משהו עצוב שקראתי!!
הכל התחיל כחצי שנה מוקדם יותר. טל שוהם, אז בן שש עשרה, הכיר באינטרנט את דנה, נערה בת גילו. הם דיברו בqci, החליפו תמונות, והחליטו להיפגש. ביום שנקבע טל התלבש יפה, התגלח, העמיד קוצים בשיער ואפילו סידר מעט את החדר שלו בקיבוץ, מה שהיה נדיר מאוד. הוא הרגיש שעם דנה יכול להתפתח משהו מיוחד. בשעה שנקבעה חיכה טל בשער הקיבוץ. דנה הגיעה, ירדה מהאוטו של ידיד שלה שממנו ביקשה להסיע אותה, והלכה לכיוון טל. רגעים ראשונים של מבוכה הדדית )בשביל שניהם זו הייתה הפעם הראשונה לראות זה את זו( וחיבוק צונן. בדרך לחדר של טל דוברו מילים מועטות, שלא הצליחו לשבור את הקרח. "חדר יפה ארגנת לעצמך" אמרה דנה, תוך הבעת הערכה. "תודה. אפילו סידרתי אותו בשבילך" הסמיק טל. "איזה חמווווד, אתה מסמיק" דנה צחקה והתיישבה על המיטה. את מה שקרה אחרי שטל התיישב לידה לא נתאר, עקב צנעת הפרט והתחשבות ברגשות הדתיים. רק נספר שמתוך להט הרגע והעובדה שדנה לוקחת גלולות, קונדום לא היה בשימוש באותם אחר צוהריים סוערים. הקשר ביניהם, לצערו של טל, לא נמשך מעבר לזה, כי דנה "לא הייתה בנאדם של קשרים" כפי שהגדירה את עצמה. כמו כל נער בגילו שעושה את זה, טל סיפר לחברים שלו, שיעצו לו ללכת להיבדק. כי אם היא שכבה אתו בלי קונדום, מי יודע עם מי עוד היא עשתה אותו הדבר. "שטויות, אני לא נדבקתי באיידס", טל הגיב בזלזול. והעניין פחות או יותר נשכח. כמה חודשים מאוחר יותר הביאו לכיתה של טל מרצה שיסביר להם על הסכנות שבקיום יחסי מין בלתי מוגנים. טל ישב במשך ההרצאה בצד, כי הוא לא חשב שזה שהוא מקיים יחסי מין כבר בכיתה י' זה משהו שצריך להתגאות בו, אבל הוא הקשיב בעניין רב לנאמר. לאחר ההרצאה, טל ושני חברים שלו החליטו שעליהם לנסוע להיבדק בעיר הקרובה, "רק כדי להיות בטוחים". במשך חודש או יותר הם נזכרו פעם בשבוע שהם רוצים לעשות את הבדיקה ושכחו מזה חמש שניות אחר- כך. עד שיום אחד של החופש הגדול טל החליט שהעניין נדחה מספיק, בירר לאן צריך להגיע, ועלה עם חבריו על אוטובוס. שלושתם נבדקו, וחזרו הביתה לחיים הרגילים. לטל הייתה חברה באותו הזמן. הוא אהב אותה מאוד, ודיבר אתה על הכל. על הכל חוץ מעל הקטע של האיידס. הוא לא רצה להדאיג אותה בקשר למשהו שהוא היה בטוח שהוא שטות. אבל אחרי שהוא נבדק טל סיפר לחברה שלו. הוא אמר לה שהוא קצת פוחד ממה שיקרה אם יתברר חס וחלילה שיש לו איידס. היא אמרה שהיא תישאר אתו בכל מקרה, והוא האמין לה, בעיקר כי הוא רצה נורא להאמין. בחודש שאחרי הבדיקה הכל היה כרגיל. הימים ימי החופש הגדול, וטל עושה מה שכל קיבוצניק בן שש עשרה וחצי עושה בחופש גדול. כלום. החיים בקיבוץ בימי החופש מתנהלים בין המיטה לבריכה, עם גיחות לחדר האוכל מפעם לפעם. מורן, החברה של טל, הייתה בת בית בקיבוץ באותם ימים, והם בילו את רוב זמנם ביחד. יחסי מין הם לא קיימו, אבל טל לא היה לחוץ. הוא ידע שזה יגיע כשזה יגיע. במרפאה בעיר אמרו לטל שייקח בערך חודש עד שיקבלו תוצאות ואז הן ישלחו אליו בדואר. כשעבר חודש וכלום לא קרה, טל לא דאג. הוא חשב שהיה איזה סיבוך בחדר הדואר ותוך כמה ימים יגיעו אליו התוצאות. לאחר שבוע נוסף ושום מילה מהמרפאה טל שאל את חבריו אם הם קיבלו את התוצאות. שניהם אמרו לו שכבר לפני שבוע הם קיבלו את התוצאות וששניהם "נקיים" כלשונם. טל אמר לעצמו שהוא יחכה עוד יום אחד ואם התוצאות לא יגיעו הוא יתקשר למרפאה. באותו הערב הוא קיבל טלפון, ונתבקש להגיע למחרת למרפאה לדבר עם דוקטור זנדברג. טל התחיל לדאוג. בפעם הראשונה הוא חשב שבאמת יכול להיות שהוא נדבק באיידס. היחידה שהייתה יכולה להדביק אותו הייתה דנה. היא לא הייתה הנערה היחידה אתה קיים יחסי מין, אבל היא הייתה היחידה אתה לא השתמש בקונדום. טל חשב שעליו לספר לה את זה, אבל הוא לא דיבר אתה מאז אותו אחר צוהריים סוער, וגם את הטלפון שלה הוא לא שמר. למחרת נסע טל לבדו למרפאה. הוא לא סיפר שהוא נוסע לא להוריו, ולא למורן. כשהוא הגיע למרפאה והזדהה, מיד הפנו אותו למשרדו של דוקטור זנדברג. הרופא הציג את עצמו ופתח: "מר שוהם היקר, לקח לנו זמן להודיע לך את זה, ואני מתנצל על כך, מכיוון שביצענו את הבדיקה פעם נוספת על מנת להיות בטוחים." כאן השתתק הרופא למספר שניות, ואז המשיך: "אני מצטער להגיד לך את זה, מר שוהם, אבל תוצאת הבדיקה חיובית." טל לא ידע איך להגיב. מה אתה אומר לרופא שהרגע בישר לך שיש לך איידס?
הכל התחיל כחצי שנה מוקדם יותר. טל שוהם, אז בן שש עשרה, הכיר באינטרנט את דנה, נערה בת גילו. הם דיברו בqci, החליפו תמונות, והחליטו להיפגש. ביום שנקבע טל התלבש יפה, התגלח, העמיד קוצים בשיער ואפילו סידר מעט את החדר שלו בקיבוץ, מה שהיה נדיר מאוד. הוא הרגיש שעם דנה יכול להתפתח משהו מיוחד. בשעה שנקבעה חיכה טל בשער הקיבוץ. דנה הגיעה, ירדה מהאוטו של ידיד שלה שממנו ביקשה להסיע אותה, והלכה לכיוון טל. רגעים ראשונים של מבוכה הדדית )בשביל שניהם זו הייתה הפעם הראשונה לראות זה את זו( וחיבוק צונן. בדרך לחדר של טל דוברו מילים מועטות, שלא הצליחו לשבור את הקרח. "חדר יפה ארגנת לעצמך" אמרה דנה, תוך הבעת הערכה. "תודה. אפילו סידרתי אותו בשבילך" הסמיק טל. "איזה חמווווד, אתה מסמיק" דנה צחקה והתיישבה על המיטה. את מה שקרה אחרי שטל התיישב לידה לא נתאר, עקב צנעת הפרט והתחשבות ברגשות הדתיים. רק נספר שמתוך להט הרגע והעובדה שדנה לוקחת גלולות, קונדום לא היה בשימוש באותם אחר צוהריים סוערים. הקשר ביניהם, לצערו של טל, לא נמשך מעבר לזה, כי דנה "לא הייתה בנאדם של קשרים" כפי שהגדירה את עצמה. כמו כל נער בגילו שעושה את זה, טל סיפר לחברים שלו, שיעצו לו ללכת להיבדק. כי אם היא שכבה אתו בלי קונדום, מי יודע עם מי עוד היא עשתה אותו הדבר. "שטויות, אני לא נדבקתי באיידס", טל הגיב בזלזול. והעניין פחות או יותר נשכח. כמה חודשים מאוחר יותר הביאו לכיתה של טל מרצה שיסביר להם על הסכנות שבקיום יחסי מין בלתי מוגנים. טל ישב במשך ההרצאה בצד, כי הוא לא חשב שזה שהוא מקיים יחסי מין כבר בכיתה י' זה משהו שצריך להתגאות בו, אבל הוא הקשיב בעניין רב לנאמר. לאחר ההרצאה, טל ושני חברים שלו החליטו שעליהם לנסוע להיבדק בעיר הקרובה, "רק כדי להיות בטוחים". במשך חודש או יותר הם נזכרו פעם בשבוע שהם רוצים לעשות את הבדיקה ושכחו מזה חמש שניות אחר- כך. עד שיום אחד של החופש הגדול טל החליט שהעניין נדחה מספיק, בירר לאן צריך להגיע, ועלה עם חבריו על אוטובוס. שלושתם נבדקו, וחזרו הביתה לחיים הרגילים. לטל הייתה חברה באותו הזמן. הוא אהב אותה מאוד, ודיבר אתה על הכל. על הכל חוץ מעל הקטע של האיידס. הוא לא רצה להדאיג אותה בקשר למשהו שהוא היה בטוח שהוא שטות. אבל אחרי שהוא נבדק טל סיפר לחברה שלו. הוא אמר לה שהוא קצת פוחד ממה שיקרה אם יתברר חס וחלילה שיש לו איידס. היא אמרה שהיא תישאר אתו בכל מקרה, והוא האמין לה, בעיקר כי הוא רצה נורא להאמין. בחודש שאחרי הבדיקה הכל היה כרגיל. הימים ימי החופש הגדול, וטל עושה מה שכל קיבוצניק בן שש עשרה וחצי עושה בחופש גדול. כלום. החיים בקיבוץ בימי החופש מתנהלים בין המיטה לבריכה, עם גיחות לחדר האוכל מפעם לפעם. מורן, החברה של טל, הייתה בת בית בקיבוץ באותם ימים, והם בילו את רוב זמנם ביחד. יחסי מין הם לא קיימו, אבל טל לא היה לחוץ. הוא ידע שזה יגיע כשזה יגיע. במרפאה בעיר אמרו לטל שייקח בערך חודש עד שיקבלו תוצאות ואז הן ישלחו אליו בדואר. כשעבר חודש וכלום לא קרה, טל לא דאג. הוא חשב שהיה איזה סיבוך בחדר הדואר ותוך כמה ימים יגיעו אליו התוצאות. לאחר שבוע נוסף ושום מילה מהמרפאה טל שאל את חבריו אם הם קיבלו את התוצאות. שניהם אמרו לו שכבר לפני שבוע הם קיבלו את התוצאות וששניהם "נקיים" כלשונם. טל אמר לעצמו שהוא יחכה עוד יום אחד ואם התוצאות לא יגיעו הוא יתקשר למרפאה. באותו הערב הוא קיבל טלפון, ונתבקש להגיע למחרת למרפאה לדבר עם דוקטור זנדברג. טל התחיל לדאוג. בפעם הראשונה הוא חשב שבאמת יכול להיות שהוא נדבק באיידס. היחידה שהייתה יכולה להדביק אותו הייתה דנה. היא לא הייתה הנערה היחידה אתה קיים יחסי מין, אבל היא הייתה היחידה אתה לא השתמש בקונדום. טל חשב שעליו לספר לה את זה, אבל הוא לא דיבר אתה מאז אותו אחר צוהריים סוער, וגם את הטלפון שלה הוא לא שמר. למחרת נסע טל לבדו למרפאה. הוא לא סיפר שהוא נוסע לא להוריו, ולא למורן. כשהוא הגיע למרפאה והזדהה, מיד הפנו אותו למשרדו של דוקטור זנדברג. הרופא הציג את עצמו ופתח: "מר שוהם היקר, לקח לנו זמן להודיע לך את זה, ואני מתנצל על כך, מכיוון שביצענו את הבדיקה פעם נוספת על מנת להיות בטוחים." כאן השתתק הרופא למספר שניות, ואז המשיך: "אני מצטער להגיד לך את זה, מר שוהם, אבל תוצאת הבדיקה חיובית." טל לא ידע איך להגיב. מה אתה אומר לרופא שהרגע בישר לך שיש לך איידס?
