משהו קטן מ"שרים בכיכר" ביום הזיכרון../images/Emo26.gif
קשה לי להבין איך ההורים שלנו הצליחו לתת לנו חינוך כה מוצלח, עד כדי כל שקווי המחשבה שלי ושל אחותי (הקטנה ממני בשנה), יהיו כמעט שווים אם לא רק מקבילים. יצאנו שלושה אנשים לכיכר, אני אחותי וחברה. מה שאומר- שלושה כיסאות. החברה הלכה לכמה רגעים לפגוש את ההורים שלה והשאירה את הכיסא מאחוריה שנשמר למענה עד שתחזור. דקה אחרי שהלכה, ניגשה אישה והתיישבה מולנו על הרצפה, מכיוון שכל הכיסאות היו תפוסים. עכשיו- הקטע היפה הוא ששנינו חשבנו וביצענו באותו זמן. אחותי פנתה אלי בשאלה, אם יהיה אכפת לי שהיא תשב עליי. השבתי לה שבדיוק חשבתי על זה ושאין בעייה. היא ניגשה אל האישה וביקשה ממנה להתיישב ופנתה אליי. במשך כל שאר הטקס ישבנו חבוקים כשהיא על ברכיי, בוכים לסירוגין. קר, בכל מקרה, לא היה. לא מבחוץ ווודאי שלא מבפנים. אחיות...
קשה לי להבין איך ההורים שלנו הצליחו לתת לנו חינוך כה מוצלח, עד כדי כל שקווי המחשבה שלי ושל אחותי (הקטנה ממני בשנה), יהיו כמעט שווים אם לא רק מקבילים. יצאנו שלושה אנשים לכיכר, אני אחותי וחברה. מה שאומר- שלושה כיסאות. החברה הלכה לכמה רגעים לפגוש את ההורים שלה והשאירה את הכיסא מאחוריה שנשמר למענה עד שתחזור. דקה אחרי שהלכה, ניגשה אישה והתיישבה מולנו על הרצפה, מכיוון שכל הכיסאות היו תפוסים. עכשיו- הקטע היפה הוא ששנינו חשבנו וביצענו באותו זמן. אחותי פנתה אלי בשאלה, אם יהיה אכפת לי שהיא תשב עליי. השבתי לה שבדיוק חשבתי על זה ושאין בעייה. היא ניגשה אל האישה וביקשה ממנה להתיישב ופנתה אליי. במשך כל שאר הטקס ישבנו חבוקים כשהיא על ברכיי, בוכים לסירוגין. קר, בכל מקרה, לא היה. לא מבחוץ ווודאי שלא מבפנים. אחיות...
