נדמה לי שהדוגמא הזאת
קצת קיצונית, כי אני לא בטוח שקשייו של הבחור עם בחורות נובעים רק מאותה התעללות רגשית שעבר לדבריו בבית הספר. נדמה לי גם שרוב הגולשים בפורום הזה מסכימים שבתי הספר הרגילים עלולים לגרום נזקים חברתיים לילדים (לא כולם, כמובן). לא מעט הורים מגיעים למחשבות על חינוך אלטרנטיבי בדיוק מהמקום הזה, לאחר שזיהו את הפגיעה החברתית-רגשית הקשה שחווים ילדיהם במערכת החינוך הרגילה. השאלה היא האם המסקנה מכך היא שעדיף להשאיר את הילד בבית כדי לצמצם או להוריד לגמרי את האפשרות שהוא ייפגע מילדים אחרים, או לחפש מסגרת חברתית/בית ספרית אחרת שבה הוא עדיין יהיה באינטראקציה אינטנסיבית עם ילדים אחרים, אך בית הספר ייצר עבורו מסגרת מגינה ותומכת יותר, שתמנע ברוב המקרים (לעולם אי אפשר להבטיח מניעה מוחלטת) את ההתעללות החברתית הזאת. יתכן שדברי מקפלים בתוכם ביקורת מסוימת על החינוך הביתי (כיוון שאני בא מתחום החינוך הדמוקרטי), אך לא זו הכוונה, כי אני מכבד מאד את בחירתו של מי שרוצה לחנך את ילדו בביתו. אבל השאלה החברתית היא אחת מהשאלות הבסיסיות שעולות כאן לדיון בכל פעם מחדש: האם אנו ההורים נהיה אלה שנבחר ו"נסנן" את כמות ואת אופי האינטראקציות החברתיות של הילד, או שניתן לו להתנסות בהן התנסות חופשית, מבלי שתהיה לנו שליטה על כך, אבל בתוך מסגרת מגינה עם גבולות ברורים ומערכת אכיפה שמקובלת גם על הילדים עצמם (כפי שנעשה, לתפיסתי, בחינוך הדמוקרטי)?
