיש אשר חקר וגם אישר את אמיתותו ומקוריותו. כותב הרב קפלן כדלהלן: "לפני מספר שנים, במסגרת עבודה ספרותית תורנית, הגיעה לידי צילום כתב יד של אחד מחיבוריו החשובים של רבי יצחק דמן עכו, "אוצר חיים" (העותק היחידי השלם של כתב היד מצוי בספריית לנין, מוסקבה, אוסף גינזבורג). עותק זה עצמו הוא עתיק ביותר והוא נכתב עוד לפני כמה מאות שנים. והנה, נדהמתי לגלות בו פירוש חדש לכל התפישה של מחזור השמיטות והיובלות של היקום. רבי יצחק דמן עכו כותב הואיל ומחזוריות זו היתה קיימת לפני הולדת האדם הראשון, הרי שאי אפשר למנות את שנות היקום בו אין אדם על פי שעון הזמן של האדם. המניין חייב להיעשות על פי שנותיו של הבורא. כלומר, השנים הללו הינן שנים אלוקיות. והואיל ומצאנו בפסוק ש"כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" (תהילים פרק צ'), כלומר, שאלף שנותיו של האדם הינן בעיני אלוקים יום אחד - נמצא ששנה אלוקית, המורכבת מ- 4/1 365 יום תגיע בחישוב אנושי ל- 365,250 שנים. על כן כאשר "ספר התמונה" קובע שהעולם קיים 42,000 שנה אין הוא מדבר על שנים אנושיות כי אם שנים אלוקיות. לרעיון זה ישנם תוצאות מדהימות!!! שכן בהתאם לרבי יצחק דמן עכו נמצא שגילו של העולם הוא 42,000 * 365,250. זהו מספר מאוד מאוד משמעותי. מכל החשבונות המדעיים הנעשים כיום ביקום המתפשט ומתצפיות אסטרונומיות אחרות הגיע המדע המודרני למסקנה שה"מפץ הגדול" התחולל לפני 15 מיליארד שנה בקירוב. והנה, אנו מוצאים בכתביו של אחד מגדולי המקובלים, בספר שכתב לפני 700 שנה, כי חישוב קבלי מעניק לנו אותו מספר שנים לגיל היקום: חמש עשר מיליארד שלוש מאות ארבעים מליון וחמש מאות אלף (42,000 * 365,250 = 15,340,500,000) שנה". "אני משוכנע", סיים הרב קפלן, "שממצא זה יהיה שנוי במחלוקת. אולם, בכל מקרה מענין לגלות וחשוב לדעת שגישה קלאסית שכזאת קיימת. ושאחד המקובלים המפורסמים והחשובים ביותר, חישב את גיל העולם לפני 700 שנה בהגיעו למסקנה אליה הגיעה המדע המודרני. (הדברים מופיעים במאמרו של הרב יצחק אדלרשטיין שפורסם ב- Jewish Action
בהרצאה שנשא בפני כינוס של אנשי מדע דתיים בארצות הברית (בשנת 1979), התייחס הרב אריה קפלן לבעייתיותה של השאלה ולפתרונותיה השונים. הוא אף הציע פתרון משלו. פתרון, הנובע ממקורות התורה עצמה והעשוי לדעתו לגשר על הפער הגלוי בין גיל התורה ליקום לבין הגיל שמציע המדע. את הכיוון עליו הצביע מצא ב"ספר התמונה" המיוחס לתנא הגדול רבי נחוניה בן הקנה. בו מופיע לראשונה רעיון השמיטות והיובלות של היקום. רעיון זה אומר שהעולם בנוי במחזוריות של שנות השמיטה. כלומר, כמו שבתורה קיימת מצוות השמיטה: שש שנות עבודת קרקע ובשנה השביעית שביתה (ויקרא כ"ה), כך גם היקום עצמו יש לו מחזור שמיטה משלו: ששת אלפי שנה של קיום ו"שביתה" באלף השביעי. וכמו שמחזוריות השמיטה בחיינו מורכבת ממחזור של שבע שמיטות שבסופה שנת היובל, כלומר, ארבעים ותשע שנים שלאחריה שנת החמישים (1+49=50) - כך הוא גם מחזור היקום עצמו. שבע מחזורים של שבעת אלפים שנה כל מחזור. רעיון השמיטות והיובלות בהתייחס אל היקום עצמו מצא את דרכו מספר זה אל גדולי המפרשים על התורה (רבנו בחיי ועוד) ובהתאם לכך דברי התלמוד המדבר על עולם שיעמוד על תילו ששת אלפים שנה ובאלף השביעי ייחרב - מתייחס רק למחזור אחד של שמיטה. המפרשים השונים רק חלוקים ביניהם באיזו שמיטה ממחזור השמיטות מצוי עולמנו העכשווי. עלינו לציין שגדולי המקובלים, כגון האר"י ורבי משה קורדובירו, מתייחסים לרעיון השמיטות והיובלות ביקום לא כפשוטם, כי אם מושגים רוחניים. אולם, לדעת הרב קפלן, אין זה צריך למנוע מאיתנו להתייחס לגישתם של מקובלים גדולים מדורות קודמים, הרואים במחזור השמיטות בעולם גם דבר ארצי המתחולל בפועל. על פי "ספר התמונה", הרי גיל העולם שלנו היום הוא לפחות, ארבעים ושתים אלף שנה (6*7000=42,000). זאת, בהתאם למספר מפרשים קלאסיים. כלומר, אנו נמצאים במחזור השמיטות האחרון. והנה, נמצאה התייחסות מעניינת, מבחינתנו, בדבריו של רבי יצחק דמן עכו, מגדולי המקובלים (נולד בסוף המאה ה-13) תלמידו של הרמב"ן, אשר את דבריו מרבה לצטט רבי אליהו די וידאש בספרו המוסרי המפורסם "ראשית חכמה". בתקופתו פורסם לראשונה ספר "הזוהר" ורבי יצחק דמן עכו היה האיש אשר חקר וגם אישר את אמיתותו ומקוריותו. כותב הרב קפלן כדלהלן: "לפני מספר שנים, במסגרת עבודה ספרותית תורנית, הגיעה לידי צילום כתב יד של אחד מחיבוריו החשובים של רבי יצחק דמן עכו, "אוצר חיים" (העותק היחידי השלם של כתב היד מצוי בספריית לנין, מוסקבה, אוסף גינזבורג). עותק זה עצמו הוא עתיק ביותר והוא נכתב עוד לפני כמה מאות שנים. והנה, נדהמתי לגלות בו פירוש חדש לכל התפישה של מחזור השמיטות והיובלות של היקום. רבי יצחק דמן עכו כותב הואיל ומחזוריות זו היתה קיימת לפני הולדת האדם הראשון, הרי שאי אפשר למנות את שנות היקום בו אין אדם על פי שעון הזמן של האדם. המניין חייב להיעשות על פי שנותיו של הבורא. כלומר, השנים הללו הינן שנים אלוקיות. והואיל ומצאנו בפסוק ש"כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול" (תהילים פרק צ'), כלומר, שאלף שנותיו של האדם הינן בעיני אלוקים יום אחד - נמצא ששנה אלוקית, המורכבת מ- 4/1 365 יום תגיע בחישוב אנושי ל- 365,250 שנים. על כן כאשר "ספר התמונה" קובע שהעולם קיים 42,000 שנה אין הוא מדבר על שנים אנושיות כי אם שנים אלוקיות. לרעיון זה ישנם תוצאות מדהימות!!! שכן בהתאם לרבי יצחק דמן עכו נמצא שגילו של העולם הוא 42,000 * 365,250. זהו מספר מאוד מאוד משמעותי. מכל החשבונות המדעיים הנעשים כיום ביקום המתפשט ומתצפיות אסטרונומיות אחרות הגיע המדע המודרני למסקנה שה"מפץ הגדול" התחולל לפני 15 מיליארד שנה בקירוב. והנה, אנו מוצאים בכתביו של אחד מגדולי המקובלים, בספר שכתב לפני 700 שנה, כי חישוב קבלי מעניק לנו אותו מספר שנים לגיל היקום: חמש עשר מיליארד שלוש מאות ארבעים מליון וחמש מאות אלף (42,000 * 365,250 = 15,340,500,000) שנה". "אני משוכנע", סיים הרב קפלן, "שממצא זה יהיה שנוי במחלוקת. אולם, בכל מקרה מענין לגלות וחשוב לדעת שגישה קלאסית שכזאת קיימת. ושאחד המקובלים המפורסמים והחשובים ביותר, חישב את גיל העולם לפני 700 שנה בהגיעו למסקנה אליה הגיעה המדע המודרני. (הדברים מופיעים במאמרו של הרב יצחק אדלרשטיין שפורסם ב- Jewish Action