משהו על הורים - להגברת המודעות

[ילד בערך]

משהו על הורים - להגברת המודעות

ההורים שלי הם "נפגעי תקיפה מינית" הפגיעה שלהם היא הפגיעה שלי ביום שנפגעתי גם הם "נפגעו" ההורים שלי כבר שנים לא מתמודדים כשהייתי בן שנתיים הם בחרו לשתוק הם חשבו שאם הם לא ידברו זה יעלם אני לא אדע ובטח שלא אזכור הם שתקו כמעט 23 שנים גם אני... אחר כך הם בחרו לעצום עיניים, בחרו לא לדעת וגם אני. עד היום אני לא יודע, אני לא זוכר מהילדות שלי יש לי רק רסיסים של זיכרונות וזהו כשהייתי בן 17 הם בחרו להתעלם בחרו לקבל את הדיעה של ועדת החינוך של הקיבוץ לא לראות את הסימנים הכחולים והפציעות לא לראות את הכאב שבעינים. אתם יודעים מה? באיזשהו מובן גם אני אף פעם לא ניסיתי להתמרד למחות לצעוק קיבלתי את גזר הדין בהשלמה ההורים שלי לא מתמודדים הם לא מדברים על מה שקרה למרות שכמעט הכל כבר נאמר ונתגלה הם מדברים על מזג האוויר ועל "מה נשמע אצלך בגרעין" וממשיכים לשתוק. וגם אני, לא דיברתי איתם על מה שקרה (שלחתי את המטפל שלי לספר להם רק כשהמשפט עמד להתחיל) אני מדבר איתם על האחים שלי ועל מזג האוויר ומתעניין "מה נשמע בקיבוץ" אני נפגע תקיפה מינית וגם ההורים שלי ואנחנו לא מתמודדים (הבהרה חשובה: בנגיוד למה שאולי משתמע מתוך הקטע - אני לא נפגע גילוי עריות) בבקשה תשמרו על הילדים שלכם בשבילם בשבילכם ובשבילי

 

[זהבה נ]

שלום לך וברוך הבא לפורום, מדוע אתה

"שותק", למה אתה לא פותח בשיחה רצינית מלב אל לב ב6 עינים עם ההורים שלך, רק בכדי לסגור את הסיפור הכאוב שלכם. זה לא יסתדר מעצמו, אתם חייבים לעבוד על זה וביחד. אני לא כל כך מבינה מדוע המטפל שלך לא עיבד את הנושא הזה ונתן לך את הכוחות להתמודד עם הקושי הגדול?. טראומות לא נפתרות מעצמן, חייבים ללמוד בכדי להיות יכולים להתמודד עם הקשיים שהן גרמו, ורק אז אפשר להמשיך את בצורת חיים כמה שיותר נורמאלית. בהצלחה לכם,

 

[Diana M]

ילד בערך, ליבי על כאבך

כיועצת חינוכית פגשתי במשך השנים יותר מילד אחד אשר עבר פגיעה או התעללות מינית ממושכת. הכאב, הצער, הפגיעה וההשפעות הן ארוכות ודורשות התמודדות לא קלה. בעצם כך שמצאת לנכון לספר כאן את סיפורך אתה בעצם אומר "כאב" ומבטא צורך לשחרר כאב זה החוצה. אני מקווה כי אתה מוצא דרכים לסייע לעצמך. ישנן כתובות רבות והרבה אנשים טובים אשר יושיטו לך יד. אינך לבד ואינך צריך להשאר לבד. וגם אם להוריך מתוך כאבם שלהם "נח וקל יותר" עם השתיקה עם ההכחשה, אל לך לשתף עימם פעולה. עשית זאת מספיק שנים. תן לכאב לצאת ואמור להם מה אתה מרגיש. אני מתרגשת מהפניה שלך ומצטפרת לבקשתך לשמור על הילדים. וכאשר מדובר בילדי חינוך מיוחד הנושא חשוב עוד יותר כי ילדים אלה כל כך חשופים וחלשים וכל כך נתונים פעמים רבות לחסדי אחרים.