אוזן רגישה
New member
משהו קפא בי. כאילו אין תחושה ../images/Emo121.gif
זה מעיף אותי חזרה לגיל 16 - ככר ציון ירושלים - לפני שעפתי על הכביש עוד הספקתי לראות את נהג האוטובוס עף מבעד לחלון הקידמי ואת הכסא שישבתי בו - יותר נכון את האין כסא. ואח"כ עם תחושת אחריות גדולה עם תחושת שליחות התנדבתי למגן דוד אדום וטיפלתי במספר אין סופי של נפגעי טרור (השניצלים בעגת החברה..!), לא יכולה לשכוח את ריח השרוף. ואתמול מעיון חטוף בעיתון שבת (רק במוצ"ש), גיליתי שהיה פיגוע באוטובוס ורק הבוקר נודע לי על אמש - כשהודיעו לי שהאחיינית שלי בסדר (היא עובדת מאה מטר מהמקום - צמיג הרכב שלה התפוצץ), שיחה איתה החזירה אותי לשתיקה הזו של גיל 16 - אבל, היום, למה שותקים? למה אי אפשר לעשות מעשה קיצוני כמו חומה גדולה וחזקה? נכון אין הכללה ולא כולם איומים אבל, לפעמים הכלל סובל בגלל המעט. מה קורה פה למעט שלנו אין ערך? ואני קפואה, אם מפחד, אם מחוסר אונים, אם מזעם שמסרב לצאת החוצה מהחשש למה שהוא יגרום. שיהיה לנו שבוע שקט, מעט סבל לנפגעים והרבה כוח למשפחות.
זה מעיף אותי חזרה לגיל 16 - ככר ציון ירושלים - לפני שעפתי על הכביש עוד הספקתי לראות את נהג האוטובוס עף מבעד לחלון הקידמי ואת הכסא שישבתי בו - יותר נכון את האין כסא. ואח"כ עם תחושת אחריות גדולה עם תחושת שליחות התנדבתי למגן דוד אדום וטיפלתי במספר אין סופי של נפגעי טרור (השניצלים בעגת החברה..!), לא יכולה לשכוח את ריח השרוף. ואתמול מעיון חטוף בעיתון שבת (רק במוצ"ש), גיליתי שהיה פיגוע באוטובוס ורק הבוקר נודע לי על אמש - כשהודיעו לי שהאחיינית שלי בסדר (היא עובדת מאה מטר מהמקום - צמיג הרכב שלה התפוצץ), שיחה איתה החזירה אותי לשתיקה הזו של גיל 16 - אבל, היום, למה שותקים? למה אי אפשר לעשות מעשה קיצוני כמו חומה גדולה וחזקה? נכון אין הכללה ולא כולם איומים אבל, לפעמים הכלל סובל בגלל המעט. מה קורה פה למעט שלנו אין ערך? ואני קפואה, אם מפחד, אם מחוסר אונים, אם מזעם שמסרב לצאת החוצה מהחשש למה שהוא יגרום. שיהיה לנו שבוע שקט, מעט סבל לנפגעים והרבה כוח למשפחות.